בקשות של עצורים למינוי סנגור: 66% הועברו לאחר שהחשוד כבר נחקר

בדיקת המבקר התמקדה בתיקי מעצרים מהשנים 2016-2018. הנתונים הראו כי 174 אלף מעצרים בוצעו בתקופה זו, כאשר רק 16% מתוך העצורים שוחררו לפני שהובאו בפני שופט. המבקר ציין כי המשטרה אינה משתמשת די בסמכותה על מנת לשחרר עצורים בתנאים מגבילים בתחנה ללא הבאתם לבית המשפט, אף שהדבר מצוי בסמכות הקצין הממונה על החקירה – והציג ירידה במקרים אלה, לצד עלייה במקרים שבהם העצור שוחרר בבית המשפט.

זה כנראה גם מסביר את המספר הבא: בשנת 2018 הובאו בפני כל שופט מעצרים 21 עצורים ביום, בממוצע. הנתונים מראים עוד כי ב-35% מתיקי המעצרים, הגישה המדינה בקשת מעצר עד תום ההליכים, וכי משך המעצר החציוני של העצורים עמד על 8 ימים.

מבקר המדינה מתניהו אנגלמן. פגמים בביצוע מעצרים צילום: תדמית

העבירות השכיחות ביותר בגינן נעצרו חשודים בגירים בין 2016 ל-2018 היו עבירות הקשורות בהפרת הסדר הציבורי ולאחר מכן בסדר יורד: עבירות נגד גוף האדם, עבירות רכוש, עבירות מוסר ועבירות ביטחון. עוד עולה כי חשודים בעבירות מין נעצרו למספר הימים הגבוה ביותר: החציון עמד על 16 ימים.

המבקר מצא במהלך הביקורת ליקויים בתיעוד המעצרים. כך למשל ב-24% מדו"חות המעצר השוטר לא פירט את עילת המעצר וב-43% מהמקרים לא צויין מועד הבאת העצור לתחנת המשטרה. ב-12% מהמעצרים (21 אלף מקרים) לא נמצא כלל תיעוד במאגרי הדו"חות של המשטרה.

עוד התגלה בבדיקה כי במערכת בתי המשפט הצטברו לאורך השנים סכומי כסף גבוהים שהופקדו כערובה לשחרור ממעצר וטרם הושבו לזכאים. נכון לאוגוסט 2019, היו מופקדים בבתי המשפט 148 מיליון שקל שטרם הוחזרו ו-8 מיליון שקל נוספים שהופקדו במשטרה. בהקשר זה כותב המבקר כי "כל נתיבי הפעולה שהועלו בהנהלת בתי המשפט כדי לטפל בבעיית החזרת הכספים שהופקדו, לרבות בעיית איתור הזכאים, לא קודמו או לא הושלמו".

עוד נמצאו בביקורת ליקויים קשים בביצוע הפעולות שהמשטרה מחוייבת לבצע להבטחת מימוש זכותו של העצור להיוועץ בעורך דין, שנפגעה. כך למשל, בשנים 2016-2018 נמצא כי 66% מתוך 67 אלף בקשות למינוי סנגור הועברו לסנגוריה הציבורית לאחר שהעצור כבר נחקר. המבקר כתב כי מדובר ב"תמונה מטרידה", וב"תופעה שדורשת בדיקה מעמיקה של המשטרה".

בית המעצר אבו כביר. סכומי כסף גבוהים שהופקדו כערבות טרם הושבו לזכאים צילום: גלעד קוולרציק

הדו"ח גם מבקר את זמינות בתי המשפט, אשר מגבילים את שעות הגשת בקשות המעצר רק לשעות הבוקר המוקדמות ואת אי קידום נושא ההיוועדות החזותית – כלומר ביצוע דיון מעצר מרחוק שעשוי לחסוך למדינה עשרות מיליוני שקלים בשנה. אולי המציאות הנוכחית של מגפת הקורונה תקדם אותו יותר מכל הערה בדו"ח מבקר המדינה. 

המבקר מציין לטובה את הירידה התלולה במספר הלנות העצורים בתחנות המשטרה – מ-23 אלף בשנת 2015 ל-3,694 בשנת 2017. הוא כותב בסיכומו לגבי פרק זה כי "הטיפול בתחום המעצרים מחייב איזון בין צורכי החקירה הפלילית לבין הזכות לחירות אישית של העצור וחזקת החפות העומדת לו. נמצאו ליקויים בפעילות משטרת ישראל בתחום המעצרים – היעדר הקפדה על זכויות עצורים, כדוגמת מימוש ההיוועצות, תיעוד חסר של פעולותיה ואי-שימוש מספק בפיקוח ובבקרה המקצועית בתחום המעצרים".

כמו כן מוסיף המבקר ש"נמצא כי הנהלת בתי המשפט מגבילה את זמינותה למשטרה וטרם מצאה פתרון להחזרת כספי פיקדונות לזכאים. חרף העובדה שהמשטרה היא גורם אחראי מרכזי בתחום זה – משלב המעצר ועד להחלטת השחרור – אין בידיה נתונים מלאים על הפעולות שהיא מבצעת ועל מיצוי זכויותיהם של עצורים".

הובלת עצורים לדיון בבתי המשפט אורכת כמה ימים בתנאים קשים

בפרק נוסף בדו"ח שלו ביקר אנגלמן את תנאי המעצר ב-33 מתקני הכליאה שמפעיל שירות בתי הסוהר ברחבי הארץ. המבקר מצא כי יש פער של 4,000 מקומות כליאה בין המצב הקיים למצב הדרוש על מנת לעמוד בתקן הכליאה שקבע בג"ץ – 4.5 מ"ר לכלוא. לדבריו, במאי 2020, מועד הפעימה השנייה של מימוש התקן שקבע בג"ץ, רק 50% מהכלואים יחיו ב-4.5 מ"ר.

המבקר כותב כי "על הממשלה לראות ביישום החלטת בג"ץ פרויקט לאומי שנועד להבטיח את כבודם הבסיסי של הכלואים. ראוי שהליכי התכנון וההיערכות לגיבוש המענה בתחום תשתיות הכליאה ייעשו על ידי שב"ס". עוד כתב המבקר כי "כל עוד לא יהיה שינוי במצב הדברים הקיים, החל בחודש מאי 2020 עלולה המדינה להיות חשופה לתביעות כלואים בגין אי-יישום פסק הדין".

בית כלא. התנאים לא עומדים בתקנות שקבע בג"ץ צילום: יובל חן

בנוסף כתב המבקר בדו"ח כי ביקור בכמה ממתקני המעצר העלה כי תנאי המחיה בהם ירודים וכי לא מתבצעת הפרדה, למרות העיקרון המנחה בחוק, בין עצורים למספר ימים לבין עצורים שכבר הוגש נגדם כתב אישום. עוד הוא ציין כי ב-12 מתוך 22 בתי משפט כלואים עצירים הממתינים לדיון בעניינים בצפיפות של פחות ממ"ר אחד לעצור – וכי המצב חמור במיוחד בבית משפט השלום בירושלים ובבתי המשפט בתל אביב.

בנוסף מצא המבקר ליקויים בליווי העצירים לבתי המשפט על יחידת נחשון: הנסיעות ארוכות מאוד, ומרחק של כמה עשרות קילומטרים נעשה ביממה שלמה ונסיעות של כ-200 ק"מ נמשכות אפילו שלושה-ארבעה ימים וכוללות שהייה בדרך במתקני כליאה זמניים - וכל זאת על מנת להגיע לדיון שמשכו הממוצע שבע דקות בלבד. זה כולל גם שהייה במשך שעות ארוכות, אזוקים, של עצורים בעלי רקע פסיכיאטרי, מה שלדברי המבקר "פוגע קשות בכבודם ובזכותם לתנאי מחיה בסיסיים".

לצד זאת, מציין לטובה המבקר את התקדמות הפיילוט של הפעלת חדרי חקירות בבתי המעצר, מה שאמור להיות אחת החלופות שתועיל לעצורים ותביא לחיסכון משמעותי בכספי ציבור.

פרק נוסף בדו"ח הקדיש המבקר לנושא התנהלות מייצגי המדינה בתיקי המעצר בבתי המשפט. זו נעשית על ידי 41 טועני מעצרים קבועים המופיעים בבתי משפט השלום בארץ, ואשר כל אחד מהם ייצג, בממוצע, את המדינה בכ-1,600 דיונים בשנה. המבקר הצביע על ליקויים שונים לגבי תפקוד הטוענים, ביניהם אי קביעת נהלים ארציים במטרה להסדיר את עבודתם, סמכויתיהם וממשקי העבודה בינם לבין היחידות החוקרות.

המבקר מציין כי העלות השנתית להחזקת כלוא במעצר עומדת על כ-120 אלף שקל – פי שניים מעלות החזקת עצור בפיקוח אלקטרוני (כ-65 אלף שקל לשנה). למרות זאת, לדברי המבקר, כ-25% מאמצעי הפיקוח האלקטרוני על העצורים אינם מנוצלים. עוד כתב המבקר כי ניתן להפחית את העלות של החזקת עצור אף יותר – בפי שלושה, אם תוקם מסגרת ממשלתית למי שמשוחרר בתנאים מגבילים (כ-45 אלף שקל בשנה לעצור).

עציר. העלות השנתית להחזקת כלוא במעצר היא כ-120 אלף שקל צילום: גטי אימג'ס

בנוסף הצביע המבקר על כך שמשרות שנקבעו בתקן של קציני מבחן בתחום המעצרים לא אויישו, עד כדי שבחלק מהמחוזות הגיע המחסור לפי שניים מהממוצע הארצי. מסיבה זו, כותב המבקר, "שירות המבחן מתקשה להגיש את תסקירי המעצר בטווח הזמנים שקובע בית המשפט".

עוד הצביע המבקר על עלייה חדה בשיעור המעצרים עד תום ההליכים: 29% מהעצורים במעצר ימים בשנת 2018 נכלאו לבסוף במעצר עד תום ההליכים. המבקר ממליץ לגורמי התביעה לבחון את מדיניות המעצרים עד תום ההליכים, ולהטמיע את המלצות הוועדה הציבורית שעסקה בנושא שכוללות צמצום מעצרים מאחורי סורג ובריח והגברת השימוש בחלופות מעצר שיאפשרו שיקום ומניעת חזרה לפשע.

המבקר מסכם את שלושת הפרקים באמירה כי "על הגורמים המעורבים להפנים כי השינוי המשמעותי הנדרש בתחום המעצרים בישראל מחייב הסתכלות כוללת ומשותפת על הנושא כמקשה אחת. על הגורמים לפעול בתיאום כדי ליישם את סמכויותיהם בהתאם לחוק, להבטיח את זכויות העצורים ולהפחית את המשאבים הנדרשים מכל גורם".

תגובות

ממשטרת ישראל נמסר בתגובה לדו"ח כי "במהלך השנים האחרונות חלה ירידה משמעותית בכמות המעצרים למול עלייה בכמות המעוכבים - מה שמעיד על שימוש מידתי ומושכל בסמכות המעצר, ועל כך שמדובר בצורך המציאות עמה מתמודדים שוטרים ולא ביעד ארגוני. משהוחלט על מעצרו של אדם, מבוצעות ללא דיחוי כלל פעולות החקירה הנדרשות לגיבוש תשתית ראייתית, בהתאם לסד הזמנים הקבוע בחוק. תהליכי פיקוח ובקרה על הנושא מבוצעים בכל הרמות, הן במשטרה והן על ידי בית המשפט, ברמה רוחבית או ביחס לאירוע בודד, ובמידת הצורך מופקים הלקחים המתאימים. נדגיש כי משך הזמן בו מוחזק עצור במעצר אינו קשור בהכרח לסוג וחומרת העבירה, אלא למורכבות החקירה ולגורמים נוספים. הארכת מעצרו של אדם מתבצעת אך ורק בהתאם לצרכי החקירה ובהתאם לעילות הקבועות בחוק".

באשר לאיסוף הנתונים והתיעוד, מסרה המשטרה כי היא "מקפידה לתעד את הפעילות המתבצעת בנוגע לעצורים, כמו גם לגבי נחקרים אחרים. חלק מהטפסים ידניים או שאינם מפורמטים, ולכן לא ניתן להפיק כל נתון שהוא ללא בדיקה ידנית של כל תיק בנפרד. המשטרה עושה את מירב הפעולות הנדרשות על פי חוק, אולם לא ניתן יהיה לתעד כל רגע וכל פעולה במאגרים הממוחשבים לצורך הפקה סטטיסטית. נציין כי יש כוונה לפרמט את הטפסים בהליך הדרגתי וכך ניתן יהיה בעתיד להפיק נתונים בצורה קלה ומהירה יותר. הערות הביקורת בהקשר זה ילמדו, נהלים יחודדו ויישום ההמלצות יבחן במגבלות המשאבים הקיימים".

באשר לטועני המעצרים נמסר כי "חטיבת החקירות פועלת בימים אלו לקביעת תו תקן אחיד לטוען מעצרים הן בהכשרות והן ברמת המקצועיות והידע הנדרשים, ובכללם קביעת תפיסת הפעלה אחידה לטועני מעצרים. נציין כי הליכי פיקוח ובקרה על הטוענים מתקיימים בתוך הארגון ומחוצה לו על ידי בית המשפט או נציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות".

ביחס לליקויים אחרים שהצביע עליהם המבקר מסרה המשטרה כי "כל החלטה על כתב אישום או בקשת מעצר, נסמכת על מבחן הסיכוי הסביר להרשעה, העניין ציבורי, קיומן של עילות מעצר מבוססות ונכונות לבחון חלופה במקרים המתאימים. נציין כי בתיקים רבים בהם הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים, ניתנה הסכמת התביעה לשחרור הנאשם בהמשך ההליך, זאת לאחר שהתקבלו נתונים שהצביעו על היתכנות חלופת מעצר. מדיניות התביעה הינה להגביר את היוזמה למעצר נאשמים באיזוק אלקטרוני במקרים המתאימים, וכן לעשות שימוש בחלופות מעצר או מאסר בתיקים המתאימים, הכל בכפוף לרצון העצור לקבל על עצמו טיפול, בהמלצה חיובית של שירות המבחן, ובאפשרות לאיין את מסוכנותו באמצעות החלופה המוצעת. כיום כ-90% מהתיקים המנוהלים בבתי משפט קהילתיים מטופלים ע"י התביעה המשטרתית, בהליכים אשר תכליתם העיקרית הינה שיקום הנאשמים ומניעת רצדיביזם. בימים אלו התקבלו תקנים ייעודיים ובעקבות כך הוקם בחטיבת התביעות מדור שיקום, אשר תפקידו להטמיע ולקדם עוד את הנושא".

מהסנגוריה הציבורית נמסר בתגובה לממצאי הדו"ח כי היא "מתריעה במשך שנים על שימוש יתר במעצרים על ידי משטרת ישראל, ועל פגיעה קשה בזכויותיהם של חשודים. הדו"ח החדש של מבקר המדינה, שבחן את הנושא לעומקו, מאשש לחלוטין את טענותינו. בין השאר, הדו"ח מבקר את הפגיעה בזכות היוועצות לפני החקירה ודוחה את טענות המשטרה כי הגורם לוויתור על הזכות להיוועץ בסניגור נובע, בין היתר, מפערים חברתיים. המבקר קורא למשטרה לאמץ את פסיקת בית המשפט העליון ומציע לה לתעד באופן חזותי או קולי את הוויתור של חשוד להיוועץ בסניגור. המבקר גם מצביע על כך שב 50% מהחלטות השחרור של בית המשפט היה ניתן לשחרר את החשוד בתנאים שבסמכות קצין משטרה וקובע כי נתון זה מחייב בדיקה משמעותית על ידי המשטרה. לאור זאת הסניגוריה הציבורית חוזרת ומדגישה את שאמרה מזה שנים, כי על המשטרה להגביר שימוש בסמכותה לשחרר חשודים בתחנות המשטרה ולמנוע את מעצרם המיותר והפגיעה החמורה בזכויותיהם. בנוסף, הדוח מחזק את הממצאים שעולים מהביקורים הרשמיים שמבצעת הסניגוריה הציבורית במתקני המעצר והכליאה ומציין שתנאי המחייה של העצורים בישראל הם קשיים ביותר, אך מדגיש כי שב"ס פועל לתקן את הליקויים. הסניגוריה הציבורית סבורה כי על המדינה להפנים בהקדם את הביקורת שעולה מדוח המבקר ולמלא אחר המלצותיו כדי למנוע את המשך הפגיעה בזכויות החשודים והעצורים".