מנכ"ל סונול שהחלים מקורונה: "אמרתי שאני במצב קשה - והם ניתקו"

"ב-12 בלילה הגיעה תשובה חיובית. כמובן שקורונה. והעבירו אותנו לבידוד במחלקת קורונה. מצבנו כבר הוגדר בינוני-קשה". בראיון מיוחד ל"כלכליסט" מספר ניר גלילי (64) מנכ"ל סונול על הווירוס שהוריד אותו על הברכיים, ומצד שני על ההתעקשות להיבדק למרות הסירוב של מערכת הבריאות ועל הצוות הרפואי שהציל את חייו.  היום גלילי הבריא ושב לעבודה בחברה.

ניר גלילי, מנכ"ל סונול. "לא היה לי ספק שזה קורונה" צילום: עמית שעל

איך נדבקת?

גלילי: "אני נפגש עם מלא אנשים, אין לי מושג ממי נדבקתי. אבל אני ואשתי נדבקנו באותו זמן. חשבנו שזה מישהו משותף שאנחנו מכירים ולא מהמעגל המקצועי. אם נדבקה ממני היא הייתה מפתחת את המחלה כמה ימים אחרי ולא איתי. שכבנו בבית שלושה ימים עם חום גבוה, כאבי גוף, אשתי אמרה: זה שפעת. אחרי ארבעה ימים אמרתי לאשתי: תקשיבי, זה קורונה. לי לא היה ספק".

מה עושים מכאן?

"התקשרתי למוקד של מגן דוד אדום לבקש בדיקה. אני מתאר להם בטלפון את הסימפטומים: הכול קורונה. ואז הם שואלים אותך אם חזרת מחו"ל. אמרתי שלא. אז אמרו לי: אין לך קורונה. ובזה השיחה נגמרה. מתקשר שוב. אמרתי אני פה במצב קשה, רוצה בדיקה. שוב שואלים את כל השאלות ובסוף: חזרת מחו"ל? אני אומר לא. מנתקים. אני שואל את עצמי האם צריך לשקר כדי לקבל בדיקה".

איך יוצאים ממבוי סתום כזה? אם מנכ"ל בכיר נתקל בתשובה כזו, מה יעשו אחרים?

"בצר לי, בסופו של דבר אחרי שהמערכת כשלה - נאלצתי לפנות לחברים שיעזרו. אמרו לי קח אמבולנס עכשיו לבית חולים. הגעתי לאסותא אשדוד, ושם עשו לי בדיקת קורונה מיידית. עשינו את הבדיקה בארבע אחרי הצהריים, המתנו במחלקה נשימתית. ב-12 בלילה הגיעה תשובה חיובית. כמובן שקורונה. והעבירו אותנו לבידוד במחלקת קורונה. מצבנו כבר הוגדר בינוני-קשה".

לקבל תשובה חיובית זה מעורר חרדה או תחושת הקלה?

"במובן מסוים, כשקיבלתי תשובה חיובית הרגשתי הקלה. הגענו כבר במצב לא פשוט, אבל ידענו שסוף סוף יטפלו בנו בהתאם לבעיה שיש לנו. עולה לי בראש, אלמלא הקשרים שלי לא יודע מה היה קורה. לא היה אור בקצה המנהרה. מה צריך לעשות אדם במצב הזה? לדעתי, מי שמרגיש מבוי סתום שייקח את עצמו ויעוף למיון. מה שהציל אותי ואיפשר להתאושש די מהר זה כושר גופני. אני שוחה הרבה. יש כאלה שיעברו את זה יותר קל, זה גם עניין גנטי".

בדיקת קורונה. "להתעקש שיבדקו אותך" צילום: איי אף פי

איך טופלת?

"אין טיפול מלא. יש כדורים 'נגד' מלריה שנתנו לנו פעמיים ביום, עם קצת אנטיביוטיקה. איך הם אומרים? 'נגד עין הרע'. כי זה ויראלי ואנטיביוטיקה לא עוזרת. ובעיקר היה חשוב להם להוריד לנו חום, הגענו עם מעל 39 חום, ולחבר לחמצן כדי שהריאות לא יתאמצו. עזרו לנו בעצם חמצן, הורדת חום, וכדורי מלריה.

מאיפה הוודאות לגבי הקורונה?

"עברנו שפעות בחיים שלנו. אף פעם לא היינו בחום גבוה, הזיות בלילה, שיעולים, ראש מתפוצץ, בא לך למות. אפשר היה לעשות וי על כל התסמינים, פרט לחזרה מחו"ל. הבעיה שלדרייב-אין את לא יכולה להגיע לבדיקה בלי אישור של קופת החולים".

מה אחרים יכולים ללמוד מזה?

"להשתדל ככל הניתן לא להיפגש עם אנשים. לשים כפפות ומסיכה לכל מקום שהולכים.  וכל שעה לשטוף ידיים עם סבון ולהתפלל".

עבר לך בראש שיכולת למות?

"לא עבר לי בראש לרגע. אני בנאדם אופטימי לחלוטין. בא לך למות בגלל ההרגשה. זה משהו אחר".

זה משנה אצלך משהו? יש אנשים שיצאו עם תובנות כמו "אנחנו צורכים יותר מדי דברים שלא צריך, מתעללים בכדור הארץ".

"אין מחשבות כאלה. מה שמדהים לראות זה שבגלל שאין טיסות, לא טסים ולא שטים – הטבע מתעורר. הכל נקי. המים צלולים. בעלי החיים מסתובבים. מדהים לראות את הטבע ככה. אני גר במושב ביצרון ליד גדרה. יש לי קיפודים בחצר, גם נמיות, ולא אכפת לי, הן אוכלות נחשים. אני חושב שהווירוס של כדור הארץ זה אנחנו".

איך היה באישפוז?

"יש שם צוות מדהים, מלאכים. זו הסיבה היחידה שבגללה אני מתראיין. השארתי להם מכתב תודה בכתב ידי כשעזבתי. כל האחים והאחיות, הרופאים והרופאות, עובדי התחזוקה והניקיון - כולם הולכים עם משהו שהוא יותר חם מחליפת חלל כדי לטפל בך. מתים מחום, כל שעתים הולכים להתקלח כדי להתקרר, מקצועיים, אדיבים, איכותיים, אכפת להם! אתה בבידוד והם האנשים היחידים שאתה רואה. לא יודע איך עוד להודות להם".