דואר אדום ועידות

הזמן בו נגלה מחדש את מרחב המחיה

איזור, תרגום עברי למילה Zoning - כלומר החלוקה של עיר לאזורים שונים שמבודדים את בתי המגורים - היא אבן יסוד בתכנון של עיר. אבל מדיניות התכנון בישראל לקחה את הרעיון צעד אחד קדימה והפכה את הבידוד לסטריליזציה. בימי הקורונה זה הזמן בו אנשים ייפגשו מחדש

יוגב כרמל 16:0902.04.20

אין לי ספק שקוראי כלכליסט הם אזרחים ממושמעים ואחראיים והם מצייתים להגבלות התנועה שהטילה הממשלה. לכן אני מזמין אתכם, קורא וקוראת כלכליסט נכבדים, לשחק משחק קטן. מה אכפת לכם? גם כך אתם תקועים בבית ואין לכם ממש מה לעשות.

קראו עוד בכלכליסט:

צאו החוצה בדקו כמה מקומות מעניינים אתם יכולים למצוא ברדיוס של מאה מטרים מהבית שלכם. זה יכול להיות עסק מעניין - מפיצריה מגניבה ועד חנות לתיקון אופניים שהבעלים שלה מכיר את כל ילדי השכונה בשמם - או אולי נקודות ציון כמו איזו אנדרטה ישנה לזכר מישהו, מבנה עם עיצוב אדריכלי מרשים או אפילו ארון חשמל שציירו עליו ציור יפה. הצלחתם למצוא יותר מחמישה מקומות כאלו? התמזל מזלכם ואתם גרים באחלה שכונה.

אנשים עם מסכות ברחוב צילום: גדי קבלו

אבל רובכם כנראה לא מצאתם. וזה לא שהשכונה שלכם סתם דלה, המילה הנכונה יותר היא סטרילית, ודאי אם אתם גרים בשכונה חדשה יחסית. איזור, תרגום עברי למילה Zoning - כלומר החלוקה של עיר לאזורים שונים שמבודדים את בתי המגורים - היא אבן יסוד בתכנון של עיר. אבל מדיניות התכנון בישראל לקחה את הרעיון צעד אחד קדימה והפכה את הבידוד לסטריליזציה. זה לא רק מקומות מעניינים להיתקל בהם, מתי בפעם האחרונה מישהו אמר לכם דבר יפה ברחוב? הרי אין סיכוי שתפגשו מישהו שאתם לא מכירים חוקי הסטרליזציה הנוקשים דואגים שאיש לא יתקרב לשכונה, למה לו, מה בדיוק הוא איבד שם? ובוא נגיד את האמת? גם את השכנים שלכם לא ממש בא לכם להכיר.

בתקופה הקרובה אנשים צפויים לגלות מחדש את מרחב המחיה שלהם. המושג "מרחב מחיה" זר לאוזן הישראלית. הנדל"ניזם הישראלי מתנהל בשני אופני דיבור שלכאורה סותרים זה את זה - הוא מצד אחד מדבר על "פתרונות דיור" ומצד שני הוא מנסה למכור פנטזיות על שכונות ירוקות, מגורי יוקרה ונוף חלומי. בין שני הקטבים הללו - הפונקציונאלי והפנטנזיונרי - נשכח מרחב המחיה. כך קרה שדווקא בתקופה של בידוד אנשים מגלים שלמעשה הם תמיד מבודדים, מבודדים מסביבתם.

צורת המגורים הישראלית היא אכן פונקציונאלית ביותר, אלא שהיא משרתת רק פונקציה אחת - הסתגרות של כל משפחה בד' אמותיה. כל פונקציה אחרת נדחקת הצידה בבוז, העיקר שיהיה איפה לחנות ואם אפשר אז שיהיה גם בית ספר טוב, אבל לא חובה. בשכונות החדשות שנבנות בישראל - שכונות המגדלים המכוערים והמשוכפלים, שבהם ממרומי הפנטהאוז הרחוב נראה כמו פיסת נוף אקראית - אפילו לסופרמרקט צריך לנסוע במכונית כי הרחיקו אותו לקצה השכונה, שחלילה לא יפגע בפסטורליה המזויפת שיצרו האדריכלים והקבלנים.

שכונה לא צריכה להיות מופת של פונקציונליות ובוודאי שלא סטרילית כמו חליפה של רופאים המטפלים במחלקת הבידוד של חולי הקורונה. שכונה צריכה להיות מקום שילדים גדלים בו וגדלים עליו ושזקנים מזדקנים בו ושתושביו אינם גוש הומוגני ומשעמם של אנשים. שכונה היא לא סתם מקום מגורים, היא צריכה להיות מקום שמתנהלים בו חיים תוססים וקהילתיות אמיתית, לא קהילתיות מזויפת שמתנהלת רק בקבוצות ווטסאפ וחוגים במתנ"ס פעם בשבוע.

הכותב הוא כתב בעיתון "כלכליסט"