"אם ניתן לשוק לקבוע נהפוך לחברה לא אנושית"

שורת מומחים בתחום החברתי, בריאות הציבור, כלכלה ועבודה סוציאלית עובדים בימים אלה על נייר עמדה שמטרתו לקדם את מדיניות הרווחה בעקבות משבר הקורונה. מדובר במודל דומה לזה בו השתמש הצוות בראשו עמדו פרופ' אביה ספיבק ופרופ' יוסי יונה, שייעצו למנהיגי המחאה החברתית ב־2011. הצוות הנוכחי יכלול ועדת מומחים בנושאים כלכליים־חברתיים, בריאות הציבור, חינוך, סיעוד, מעמד נשים ותחבורה. מובילי המיזם הם הפרופ' לכלכלה אריה ארנון מאוניברסיטת בן גוריון ופרופ' מונא חורי כסאברי, דיקנית ביה"ס לעבודה סוציאלית ולרווחה חברתית באוניברסיטה העברית.

"קובעי המדיניות קיוו כי המשבר יהיה קצר מועד ולא יהיה עמוק מדי", מסביר ארנון. "אבל כרגע אנחנו עומדים בפני משבר חסר תקדים של אי־ודאות מבנית, בו אי אפשר לחשב הסתברויות ואין לדעת כמה זמן זה יימשך. מדובר להערכתי במשבר כמו זה שהיה בתחילת שנות ה־30 של המאה הקודמת".

"להפעיל מס עושר"

לטענת ארנון המצב שנוצר, במסגרתו נפגעו זכויות עובדים והופרו הסכמי עבודה, מחייב חשיבה חברתית שתשמור אלו שהוצאו ממעגל העבודה.

למה לא לתת לכוחות השוק לעשות את שלהם?

"כוחות השוק יבטיחו שלמי שיש כסף יהיה מה לאכול, הוא יוכל לקבל טיפול רפואי, ולמי שאין אז לא יהיה. צריך לעשות שינוי בשיטה הנוכחית אחרת נגמור בחברה לא אנושית".

איך דואגים לזה?

"צריך לעשות הסדרים הרבה יותר נדיבים, לממן 70% מהשכר ולא להוציא לחל"ת עד שהמגיפה תיעלם".

עוד לפני המשבר, ביטוח לאומי היה על סף קריסה. מאיפה יגיע הכסף?

"מאנשים שכן יכולים להתקיים. אלה צריכים להתחלק בהכנסות שלהם. צריך להפעיל מסים על עושר. יש לאפשר הכנסה מינימלית לאנשים. רק כך נוכל לשטח את עקומת העוני".

אתה בעצם רוצה משטר סוציאליסטי־קומוניסטי?

"אני לא קורא לזה סוציאליזם ולא קומוניזם אלא הליך קבלת העובדה שאלה הם החיים ואחריות חברתית. אני מדבר על אימוץ המודל הסקנדינבי בגרסתו הטובה".

גם ד"ר אבישי בינייש מביה"ס לעבודה סוציאלית ולרווחה חברתית באוניברסיטה העברית, שעומד יחד עם ד"ר רנא אסעיד בראש צוות הרווחה של המיזם, סבור כי יש לשקול ברצינות קצבת תשלום אחידה לכל תושב בוגר, בדומה לארה"ב. "רעיון ההכנסה הבסיסית האוניברסלית עלה לדיון בשנים האחרונות כפתרון לעתיד שוק העבודה. נראה כי הוא יכול להיות מועיל מאוד כעת".

מימין פרופ' מונא חורי כסאברי ופרופ' אריה ארנון

"לא ידעו שאין אינטרנט?"

פרופ' חורי כסאברי מעלה את אחד מהנושאים היותר מדאיגים במשבר – קריסת המגזר השלישי שבעשורים האחרונים מסרה המדינה את שירותי הרווחה לידיו ונמצא כעת במצב קריסה. "עמותות לילדים עם מוגבלויות או עמותות שעוזרות לזקנים ומבוגרים נכנסו למצוקה בגלל שאין תורמים. צריכים להחזיר את האחריות באופן מיידי למדינה, אחרת נראה עוד בתי אבות קורסים כמו שראינו בימים האחרונים", היא אומרת.

נושא מרכזי נוסף בו מתמקדים היועצים הוא החינוך, ובפרט הלמידה מרחוק. פרופ' יוסי דהאן, נשיא מכון אדוה, וד"ר סראב אבו רביעה, מהמחלקה לחינוך בבן גוריון, מוטרדים מהגישה של אוכלוסיות חלשות לאינטרנט. השניים טוענים כי הדבר הראשון שיש לטפל בו הוא הלימוד המקוון, שנקבע בנוהל חוזר מנכ"ל של משרד החינוך. "הנוהל הזה מאוד חסר מאחר שלכ־50% מהאוכלוסייה הערבית והחרדית אין גישה לאינטרנט", אומר דהאן.

"נקודת הפתיחה במערכת החינוך היא מאוד לא שוויונית", מוסיפה אבו רביעה, "אך כעת במצב הלימוד המקוון המצב חמור יותר". על פי נתוני מרכז המחקר של הכנסת לשנת 2017, ב־51% ממשקי הבית הערביים אין מחשב או חיבור לאינטרנט. שיעור זה עולה ל־57% בקרב חרדים, כאשר ישנם ילדים במשפחות בדואיות שבתיהם אף לא מחוברים לחשמל. "האם אלה שכתבו את נהלי החירום לא ידעו שיש אנשים שאין להם את האפשרות להתחבר לאינטרנט?", שואלת דהאן.

חלוקת מזון בבני ברק צילום: שאול גולן

אי השוויון בא לידי ביטוי גם בנושא הבריאות, כך לדברי ד"ר ניהאיה דאוד, חוקרת בריאות הציבור, ופרופ' נדב דוידוביץ', מומחה באפידמולוגיה ובריאות הציבור, שניהם מאוניברסיטת בן גוריון. לדבריהם המגפה חשפה את הכשל של מערכות הבריאות בעולם שקיצצו את תקציבי הבריאות מתוך השקפה ניאו־ליברלית. "המגפה הבליטה את אי השוויון", אומר דוידוביץ'. "ראינו מה שקרה מבחינת הסברה באוכלוסייה הערבית", אומרת דאוד. "המידע הועבר באיחור, מה שיצר פייק ניוז ותחושה של חוסר אמון במערכת. אנשים מפחדים להגיד שנדבקו ומסרבים להיבדק, וזה יוצר מצב שחולים מסתובבים בלי ליידע אנשים אחרים". לדברי דאוד, בשבועיים האחרונים ישנה האצה בהדבקה בחברה הערבית שעולה אף על זו שבבני ברק. ההדבקות הראשונות היו בקרב היהודים מהמעמדות הגבוהים, אך להם יש אפשרות ואמצעים להגן ולטפל בעצמם. וכעת מי שעומד בחזית ונחשף יותר לנגיף הם הערבים שעובדים כאחים ואחיות ופועלי כפיים וקופאיות בסופרים. בעתיד אנחנו נראה יותר מקרים של תחלואה כמו בארה"ב, שם מתים יותר שחורים ונדבקים יותר לבנים". בנוסף, אחרי האינתיפאדה השנייה, בשל אי נכונות של מד"א להיכנס למגזר הערבי בשל חשש מאלימות, הופרט השירות ועבר לידיהן של חברות פרטיות. לטענת דאוד, חברות אלה לא הוכשרו כיצד לבצע בדיקות או לטפל בחולי קורונה.

פצצת פרנסה מתקתקת

תחום משמעותי נוסף בלב המיזם הוא תעסוקת נשים, ובפרט נשים חרדיות וערביות. מיכל גרא מרגליות, מנכ"לית שדולת הנשים, ומייסם ג'לג'ולי, יו"ר נעמת במשולש, העומדות בראש צוות זה מסבירות כי השינויים שנראו בשנים האחרונות באחוזי התעסוקה במגזרים אלה משליך על מצבם של משקי בית רבים במשבר. "בשנים האחרונות ראינו עלייה דרמטית אצל מגזרים אלה בשוק העבודה – כ־40% אצל הנשים הערביות וכ־70% אצל החרדיות. אצל החרדיות מחצית מהנשים באוכלוסייה הן המפרנסות היחידות וברוב הבתים הן המפרנסות העיקריות. מה שקורה עכשיו הוא ששתי האוכלוסיות האלה מושבתות באופן מלא", אומרת גרא מרגליות. "צריך תוכנית ייעודית שתסייע להעסיק נשים חרדיות וערביות, תסייע להן במעונות יום ובתחבורה ציבורית".

לדברי ג'לג'ולי יש להוסיף לנתונים הרשמיים עוד כ־10% של נשים שעובדות בצורה לא מדווחת. "רוב הנשים בחברה הערבית מועסקות במקצועות בשכר נמוך, שלא דרוש להם הכשרה מקצועית, כמו שירותים ומסחר. נשים שעוסקות בניקיון, מוכרות בחנויות, פוטרו במיידי. מעבודתי בנעמ"ת אני יודעת שסכומי האבטלה הם מגוחכים. 40% ממשכורת של שכר מינימום זה כלום. צריך לתת לכל אותן נשים פיצוי עד סוף המשבר".