בתום המשבר, החלשים ייחלשו והפערים יגדלו
אם לא רוצים שבהמשך השנה אנשים ייזרקו לרחוב וירעבו, יש הכרח להאריך משמעותית את תקופת הזכאות לדמי אבטלה של מובטלי הקורונה, ואם יש משימה אחת דחופה בחינוך, זה לא רק לדאוג למחשב לכל ילד, אלא לדאוג שהרשת תגיע לכל מקום
משבר הקורונה יחלוף, רוב האנשים יתאוששו כלכלית ויתייחסו אליו כאל זיכרון רע, אבל החלשים יהפכו להרבה יותר חלשים, וזאת בגלל שהמצב הקיים מרחיב את הפער החשוב ביותר – הפער בהזדמנויות.
כשנכנסנו למשבר היו 160 אלף מובטלים, אך לפי שירות התעסוקה מספר זה יוכפל ביציאה ממנו. כבר כעת ברור שצפויה ירידה דרמטית בשיעורי התעסוקה של חרדים וערבים. לא במקרה השכר הממוצע של מובטלים נמוך בהרבה מהשכר הממוצע במשק – החלשים נפלטים מהשוק ראשונים וחוזרים אליו אחרונים. למי שנשאר מחוץ לשוק העבודה זמן רב קשה מאוד לחזור אליו, והסכנה היא שחלקם יהפכו למובטלים כרוניים.
המשבר הוכיח עד כמה ביטוח האבטלה בישראל ריק מתוכן. פחות מדי אנשים זכאים לדמי אבטלה, תקופות הזכאות לתשלום מביכות - למשל, חודשיים־שלושה בלבד כשמדובר בצעירים - והקצבה לפעמים היא רק 40% מהמשכורת. בינתיים נמצאו פתרונות כדי לשלם לחלק גדול מהמובטלים. הבעיה היא שאלו מנצלים את דמי האבטלה בתקופה שבה אין טעם לחפש עבודה. אם לא רוצים שבהמשך השנה אנשים ייזרקו לרחוב וירעבו, יש הכרח להאריך משמעותית את תקופת הזכאות לדמי אבטלה של מובטלי הקורונה.
הפער הדיגיטלי יגדל
הלימוד המקוון מגדיל דרמטית את הפער הדיגיטלי לרעת מי שאין לו מחשב או אין לו אינטרנט, וממילא גם אינו יכול לפתח מיומנויות דיגיטליות שהופכות חיוניות יותר ויותר בשוק העבודה. אם יש משימה אחת דחופה בחינוך, זה לא רק לדאוג למחשב לכל ילד, אלא לדאוג שהרשת תגיע לכל מקום.
ראש הממשלה ומקורביו הרבו לספר לנו שישראל נכנסה למשבר חזקה עם יחס חוב־תוצר נמוך ואבטלה בשפל. לעומת זאת, החברה האזרחית, כולל הארגונים שמטפלים בחלשים, נכנסה למשבר מנקודת פתיחה קשה. המצב שבו אין תקציב מאושר גרם לקיצוץ דרמטי בהעברות הכספים מהמדינה לארגוני רווחה וחינוך. המשבר הביא להפחתת תקציבים נוספת ולירידה דרמטית בתרומות.
החשש הוא שהרע ביותר עוד לפנינו. כשתהיה סוף סוף ממשלה והיא תאשר תקציב, יהיה צורך בקיצוץ ענק, וכרגיל חלק גדול ממנו יידרש מתקציבי הרווחה והחינוך. העובדה שהמדינה הפריטה כמעט את כל מערך הרווחה ולכן רוב המועסקים אינם עובדי מדינה, תקל מאוד לקצץ. אבל מי שיסבלו הם נכים, מוגבלים, נערים בסיכון, נשים מוכות וכמובן תלמידים משכבות מצוקה.
כדי למזער את הקיצוצים ברווחה, כדי לאפשר דמי אבטלה סבירים, אין כנראה מנוס מלהטיל על מי שעובדים ומשתכרים מסים גבוהים יותר בשנה הקרובה או מלווה משמעותי. מעבר לערבות ההדדית, חשוב לזכור שמי שרוצה לחדש את הצמיחה של המשק חייב לדאוג גם לחלשים.