ויסות תובענות ייצוגיות בתקופה שלאחר משבר הקורונה
בתקופה שלאחר משבר הקורונה, מערכת המשפט תהא חייבת לווסת את התובענות הייצוגיות – למען שיקום המשק הישראלי
מוגש מטעם DUN'S 100
תביעה ייצוגית מאפשרת ליחידים שנזקם קטן להתאגד ולפנות לביהמ"ש לשם מימוש זכויותיהם באופן קולקטיבי, כאשר במקרים רבים, אלמלא כן, לא היו פונים למימוש זכויותיהם באופן פרטני. עם זאת, הגשת תביעה ייצוגית איננה זכות קנויה בידי התובע, והשאלה האם לאשר ניהולה של תביעה כתביעה ייצוגית - נתונה לשיקול דעתו של ביהמ"ש.
מבין שלל האתגרים המשפטיים הצפויים למערכת המשפט בעת הקרובה על רקע המשבר הקורונה, סביר להניח שנראה בקרוב גל תובענות ייצוגיות שיוגשו כנגד גורמים ציבוריים ופרטיים כאחד.
עד כה, מספר תובעים זריזים כבר הספיקו להגיש מספר בקשות לאישור תביעות ייצוגיות בקשר לקורונה. דוגמאות הן למשל, תביעה נגד חברות תעופה בגין אי החזר כספי עקב ביטול כרטיס; תביעה נגד זכיין של משרד החינוך להשבה של כספים ששילמו הורים בגין מסע לפולין שבוטל עקב המשבר; תביעה נגד משרד הבריאות לגבי הטיפול בבתי אבות בהם התגלו קשישים נפגעי קורונה; תביעה נגד אפליקציית ZOOM שהפכה לפופולרית בעקבות המשבר, בטענה שהאפליקציה אוגרת מידע ומעבירה אותו לצדדים שלישיים תוך פגיעה בפרטיות המשתמשים; תביעה נגד חברת 'הוט' בטענה כי עקב התפרצות הקורונה ערוצי הפרימיום אינם משדרים עוד אירועי ספורט חיים ומשכך הלקוחות לא מקבלים תמורה בעד המשך תשלום; ואפילו תביעות נגד ממשלת סין בטענות לגבי אחריותה להפצת וירוס הקורונה בישראל.
עוד יש לזכור כי מאחר ובימים אלו לא מתקיימים דיונים בבתי המשפט, עורכי דין לא מעטים (לרבות כאלו שלא עוסקים בשגרה בתחום התובענות ייצוגיות) עומדים בפני קשיים ומחפשים מקור פרנסה. לא מן הנמנע שגם בעקבות כך נהיה עדים לגידול בייזום ובהגשה של תובענות ייצוגיות בעת הקרובה, הן בקשר לקורונה והן בכלל.
תביעה ייצוגית היא אמנם כלי חשוב למימוש זכויות, אולם מצד שני עלולה להוות איום ממשי על יציבותם הכלכלית של נתבעים. למשל, בעניין קורל-תל (רע"א 5635/13 קורל-תל בע"מ נ' אביהוא רז ואח') ציין ביהמ"ש העליון כי "כשעסקינן בתובענה ייצוגית, המשמעות של ההכרעה לחובת הנתבע עשויה להיות חמורה במיוחד כלפיו. במקרים קיצוניים עשוי חיובו של הנתבע בתובענה ייצוגית אף להעמידו בסכנה של חדלות פירעון... החשש מפגיעה זו עשוי גם הוא ליצור לחץ שאינו הוגן על הנתבע להתפשר."
כיום, לנוכח משבר הקורונה והמצב הכלכלי במשק, החשש הוא שלא יהיה מדובר עוד ב'מקרים קיצוניים', כדברי בית המשפט בעניין קורל-תל, אלא במציאות ההולכת ומתרקמת. לאור המשבר הכלכלי הנלווה למשבר הקורונה, לא מן הנמנע שמגוון עסקים במגזרים שונים עלולים להגיע לחדלות פירעון או קרוב לכך, אחרים עשויים לצמצם פעילות ולהרחיב פיטורים של עובדים שקודם לכן הוצאו לחל"ת, וכיוצ"ב.
עו"ד אלון סוקניק צילום: אופיר אייב
לבית המשפט עומדים מספר כלים המאפשרים לשקלל את המצב הכלכלי של נתבעים. עם זאת, היישום שלהם בשגרה אינו שכיח ונעשה בצמצום רב. טענות מצד נתבעים ייצוגיים הטוענים לפגיעה כלכלית לרוב אינן מתקבלות.
אולם, להבדיל ממצב שגרה, על רקע העתיד הכלכלי המצפה לעסקים רבים ולמשק בכלל, נראה כי זו העת להרחיב את השימוש בהם. על בית המשפט יהיה לעמוד על המשמר כדי לווסת את גל הייצוגיות הצפוי ואת השימוש בכלי התובענה הייצוגית - לא רק להגנה על זכויות התובעים, אלא גם להגנה על נתבעים שנקלעו לקשיים כלכליים משמעותיים ועתה ימצאו עצמם נאלצים להתמודד גם עם הליכי תובענה ייצוגית.
הליך לאישור תובענה ייצוגית מורכב משני שלבים עיקריים – השלב הראשון, שבו בוחן בית המשפט האם לאשר את ניהול התביעה כייצוגית, ובמידה וכן, עוברים לשלב השני, הוא הדיון בתביעה הייצוגית גופה.
לכאורה, בית משפט יכול בשלב הראשון להמנע מדיון במצבו הכלכלי של הנתבע, כדי לא 'לחסום' תובעים ייצוגיים ותחת זאת, לדחות את הדיון בשאלת מצבו הכלכלי של הנתבע לסוף (כלומר לשלב השני). זאת, לאחר אישור התביעה כייצוגית, לאחר שהתקיים דיון והתביעה הוכרעה לחובת הנתבע ונותר רק להחליט מה הסעד הראוי לקבוצה ואופן חלוקתו (בדומה לשלב ה"טיעונים לעונש", אם נשאיל לרגע מההליך הפלילי). ברם, הליכים ייצוגיים אורכים זמן רב, ועד שיגיע המועד לכך עלות ההליך עבור כל המעורבים רק תלך ותגדל. בפרט עבור הנתבע שבינתיים אף עלול להתרוקן מכספו – מה שיוביל ממילא לפגיעה בתובעים. בכך כמובן תוחמץ המטרה.
חשוב איפוא כי הפעלה של סמכותו של בית המשפט בהקשר זה תתבצע כבר בשלב מוקדם בהליך, כלומר בשלב האישור. זהו השלב הקריטי שבו מתרחש עיקר הדיון בפועל שכן במסגרת ההחלטה אם לאשר את ניהול התביעה כייצוגית, בית המשפט נדרש לחוות דעתו אם ישנם סיכויים טובים לעילת התביעה. זהו השלב שבו מושקעים מירב המשאבים ומוצגות עיקר הטענות והראיות שבאמתחת הצדדים.
הסמכויות שבשיקול דעת העומדות לרשות בית המשפט הן, למשל:
א. התחשבות במצבו הכלכלי של הנתבע תוך עריכת "מאזן נוחות" כולל בין עלות ניהול התובענה לתועלת הציבורית ממנה, במסגרת בחינת התנאים לאישור תובענה כייצוגית - בעניין פריניר (ע"א 8037/06 שי ברזילי נ' פריניר (הדס 1987) בע"מ) קבע בית המשפט העליון כי "הפתרון להתמודדות עם החשש מפני פגיעה במידה העולה על הנדרש בנתבע צריך להיות בנקיטת מידה של זהירות באישורן של תובענות ייצוגיות... מאחר שמוטלת על בית המשפט חובה להפעיל את סמכותו על פי החוק באופן שלא יפגע במידה העולה על הנדרש בזכויותיו של הנתבע – אין, לדעתי, לשלול על הסף את האפשרות כי ייתכן ויתקיימו מקרים חריגים וקיצוניים שבהם בית המשפט עשוי, לפרקים, לבסס את החלטתו לדחות בקשה לאישור תובענה ייצוגית גם על שיקולים של "מאזן נוחות", וזאת במסגרת בחינת השאלה האם התובענה הייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין (ראו: סעיף 8(א)(2) לחוק).". בית המשפט העליון ציין שמדובר במקרים חריגים וקיצוניים, אך כאמור על רקע המצב הנוכחי, נדמה כי יש מקום להרחיב את קשת המקרים החריגים הללו.
ב. ככלל, במידה ומתקיימים כל התנאים לאישור תובענה כייצוגית (המנויים בסעיף 8 לחוק), על בית המשפט לאשר את ניהול התביעה כייצוגית. ברם, כבר נפסק בעבר (באותו עניין פריניר) כי אפילו במקרים שבהם מתקיימים כל התנאים "עדיין נותר לבית המשפט מרחב שיקול דעת, והוא רשאי שלא לאשר את התובענה כייצוגית, אם מצא טעם ראוי לכך". כאמור, המקרים בהם יישמו בתי המשפט שיקול דעת זה אינם שכיחים, ברם בעת הנוכחית ייתכן שיש מקום להרחיב זאת, במיוחד אם כבר בשלב הראשוני הנתבע יכול להוכיח את הפגיעה הצפויה לו.
ג. בחינה האם מדובר בנתבע שהוא "גוף המספק שירות חיוני לציבור" - סעיף 8(ב)(2) לחוק מקנה לבית המשפט שיקול דעת להתחשב בנזק שייגרם לציבור עקב ניהול תובענה ייצוגית נגד שורה של נתבעים ציבוריים – בנקים, חברות ביטוח, בורסה, מסלקה וכן גוף המספק שירות חיוני לציבור. יש לשים לב שהמבחן הוא הנזק שעלול להיגרם לציבור הנזקק לשירותי הנתבע כתוצאה מניהול ההליך - ולא הנזק לנתבע עצמו.
כך למשל, במקרה של בקשה לאישור תביעה ייצוגית (תצ (חי') 6716-12-14 עינת כולוק נ' צוותא חברה לשכון ובניה בע"מ) שהוגשה נגד חברה שעסקה ברישום זכויות מקרקעין בשטחי יו"ש מאחר ולא היה גוף שלטוני שאמון על כך, קבע בית המשפט, בין היתר, שמדובר בשירות חיוני ולכן דחה את הבקשה בציינו כי "ישנה אפשרות גבוהה שהנתבעת תגיע למצב של קריסה כלכלית אם תאושר הבקשה לאישור תובענה ייצוגית. תהיה בכך פגיעה בציבור בכלל ובתושבי אלפי מנשה בפרט. לפיכך, נראה שיש מקום להתחשב בכך, וגם מסיבה זו לא לאשר את התובענה כייצוגית."
המונח 'גוף המספק שירות חיוני לציבור' אינו מוגדר בחוק תובענות ייצוגיות. הגדרות דומות אמנם מופיעות בחוקים אחרים, אך רובם נחקקו בתחילת דרכה של המדינה ועל רקע מצבי חירום בטחוניים. נדמה שלאור ייחודיות המצב הנוכחי, מוצדק להרחיב את הפרשנות למונח זה, ובכלל זאת, לבחון את השאלה מהו 'שירות חיוני לציבור' בפרספקטיבה רחבה יותר. למשל, במסגרת תקנות לשעת חירום להתמודדות עם משבר הקורונה, אסרה הממשלה על עבודה במגזרים ספציפיים בתחומי הבילוי, המסחר והפנאי שבהם סכנת ההדבקה חמורה, אולם היה חשוב שיתר המגזרים ימשיכו לעבוד – גם אם תחת מגבלות חמורות על מספר העובדים. זאת, לאור הצורך החיוני כשלעצמו שהכלכלה תמשיך לתפקד, הציבור הספון בביתו לא יחייה בתנאי מצור, וגלגלי המשק הישראלי ימשיכו לנוע. על כן, בעת דיון בשאלה אם גוף מסוים יכול להיחשב כמספק שירות חיוני לציבור ראוי לבחון אותה גם על רקע צורך חיוני זה במשבר הנוכחי.
אגב, לא למותר להזכיר כי הסמכות להתחשב ב-'גוף המספק שירות חיוני לציבור' מצויה תחת סעיף 8 לחוק – סעיף האב המונה את התנאים לאישור תביעה כייצוגית. כלומר, השימוש בסמכות זו עולה בקנה אחד, ואף אמור להיות חלק אינהרנטי, מהבחינה הרגילה שעורך בית המשפט לגבי כל בקשה לאישור תביעה כייצוגית.
ד. התחשבות בנזק הכלכלי לנתבע בשלב פסק הדין הסופי – המחוקק הכיר, אמנם, באפשרות להתחשב בנזק הכלכלי העלול להיגרם לנתבע גם אם הוא איננו נמנה על הגופים "הציבוריים" המנויים בסעיף 8(ב)(2) לחוק, אך זאת רק בשלב של קביעת שיעור הפיצויים ואופן תשלומם במסגרת פסק הדין (קרי, בתום השלב השני לאחר שהתביעה הייצוגית נדונה והוכרעה לחובת הנתבע (סעיף 20(ד)(2) לחוק)). למשל, בעניין קולך (ת"צ (י-ם) 23955-08-12 קולך -פורום נשים דתיות נ' רדיו קול ברמה בע"מ) אישר בית המשפט תביעה ייצוגית נגד תחנת רדיו תורנית-ספרדית בגין מדיניות של הדרת נשים משידוריה, אולם בשלב פסיקת הפיצוי הפחית בית המשפט את סכום הפיצוי שנפסק נגד התחנה בציינו כי "תיקון תופעת הדרת נשים בשידורי התחנה ע"י חיוב בפיצוי שתוצאתו תהיה סגירת התחנה והדרתו (לפחות הזמנית) של כל ציבור מאזיניו משוק התקשורת היא תוצאה בלתי סבירה ובלתי רצויה." הודגש כי חשיבות המקרה נעוצה יותר בתיקון הפרת הדין מאשר בפיצוי ישיר ממוני לניזוקים.
אכן, זוהי סמכות חשובה אולם כאמור לעיל, עדיף לדון במצבו הכלכלי של הנתבע כבר בשלב האישור, ולהשתמש בסמכות זו השמורה לשלב השני כמוצא אחרון בלבד.
אגב, כל האמור לעיל אינו מייחד עצמו רק לבקשות לאישור תביעות ייצוגיות חדשות שתוגשנה, אלא עשוי להיות רלוונטי אף לגבי חלק מן ההליכים הייצוגיים שכבר תלויים ועומדים. שינוי הנסיבות משפיע מן הסתם גם על מצבם הכלכלי של נתבעים קיימים, ולא מן הנמנע שחלקם אפילו עלול למצוא עצמו מתקשה לממן את המשך הייצוג ע"י עורכי הדין שלו (עניין קריטי בהליך מורכב כתביעה ייצוגית), מקל וחומר, לעמוד בנטל כספי כבד יותר.
בנוסף, נדמה שכעניין של מדיניות משפטית, בעת הפעלת שיקול דעת כאמור ראוי שלא להסתפק בהסתכלות פרטנית על נתוני הנתבע הספציפי, אלא להביט גם על התמונה הרחבה יותר. נכון להיום, התמונה המלאה לגבי ההשלכות הכלכליות של המשבר, הן לגבי כלל המשק והן פרטנית ביחס לכל עסק, עודה לוטה בערפל. תקופת ההתאוששות של עסקים שנפגעו במשבר עשויה להיות ממושכת, ולכן גם עוסק איתן שיכול, לכאורה, 'לספוג' תביעה ייצוגית, במקרה הטוב התאוששותו הכלכלית הכוללת תיארך זמן רב יותר, ובמקרה הפחות הטוב – התביעה הייצוגית עלולה להיות "הקש ששבר את גב הגמל". בנוסף, במצב הדברים הרגיל, ההשלכות של תביעה ייצוגית עשויות להיות נרחבות בהרבה מהצדדים הישירים לה (היא עשויה להשפיע על לקוחות, עובדים, ספקים, עסקים קשורים ואף על כלל הציבור) ובעת השברירית הזו נראה שהדברים נכונים ביתר שאת. בכלל, ראוי לקחת בחשבון שככל שיותר תובענות ייצוגיות תאושרנה המשקל המצטבר שלהן עלול בסופו של דבר להכביד על המשק. על כן, אימוץ נקודת מבט כוללנית ורחבה בעת שבית המשפט יושב על המדוכה ובוחן אישורה של תובענה כייצוגית כלפי נתבע מסוים - היא נחוצה.
ניתן לטעון שהרחבת הגנה המוקנית לנתבעים פוגעת בתובעים ובציבור הנפגעים שהם מתיימרים לייצג, בניגוד לתכליתה של התובענה הייצוגית. אולם, יש לזכור כי "התובענה הייצוגית אינה זכות מהותית במשפט, אלא, כאמור, היא בעיקרה כלי דיוני" (רע"א 7028/00 אי.בי.אי ניהול קרנות נאמנות (1978) בע"מ נ' אלסינט בע"מ) המאפשר איחוד של תביעות רבות תחת קורת-גג אחת.
כלומר, לכל אותם אלו שרואים את עצמם כנפגעים עומדות דרכים דיוניות אחרות להיפרע מן הנתבע, ולאו דווקא במסגרת תובענה ייצוגית. עוד נזכיר כי לעיתים, די בהגשת התובענה כדי ליצור תמריץ כלפי הנתבע להעריך מחדש את מהלכיו, כמו גם להניע מסלולי אכיפה אחרים, כך שפעמים רבות הגשת התובענה השיגה, למעשה, את מטרותיה העיקריות באכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו ומימוש זכות הגישה של התובעים (ראו סעיף 1 לחוק תובענות ייצוגיות), בלא שנדרשה השקעת משאבים מרובה מהצדדים המתדיינים ומבית המשפט.
אכן, מצב החירום הנוכחי שונה מכל מצבי החירום הקודמים שידעה המדינה. מאז שהחל השימוש בכלי התובענה הייצוגית בישראל (החל מסוף שנות ה-80' עובר לחקיקת החוק בשנת 2006), מערכת המשפט, כמו המדינה (והעולם כולו) לא התמודדו עם מצב חירום בסדר גודל הזה. על רקע הסמכות הנרחבת שתופשת הרשות המבצעת בעת הזו לעומת צמצום פעולת הרשות המחוקקת, עולה חשיבות תפקידה של הרשות השופטת כשומר סף. תפקיד זה כולל לא רק הגנה על זכויות הפרט, אלא גם שימוש בכח התובענה הייצוגית למען האינטרס ציבורי הרחב המצוי כעת בראש סדר העדיפויות, והוא שיקום המשק הישראלי שנפגע קשות בעקבות משבר הקורונה. באמצעות ויסות יעיל והוגן של התובענות הייצוגיות ניתן יהיה לתרום לכך.
מאת עו"ד אלון סוקניק, מומחה בתחום התובענות הייצוגיות, משרד עורכי הדין AYR – עמר רייטר ז'אן שוכטוביץ ושות'
