דילמת הקורונה: העיקר הבריאות?

סיפור הקורונה מגיע לצומת שמחייב הערכה מחודשת - האם אמצעי המניעה המחמירים מצדיקים את הסכנה לכלכלה. ובנוסח בוטה יותר: האם ניתן לסבול מצב שבו ימותו כמה אנשים, בעיקר זקנים, ובלבד שלא יתמוטטו כאן בהמוניהן חברות, עסקים ופרנסות. ובניסוח מעודן יותר: האם אין מקום לשקול מדיניות בריאות ציבור מידתית יותר, בניגוד לעמדה הנוכחית של משרד הבריאות.

כרגולטור ייעודי, משרד הבריאות ממוקד בהפחתה למינימום של נזקי המגפה. אל על? עסקים קטנים? עצמאיים? שימותו כולם. הדבר מזכיר את רשות ההגבלים העסקיים במתווה הגז. העיקר התחרות. כשאתה פטיש, אתה רואה את כל העולם כמסמרים. אז התחרות היתה העיקר, ועכשיו העיקר הוא הבריאות. אך אולי הגיע השלב שבו דרוש שקלול בין כלל הנזקים והסיכונים.

ליצמן ונתניהו צילום: רויטרס

עו"ד גלעד חריש, המייסד של עמותת לשובע, מאכיל בבתי תמחוי, בכל יום, אלפי רעבים משולי החברה. "בשולחן אני מושיב שישה סועדים", הוא אומר, "ועכשיו הורדנו לשלושה, כדי שלא יישבו זה ליד זה ולא זה מול זה. כלומר אני מאכיל 50% פחות, אבל אין מצב שלא אתן להם בכלל לאכול". במקום להוריד את הסיכון לאפס, הוא קטן ב־50%. במונחי התפשטות הקורונה, הוא מעלה את סיכויי ההידבקות, אבל הרעבים מקבלים את הארוחה.

ההחלטה להתיר קיום אירועי ספורט בהגבלת היקף הקהל דומה לכך. מכניסים 5,000 במקום 10,000 איש ומקטינים את הסיכון לחצי. הפרופסור לרפואה מרדכי רביד מתנגד להחלטה זו מכל וכל כי בספורט, לשיטתו, אין הצדקה לקחת אפילו את הסיכון הקטן ביותר.

הדרך לבידוד: מדיניות מחמירה לחיזוק המניעה

הגבול בין מניעה להיסטריה הוא דק. ועכשיו תוסיפו גם את הפוליטיקה, שמובילה לנקיטת צעדים משיקולים שאינם ענייניים. למשל, הרגע שבו הממשלה יצאה נגד המלצת משרד הבריאות לבודד את הנכנסים לישראל מארה"ב כי האמריקאים ביקשו זאת מראש הממשלה בנימין נתניהו. ואז, כדי לא להרגיז את האמריקאים, הורחבה מדיניות הבידוד למדינות נוספות, גם כשאין הצדקה אמיתית לכך. אגב, במסגרת הפאניקה הראשונית הונחו השבים מתאילנד להיכנס לבידוד, אף ששיעור ההדבקה בה הוא מהנמוכים בעולם.

אבל את התמיכה הגדולה ביותר בקו המחמיר מקבל משרד הבריאות מהנעשה בעולם. סין, מרכז המשבר, החילה הגבלות דרקוניות ביותר שעצרו לגמרי את הכלכלה השנייה בעולם, ועתה נראה שהיא כבר במדרון היורד של עקומת הגאוס. איטליה, שהתעוררה באיחור, נאלצת לפעול עתה במלוא הכוח ולאחר שסגרה רק את הצפון, היא נוקטת במדיניות מחמירה בכל המדינה.

משרד הבריאות הישראלי מאמץ את הפילוסופיה שהותוותה בסרט "מבצע סבתא": מתחילים הכי חזק שאפשר ומגבירים בהדרגה. הסיבה לכך לא נטועה רק במתח שבין מניעה לבין היסטריה, אלא גם בשיקולי היערכות.

מערכת הבריאות הישראלית מפגרת אחרי אחיותיה במערב בכל הקשור ליכולות אשפוז, בידוד והנשמה. ומי שחלש יותר במאבק בתחלואה, מוטב שיהיה חזק יותר במניעה. ועכשיו, כשברור שלא תהיה מניעה, ניתן רק לשטח את העקומה כדי להקל את הלחץ בבתי החולים ולדחות ככל שניתן את שיא המגפה.

הדרך לנשיאות: טראמפ לא ייתן לקורונה לעמוד בדרכו

פרופ' יורם לס, לשעבר מנכ"ל משרד הבריאות, הוא המנסח החריף ביותר של הביקורת על החמרות משרד הבריאות. גישתו אנרכיסטית וחסרת אחריות, ויש לו גם גיבור ומודל לחיקוי – נשיא ארה"ב דונלד טראמפ.

אבל העץ הזה, מסתבר שוב, לא ממש ראוי להיתלות עליו. כל שלוש סוכנויות הבריאות הגדולות בארה"ב חולקות עליו. גדול המומחים, ד"ר אנתוני פאוסי, מנהל המכון הלאומי לאלרגיות ולמחלות מדבקות בארה"ב, סתר בפומבי את הזלזול והאופטימיות הנשיאותיים שכדרכם מעוגנים בבורות, בבערות ובשיקולים זרים. אלא שטראמפ כמו טראמפ, יודע שהכלכלה היא המפתח לניצחונו בבחירות, והוא יעשה הכל כדי שהקורונה לא תפריע. גם במחיר של סיכון בריאותי ממשי לציבור האמריקאי.

נתניהו, להבדיל מטראמפ, קשוב בינתיים להנחיות משרד הבריאות. ייתכן שמבחינה פוליטית מתאימה לו יותר התבהלה, שאותה הוא יודע למנף היטב להפגנת מנהיגות ואחריות לאומית. כמו בשריפה בכרמל – הוא מזהה, הוא מנחה, הוא מרגיע, הוא פונה לציבור בשידורים ישירים. אבל ייתכן שהצמד טראמפ־לס יסיט אותו לשקול חלופות לאיזון מחודש בין בריאות לכלכלה.

ישנם גם קולות מתוך מומחים לבריאות הציבור שמצדדים באיזון הזה ‑ אפידמיולוגים שחולקים על הקו המחמיר של משרד הבריאות. וזו הדילמה. עד כה, מדיניות משרד הבריאות הוכחה כנכונה, אבל החמרה במצב הבריאות והכלכלה תחייב חשיבה מחודשת של חלוקת הנזקים. ואת הדילמה המייסרת הזו אין להשאיר אך ורק למומחי משרד הבריאות.