מבחן המנהיגות מתחיל עכשיו: בשביל מה בני גנץ קיבל מנדט?

גנץ חייב להפוך עכשיו למנהיג שמייצג את אזרחי ישראל המבוהלים. מבוהלים באמת, ומסיבה טובה, ומבקשים הסברים ופתרונות – אך במקום זה מקבלים מסיבות עיתונאים זחוחות או מאיימות, תלוי במצב הרוח של ראש הממשלה בנימין נתניהו.

בני גנץ יו"ר כחול לבן מקבל את המנדט מ נשיא המדינה ראובן רבלין צילום: אי פי איי

הוא חייב להשמיע את קולם של בוחרים שרואים בעיניים כלות כיצד יותר ויותר ערוצים דמוקרטיים נטרקים בפרצופם, תחת ההנמקה של מצב חירום. שעומדים נאלמים מול שינוי תקנות חירום, סגירה באישון לילה את בתי המשפט והימנעות מהצבעות בכנסת שאינן עולות בקנה אחד עם צורכי המנהיג.

רק אנחנו וסין

אין לו ברירה אלא לכנס דיון חירום בכנסת שהושבעה כדי להבהיר שמעקב אלקטרוני של השב"כ אחרי אזרחים הוא פסול. וגם אם יש לו הצדקה בריאותית קלושה – כזו שלא נמצאה בשום מדינה בעולם פרט לסין – ישראל היא עדיין דמוקרטיה. ובדמוקרטיה החלטות כל כך כבדות משקל ובעלות השלכות ארוכות טווח אינן יכולות להתקבל במחטף, ללא דיון גלוי וללא פיקוח.

גנץ חייב לייצג את משלמי המסים, שבהודעת דובר של משרד הבריאות אוסרים עליהם לטייל בפארק, ללכת לים, לנסוע באוטובוס או לשבת בבתי קפה. ייתכן שאלה צעדים הכרחיים - הקורונה היא איום אמיתי - אבל הגבלות דרקוניות כאלו על חופש התנועה, ההתאספות והעבודה צריכות להתקבל בפורום מתאים ולהיות כפופות לפיקוח - ובעיקר מוגבלות בזמן. כי תוצר הלוואי שלהן הוא החלשה נוספת של חירויות הפרט והמשטר הדמוקרטי.

לנפץ את השקרים

גנץ צריך להקרין את מסיבות העיתונאים של נתניהו, שהפכו לתוכניות ריאליטי מקאבריות, ולפרק אחת לאחת את טענותיו ואת הבטחותיו לציבור, שחלקן ריקות מתוכן. להראות שכאשר מובטחים לפתע 5 מיליארד שקל להאצת הצמיחה, אין להבטחה הזאת לא מקור תקציבי, לא תאריך רלבנטי ואפילו לא הגדרה של מה הם אותם "מנועי צמיחה של המשק", ולמה לעזאזל לא התנענו אותם לפני 4 שנים, למשל.

הוא צריך להראות ששר האוצר משה כחלון, שהוחזר שלא מרצונו מהחופשה הארוכה שלקח, ממחזר בציניות הצהרות ריקות על פרויקטים שכבר הותנעו מזמן: מקו הולכת גז, דרך חשמול קווי רכבת ועד בניית הקו הכחול בירושלים. טוב שלא התהדר בתוכנית להקמת המוביל הארצי.

והוא צריך לנער את יעקב ליצמן, שר הבריאות הנצחי, הזחוח, שתחתיו מערכת הבריאות הוזנחה וצומקה ויובשה, וכעת רחוקה מלהיות מסוגלת להתמודד עם משימה רפואית גדולת ממדים ומורכבת כל כך. מערכת בריאות שברירת המחדל שלה מהיום הראשון היא למסמר את כולם לבתיהם.

זו השעה שבה גנץ חייב להפוך למנהיג. זו אינה בחירה, זה המנדט האמיתי שהוטל עליו, בשמם של יותר ממחצית אזרחי ישראל.

אחת התכונות החשובות ביותר של מי שמבקש להנהיג היא היכולת לטעת תקווה. להגיד לאנשים שאיבדו בן לילה את מקומות העבודה, את חסכונותיהם ואת יכולת התנועה החופשית שלהם, שמאחורי כל החושך הזה ממתין איזה אור. להבטיח להם שיש טעם בכל זה, ושאחרי שנתגבר יחד על האיום הקיומי ועל החרדה שמלווה אותו, דברים יחזרו לתיקונם. אחרת, מה הטעם בסבל?

תקווה היא מנוע אדיר, ובנימין נתניהו אינו עסוק בו. היא מנוגדת לאינטרס האלקטורלי שלו. לגנץ אין ברירה אלא להיכנס לזירה הזאת. הוא צריך להצביע על האופק, לא להיגרר לתוך החשיכה שהולכת ויורדת. זה המנדט שקיבל. אם לא יעמוד במשימה הזאת, הוא אינו ראוי להיות מנהיג. גם אם ישיג במקרה 61.