"חוששים ממתקפה לא מרוסנת על בית המשפט"

האיום על מערכת המשפט הפך לחלק מסדר היום שראש הממשלה והנאשם בפלילים בנימין נתניהו הנחיל לדמוקרטיה הישראלית. לשכת עורכי הדין יוצאת מדי פעם ידי חובתה בגינוי רופס, אך דברים ברורים יותר אומרים עורכי דין כמו דני גבע וד"ר ישראל (רלי) לשם, שני השותפים הבכירים שמובילים את משרד מיתר, הגדול ביותר בישראל עם 378 עורכי דין. "התחושה היא ששר המשפטים הגיע במטרה להחריב", אומר לשם. "הסכנה המרכזית בעיניי היא דה־לגיטימציה לשלטון החוק – למשטרה, לפרקליטות, ליועץ המשפטי ולבתי המשפט", מוסיף גבע. 

גבע: "אבני היסוד של המשרד שלנו הן הגנה על שלטון החוק ושוויון הכל בפני החוק. זה לא אומר שאנו מזוהים פוליטית, אנו מזדהים עם החברה הישראלית כחברה דמוקרטית מכבדת שלטון חוק".  

מימין: עורכי הדין דני גבע ורלי לשם. “הקווים האדומים נמחקו ומחסום הבושה הוסר" צילום: אביגיל עוזי

לשם: "גם אדם ימני יכול להתעקש על שלטון חוק וזכויות אדם".

מתי ביקורת לגיטימית נגד מערכת המשפט הופכת לדה־לגיטימציה מסוכנת?

לשם: "אתה רואה את ההתנהלות בתיקי ראש הממשלה. בהתחלה, כשהמשטרה חקרה, הותקפו החוקרים והמפכ"ל בצורה מאורגנת. ברגע שהתיק הגיע לידי הפרקליטות הסתיימה המתקפה על המשטרה, הכל חזר להיות בסדר שם, והמסע החל כלפי הפרקליטות והיועץ המשפטי. החשש שלנו הוא שכשהתיק יתחיל להתנהל, ההתקפה הבלתי מרוסנת הזו תעבור לבתי המשפט. את המסע הזה מוביל שר המשפטים, והתחושה היא שהוא מונה בידי ראש הממשלה במטרה לייצר אווירה של דה־לגיטימציה במטרה להחריב. אתה רואה סדרת פעולות שתכליתן לייצר עימות. הוא מחפש את הריבים. עד היום לא ראיתי פעולה קונסטרוקטיבית שלו".

אבל שר המשפטים הקים ועדה לבחינת התנהלות מח"ש.

לשם: "מאוד מוזר בעיניי שלא מעמידים בראש ועדה כה רגישה שופט עליון בדימוס או שופט מחוזי בדימוס. מעמידים שופט שלום (הרן פיינשטיין – מ”ג) שלא התקדם אפילו למשפט מחוזי, שאת דעותיו ראינו. כמסתכל מהצד, אתה רואה מהלכים של שבירת כלים וכללים, שאין יותר קווים אדומים ומוסריים. הכול מותר כדי לפגוע במערכות קריטיות לקיומה של המדינה. התהליכים האלה מובילים לערעור מעמדם של שלטון החוק, של הדמוקרטיה, של רשויות המשפט, ומשם מגיעים לזכויות הפרט ולמדרון חלקלק כמו במשטרים אפלים".

התניה פלילית

ייתכן שנתניהו ותומכיו משוכנעים שכתב האישום, ונניח רגע למתנות, מותח את היריעה הפלילית לחקיקה, רגולציה, תקשורת, סיקור חיובי — פעילות שהמשפט הפלילי לא אמור לטפל בה.

לשם: "כתב האישום איננו על מערכת יחסים בין פוליטיקאי לתקשורת. אם תוכח התניה – בין סיקור חיובי ובין רישיון למיזוג – אנחנו לא במישור אפור, אלא במישור הפלילי. טענת הפרקליטות היא שהיתה התניה ברורה בין הסיקור לבין טובות הנאה שהשלטון העניק ברישיונות והיתרים.

ואם נניח ששני צדי המתרס, הסיקור והרישיונות, הם לגיטימיים וחוקיים כשלעצמם?

לשם: "לגיטימי לתת רישיון ולגיטימי להשיג סיקור חיובי, אבל אם אחד מותנה בשני — זה פלילי, זה שוחד".

גבע: "עבר לצד אחד משהו ששווה מיליארד שקל תמורת סיקור חיובי ששווה הרבה, כנראה את המיליארד הזה. אם רגולטור ובעל סמכות מתנה רגולציה לגיטימית בטובת הנאה שיכולה להיות לגיטימית, זה פלילי. אם לא תוכח ההתניה, הוא ייצא זכאי".

את ההתניה שעליה הכל יושב קשה מאוד להוכיח בהיעדר אקדח מעשן.

לשם: "המשפט הפלילי קובע את העובדות לא רק על סמך הקלטות ומסמכים, אלא גם על סמך התרשמותו מהעדים. אם יתרשם שזה מסריח אבל לא שיש התניה, נתניהו יזוכה. אבל החשש שלי הוא שכעת ינסו להכות ולבעוט בשופטים".

הביקורת הנוכחית על בתי המשפט והיועמ”ש רוכבת על ביקורת חריפה שניסחו מלומדים כדניאל פרידמן, מני מאוטנר, יואב דותן, הילה גרסטל ואחרים.

גבע: "הביקורת של פרידמן היא דוגמה טובה לביקורת לגיטימית. מה שקורה עכשיו זה שרוכבים על הגל הלגיטימי השמרני, שמבקש להרחיק את המשפט מהכרעות ערכיות, אבל עושים בו ניצול ציני למתקפה לא לגיטימית".

לשם: "לגיטימי שיש מטוטלת בין בית משפט ליברלי ואקטיביסטי לבין שמרני, אבל נורא בעיניי סלוגן הבחירות שבנט השתמש בו פעם: ‘לחסל את חמאס ובג"ץ’".

ומה בנוגע ל"חיסול" היועץ המשפטי?

לשם: “החשש שלנו הוא שכאשר מעלימים את הקווים האדומים, ומחסום הבושה מסולק – אין דבר שלא יכול להיות. הנורא הוא שאין כבר משהו שאפשר להגיד עליו שהוא לא אפשרי".

גבע (בקורטוב של סרקזם): "אני מעריך שלא יפטרו את היועץ. אם כן, זה אולי יהיה בגלל התמיהה והזעזוע מכך שהודיעו שביבי לא קשור לצוללות וטרם נפתחה חקירה בפרשת המניות".

לשם מנסח בזהירות את השיקולים למינוי שומרי הסף שצפויים לנו – פרקליט מדינה, מפכ"ל, יועץ משפטי של הכנסת. "שיקול מרכזי למינוי שומרי סף כבר איננו התאמתו המושלמת של המועמד, אלא שיקולים אישיים שנוגעים לאישים שעליהם הוא אמור לפקח".

בואו נודה שגם מינוי השופטים לא מעורר לאחרונה אמון רב.

לשם: "התגלה משהו מכוער שאיננו משקף את עבודת הוועדה. לעניין הדילים שאינם קשורים לפרשה זו, בכל ועדה בכל מקום בעולם יהיו דילים. תמיד היו ותמיד יהיו וזה טבעי ובסדר. הקונוטציה של המילה שלילית אבל היא לגיטימית. דמוקרטיה זה דילים. דמוקרטיה היא אולי שיטת משפט גרועה, אבל עדיין לא הומצאה טובה ממנה. הוועדה טובה, והחברים צריכים להבין את גודל הממלכתיות האחריות ולהתמקד במינוי שופטים טובים ומתאימים. הרוב המכריע של המינויים לשיפוט הוא ראוי".

אגב דילים, זה כולל גם את אלו בציר שקד־נוה?

לשם: “הברית הזו התגלתה כלא קדושה ופסולה. נוצר רושם שמינויים מסודרים בווטסאפ. אני מקווה שזה נגמר".

הפייק לא חדר לעסקים

מלבד האיומים הפנימיים, אנו חשופים לאחרונה לאיום חיצוני בדמות נגיף הקורונה, שמאיים לא רק על בריאותנו, אלא גם על הכלכלה. משרדים כמו מיתר מצוידים בחיישנים שעשויים לחזות את המשבר ולאמוד את היקפו.

גבע: "השקעות סיניות בחברות ישראליות נעצרו. בשלב זה אנחנו לא מרגישים את זה במשרד. בחודשיים הראשונים של השנה הפעילות מלאה, ואולי אפילו יותר ביחס לשנה שעברה, אבל האטה משמעותית מורגשת בפעילות הסינית שלנו".

לשם: "אנחנו במצב של אי־ודאות, ובמצב כזה חברות עוצרות את הנכונות להשקיע ושומרות אצלן את המזומנים. יהיה לכך אפקט, תלוי בממדי המגפה".

תרבות הפייק שהשתלטה על העולם הפוליטי והתקשורתי לא הגיעה לעולם העסקי, על כך מסכימים השניים.

גבע: "בעולם העסקי הישראלי והעולמי אינני נתקל בפייק. לא שאין רמאויות, תמיד היו ותמיד יהיו רמאים, אבל זה החריג. תרבות הפייק לא חדרה לעולם העסקי. בעולם המיזוגים והרכישות, ההנפקות והעסקאות הגדולות לא נתקלתי ולו פעם אחד בפייק. נתקלתי במצגים לא נכונים, אבל זו לא התרבות וזה לא הולך לכיוון הזה. לכן אני לא חושב שהעולם כולו הוא בכאוס מוחלט".

לשם, שחזר לאחרונה מארה"ב, מצביע על הפער שבין העולם העסקי לעולם הפוליטי: "תבחין בין טראמפ והתרבות השלטונית שמוקרנת מהבית הלבן לבין תרבות החברות בארה"ב, שמקדמות איכות סביבה, שילוב נשים בדירקטוריונים, מניעת הטרדה מינית, שכירת עובדים ללא אפליה". וחוץ מזה הוא מוסיף: "טראמפ זה עדיין לא כל העולם".