מה אפשר ללמוד מהחרדים על אושר

לפני כחודשיים פרסמה הלמ"ס נתונים לגבי שביעות הרצון מהחיים בערים שונות בישראל. בראש הרשימה העיר בית שמש והעיר בני ברק בהן בעיקר קהילות חרדיות ודתיות.

 הנתון אינו מפתיע שכן בכל המחקרים אותם עשינו בישראל מצאנו באופן מובהק כי לאמונה דתית השפעה משמעותית מאד על האושר שלנו.

ההסבר הבסיסי הוא שאמונה דתית עוזרת לנו להתמודד טוב יותר עם אירועים שליליים בחיינו מתוך אמונה שכל דבר שקורה לנו הוא חלק ממשהו שגדול מאתנו ולעיתים אפילו מבחן עבורנו. האמונה הדתית מייצרת משמעות לחיים ומשמעות היא "מכונה" חשובה לאושר.

אבל הסיבות לקשר בין אמונה דתית לאושר הן מורכבות יותר. קהילה דתית היא לא רק אמונה היא גם סגנון חיים שמחזק את האושר.

במחקר שעשינו בשנה האחרונה בישראל בקרב כ-1,000 ישראלים מצאנו כי חומרנות ורכישה של עוד ועוד מוצרים פוגעת באושר שלנו ומצד שני הסתפקות במה שיש לנו מגבירה את האושר. "איזהו העשיר השמח בחלקו" הוא לא סתם פתגם. זה עקרון חשוב מהמקורות שלנו שמגדיר את האדם המסתפק והפחות חומרני כעשיר אמיתי או למעשה כמאושר יותר. אין ספק כי בקהילה החרדית אורך החיים צנוע יותר ומסתפק יותר דבר שמעודד את האושר.

אילוסטרציה צילום: צביקה טישלר

מעבר לכך אורח החיים אצל החרדים ואצל הדתיים הוא קהילתי יותר, דבר שמאד תורם לאושר.

הספרות בתחום הכלכלה ההתנהגותית טוענת כי אורח חיים הקהילתי מייצר את "אפקט הכרית". על פי אפקט זה אנשים החיים בקהילה מגובשת יותר נוטים לחוש יותר בטוחים לעתידם כי הם יודעים שבמידה ויפלו הקהילה תסייע להם (יש להם כרית שתרכך את הנפילה). אורח החיים הזה בהכרח קשור לצווי הדתי לעזור לחלש ולתרום לקהילה (הגמ"חים הם דוגמה טובה לכך). הקהילה החרדית מגובשת מאד גם בעקרונות שלה והיא אולי הקהילה היחידה בישראל שמפעילה את כוח הקנייה שלה על מנת לשמר את העקרונות שלה. רק קהילה מספיק מגובשת יכולה לפעול כך.

בשנים האחרונות אנו עדים ליותר ויותר מחקרים המצביעים על האפקט השלילי שיש למסכים על האושר שלנו ובמיוחד של ילדנו. דו"ח האושר האחרון של האו"ם הקדיש לכך פרק שלם והצביע על המסכים כגורם המשפיע על דכאון בקרב בני נוער בארה"ב. למרות הרצון שלנו בקדמה, דווקא בחברה החרדית שמעדיפה להכניס את הקדמה באופן איטי יותר השימוש הפחות במסכים מועיל לאושר. אמנם שמירת השבת היא צווי עתיק באמונה הדתית אבל אחת ההשפעות הנלוות לשמירת השבת בשנים האחרונות היא שפשוט יש הפסקה מהמסכים. משפחה דתית שיושבת לארוחת ערב בליל שבת תהיה מרוכזת יותר במפגש המשפחתי כי פשוט לא יהיו מסכים ברקע.

אינני אדם דתי ואפילו לא מסורתי וגם לי כחילוני יש לעיתים ביקרות על החברה החרדית ועל תרומתה לחברה הישראלית. אבל כחוקר ניתן ללמוד הרבה מאד מאורח החיים החרדתי ועל "מכונות האושר". קהילתיות, משפחתיות, צניעות והסתפקות כל אלו עקרונות שמשפיעים באופן משמעותי על האושר שלנו ובחברה החרדית עקרונות אלו מיושמים בפועל כחלק מאורח החיים. גם לנו החילוניים יש מה ללמוד מאורח החיים החרדי והדתי וליישם חלק מהעקרונות על פי השקפתנו ובדרכנו. ומי יודע, אולי בסוף נהיה קצת יותר מאושרים.

הכותב הוא מומחה לכלכלה התנהגותית ולכלכלת אושר, המכללה למנהל