התמודדות מועדוני הצרכנות ב"קורונה" - מעט מדי ומאוחר מדי

זה לא סוד שמועדוני צרכנות נבדלים ומתחרים זה בזה בהיקף ההנחות וההטבות שהם מציעים לעמיתיהם. אכן, בשנים האחרונות קמו אצלנו עוד ועוד מועדונים הפונים לאוכלוסיות רחבות יותר, אך לרוב הם דורשים תשלום בדמות דמי-חבר (למשל, "מפעל-הפיס" המחייב רכישת מנוי להגרלות, בעיה בפני עצמה, או חברות כרטיסי האשראי, הדורשות מינימום שימושים חודשיים לצורך קבלת ההטבות).

בטור קודם טענתי, וקוממתי עליי את חבריי ממועדוני הצרכנות, כי המועדונים מעודדים צריכה מוגברת ואף מגדילים את אי-השוויון בין העמיתים לבין האוכלוסייה הלא-מאוגדת. לטענתם של המצדדים במודל המועדונים, הוזלת המחירים דווקא משפרת את רווחת העמיתים (ובעקיפין, את רווחת הציבור כולו).

נניח את הוויכוח הזה בצד. באבחת "קורונה", השוק נדרש להתמודד עם אתגר צרכני חדש (ומועדוני צרכנות - עם רעיונות חדשים לסיוע לעמיתיהם). אולם, מסתבר כי הגודל והוותק מהווים חיסרון בכל הקשור למהירות התגובה והחדשנות המצופה מהמועדונים. בעוד שעיריות, ארגונים למיניהם וסתם שכונות יזמו והזמינו הופעות "לייב" (ללא קהל) של אמנים שונים, המועדונים השתרכו מאחור ונקטו באסטרטגיית "השכפול". בעבר הלא-רחוק, המועדונים היו ה"אשפים" ביכולת לתזמן ולייצר מוצרים המותאמים לצרכי העמיתים, אך הפעם זה לא קרה. התגובה שלהם למשבר הייתה אטית למדי ומדדה מאחור ביחס לאחרים. ואולם לתוצאה זו אין כל הצדקה, שכן למועדונים "נחסכו" תקציבים משמעותיים בעקבות אירועים שהתבטלו והקטנת סבסודים (בעיקר, בפסח) לפעילויות רבות שאינן מותרות בעת קורונה. אגב, ניתן גם היה לשקול להשתמש באותם תקציבים פנויים כדי להקים קרן סיוע להלוואות ומענקים לעמיתים, אך גם זה לא קרה.

דוכן של מפעל הפיס צילום: ערן גרנות

תחום אחר שבו "צלעו" מועדוני הצרכנות הוא הפיננסים. בעוד שכמעט מדי יום קמו להן קבוצות פייסבוק ייעודיות, במקביל לתנועה ערה באתרים ותיקים יותר, המועדונים בקושי סיפקו מענה לעמיתים. הגם שחלק מהמועדונים אינם עוסקים בפיננסים בשגרה, היה מקום לפתוח קו מידע וייעוץ בנושא החסכונות שלנו ודיני העבודה בצל הקורונה. לכן, לא ברור האם לאחר שוך המשבר ימשיכו העמיתים לצרוך מידע פיננסי מהמועדונים.

בנישת המזון המהיר והמיגון האישי, רק חלק מהמועדונים היו מהירים מספיק להגיב. מפעל הפיס הציע דיל שווה לכאורה: 100 שקלים למימוש במשלוחי "תן-ביס" תמורת 39 שקלים, אך ההטבה אזלה מהר מדי (אגב, באופן מאכזב, כל הטבות מפעל הפיס מוגבלות בזמן ובכמות). "לאומי-גודיז" הציע הטבה זהה ב-50 שקלים ואילו "שלך" ירד ל"מחיר-רצפה" של 29 שקלים. "מקס" הציע הנחה של 40 שקלים בהזמנת משלוח ב"וולט", אך ההטבה הוגבלה ללקוחות חדשים ולבסוף אזלה. "חבר" הציע משלוחים בהנחה עם "חבר-טעמים", אבל רק במגוון מצומצם של מסעדות. "הייטקזון" הציע 10 מסכות 95KN ב-199 שקלים, אך מועד האספקה היה רחוק מדי. "שלך" הציע אותה כמות מסכות ב-119 שקלים, אך בשלב מאוחר למדי. כל המועדונים הציעו גם פיצות והמבורגרים במחירים מוזלים, אך מבצעים כאלה הם עניין שבשגרה. בנישת הבריאות, המשבר תפס את המועדונים "עם המכנסיים למטה". כמעט אף אחד מהמועדונים (למעט "שלך" ו"מקס" שהציעו ערכת-ספורט עלובה וסט-אימונים אונליין) לא טרח להציע לעמיתים מכשירי כושר ביתיים, אף שהדבר היה מתבקש.

התחום האחרון קשור להיעדר הסיוע של מועדוני צרכנות לפיתוח עסקים קטנים ומקומיים. ביומיום המועדונים נדרשים לספק מענה לכלל העמיתים, ולכן ההנחות וההטבות ניתנות לרשתות הגדולות בפריסה ארצית. אולם, הסולידריות החברתית, דווקא במשבר בריאותי-כלכלי, הייתה אמורה לנתב את המועדונים להשתמש בכוח הקנייה שלהם מול בתי עסק מקומיים: מצב משתלם לכולם, אלא שזה לא נעשה עד כה, בוודאי לא מאז פרוץ המשבר.

בקיצור, מועדוני הצרכנות (שנשענים על לקוחות "חצי-שבויים") לא הצליחו להסתגל למשבר. הם לא הנגישו מספיק מהר לעמיתים את המוצרים והשירותים שהם מספקים בשגרה. יחד עם זאת, המועדונים כאן כדי להישאר: יש להם עמיתים וכסף למכביר. כעת, השאלה החשובה היא האם העמיתים יעברו למודל של שימוש סלקטיבי בכל המועדונים, במקום נאמנות למועדון אחד, או יעדיפו רכישת מוצרים מקבוצות פייסבוק והתארגנויות אחרות, שלפחות במשבר הזה נראה שנותנות מענה מהיר ואפקטיבי יותר ממועדוני צרכנות.