ההגנה על החקלאי הישראלי – בעתות משבר ובשיגרה
חייבים להגן על החקלאים הישראלים ולמנוע יבוא תוצרת חקלאית בעתות חירום אך גם בימי שיגרה
מוגש מטעם DUN'S 100
צו השעה הוא סגירת השמיים ליבוא תוצרת חקלאית, כל עוד אין מחסור מוכח ווודאי בשווקים.
אחד הלקחים החשובים ביותר, שעלינו להפיק מ"מלחמת הקורונה", הוא החובה לפתח עצמאות בתחומי החיים השונים. כשם שברור כי עלינו לפתח עצמאות בתחום הבריאות (ייצור עצמי של מכשירים רפואיים ותרופות, וכמות מספקת של צוותים רפואיים ומיטות), כך אנו נדרש גם לעצמאות תזותית. בין היתר, עלינו לדאוג לאספקה חקלאית שוטפת, כך שלא נהיה תלויים בהטסת ביצים ממדינות העולם, נוכח מחסור אמיתי או מדומה בשוק.
מלחמת הקורונה מחייבת את ההפנמה שללא חקלאות ישראלית פעילה ומתפקדת, שיכולה לספק את כל צרכי השוק המקומי, אנו עלולים למצוא עצמנו במחסור של תוצרת בסיסית, כגון ביצים, חלב, עגבניות ומלפפונים. נדרשת עצמאות תזונתית בימי שלום, כך שנהיה ערוכים בימי מלחמה. לכן, כשם שהמדינה נרתמה להביא לארץ "מהיום למחר" ביצים לאספקה לשוק כדי להתגבר על מחסור, כך היא חייבת למנוע ייבוא לארץ של תוצרת חקלאית, כשאין מחסור כזה. אלא שלמרבה הצער, יבוא תוצרת חקלאית, כגון עגבניות ומלפפונים מתורכיה, הפך למחזה שכיח, אליו כבר התרגלנו.
עו"ד אלירן סטריכמן צילום: רותם שביט
יבוא תוצרת חקלאית פוגע בחקלאי המקומי – בעתות שלום כבעתות מלחמה. מעבר לכאב הלב הרגעי ולפגיעה המידית בפרנסתו של החקלאי הישראלי, גורם הדבר להתמוטטות משקים חקלאיים. במלחמה הבאה, חלילה, כשנזדקק לתוצרת חקלאית מקומית, יתכן שפשוט לא תהיה מספיק תוצרת חקלאית בארץ, אלא שאז – מי יודע מה תהיינה הנסיבות – יתכן שהדלתות מתורכיה ינעלו. זו תהיה התוצאה הקשה של מדיניות לא אחראית של משרד החקלאות, אשר תחת הגנה על החקלאי המקומי, הוא נותן יד לפגיעה בפרנסתו.
מאת עו"ד אלירן סטריכמן, שותף - מומחה למגזר החקלאי, שביט בר-און גלאון צין ויתקון ושות' – עורכי דין
