האיחוד האירופי ממליץ להימנע מפרסום מסלולי תנועה של חולי קורונה

בניגוד למתווה הפעולה של משרד הבריאות בישראל: הנציבות האירופאית המליצה למדינות האיחוד להימנע מפרסום ברבים של מסלולי חולים (תנועה ומיקומים) שנדבקו בקורונה. כך עולה ממסמך שגיבשה בשבוע שעבר (8.4) הנציבות (הזרוע המבצעת של האיחוד האירופי) ונמסרה לבג"צ במסגרת תגובת המדינה לעתירה לביטול "תקנות השב"כ" שהגישו עורך דין שחר בן מאיר, האגודה לזכויות האזרח, עמותת עדאלה והרשימה המשותפת.

תקנות השב"כ, שאושרו בהחלטת ממשלה עד ה-30.4, מסמיכות את השירות לאסוף ולהעביר למשרד הבריאות מידע טכנולוגי על מיקום ותנועת חולי קורונה ב-14יום שלפני הידבקותם. זאת על מנת שיוכל להזהיר בהודעת SMS את מי שבא איתם במגע - להיכנס לבידוד.

אדם רוכש פרחים בשוק הפרחים באמסטרדם הולנד צילום: אי פי איי

במקביל, בין היתר על בסיס המידע שנאסף והחקירה האפידמיולוגית שמבצע משרד הבריאות לגבי החולים, הוא מפרסם ברבים היכן שהו החולים, מבלי לחשוף מיהם, כדי להזהיר את הציבור.

הנציבות: למנוע פגיע לא הכרחית בפרטיות

כאמור, על פי המלצת הנציבות מדובר בפרסום שיש להימנע ממנו. במסמך שגיבשה הנציבות היא קבעה שורה של עקרונות שיעמדו בבסיס ארגז הכלים של המדינות באיחוד לניטור ומעקב אחרי חולי קורונה. במסמך מומלץ לקבוע מנגנוני הגנה אשר יבטיחו את הזכויות הבסיסיות של החולים וימנעו יצירת סטיגמה שלילית. הדגש במסמך הוא על גנה על מידע אישי וחיסיון תקשורת.

כאמור, לב המסמך נוגע בהעדפה של אמצעים פחות פולשניים לפרטיותו של החולה, אך יעילים. מדובר, על פי המסמך, באמצעים "לרבות שימוש בנתוני קרבה, והימנעות מעיבוד מידע בדבר מיקומים מיקומים או תנועות של אנשים ושימוש במידע אנונימי ככל שהדבר ניתן. כמו גם שימוש בדאטה שעבר הליכי אנונימיזציה וסיכום בכל מקרה שבו זה אפשרי".

עם זאת במקרים של חולה מאומת, כך כותבת המדינה, הנציבות מכירה באפשרות שלא תהיה ברירה במקרים של הדבקה מאומתת ועל כן תידרש "העלאת נתוני קרבה ונקיטת אמצעים מידתיים להזהרת מי שבאו במגע קרוב עם הנדבק, שיוותר אנונימי".

נציין כי על פי המסמך האופציה כי איסוף הנתונים תעשה על ידי גורמי בטחון, כמו המצב בישראל, לא נדונה. ככל הידוע בסיס איסוף המידע באיחוד הוא פניה של הגורם האחראי במדינה מטעם הממשלה או משרד הבריאות לחברות הסלולר לצורך הצלבת נתוני איכונים.

דרום קוריאה: שימוש במשטרה

בהמשך תגובת המדינה לבג"צ, היא מביאה שתי דוגמאות לאמצעים דומים הננקטים בישראל – דרום קוריאה ודרום אפריקה. בדרום קוריאה, כך מוסבר, החוק למניעת מחלות מדבקות מסמיך את שר הבריאות לקבל מהמשטרה נתוני מיקום של חולה במחלה מדבקת, ומי שקיים חשש כי הוא חולה במחלה. המשטרה המקומית יכולה לבקש את הנתונים מספק התקשורת, שמחויב למסור למעט בנסיבות מקלות.

ריסוס אוטובוסים בדרום קוריאה צילום: Getty

את המידע רשאי שר הבריאות להעביר לכל רשות מינהלית רלוונטית: הממשלות המקומיות, יו"ר הביטוח הלאומי, נשיא שירות הביטוח, מוסדות רפואיים ואפילו ארגונים וולנטרים וזאת לצורך ביצוע משימות הנוגעות למניעה והפצת המחלה.

החוק הקוריאני, כך כותבת המדינה, קובע כי בעת התפרצות מחלה מדבקת, שר הבריאות צריך לחושף בהקדם בפני האנשים הרלוונטים מידע אודות מסלול התנועות, אמצעי התחבורה, מוסדות רפואיים ומגעים של חולים במחלה המדבקת, בכפוף לזכות ערעור.

דרום אפריקה: פיקוח שופט בדימוס

בדרום אפריקה, כך לפי תגובת המדינה, הוסמך מנכ"ל משרד הבריאות המקומי להורות לספק תקשורת להעביר לידיו נתוני מיקום של כל אדם שידוע או קיים חשד סביר שנדבק בקורונה. כמו כן את נתוני המיקום של מי שבאו איתו במגע מיום 5.3.20 ועד למועד סיום מצב החירום. זאת לצורך הכללתם במאגר המעקב אחרי הנגיף.

הנתונים שנאספים הם רק למניעת התפשטות הקורונה, ולא נאספים נתוני תוכן. משרד הבריאות המקומי רשאי להחזיק במידע 6 שבועות בלבד. כמו כן נקבע כי על מנכ"ל המשרד המקומי להעביר דיווח על בסיס שבועי לשופט בדימוס שמונה לפיקוח על המאגר.

6 שבועות לסיום מצב החירום, המאגר יעבור התממה (אנונימיזציה), והמשרד יהיה חייב להודיע באופן איש לכל אדם שנאסף מידע לגביו על כך. על פי תגובת המדינה לבג"צ, לא ברור האם הרשויות בדרום אפריקה עושות שימוש בפועל בסמכויות שאושרו רק ב-2.4.20.