העתיד העגום של שוק העבודה

הלמ"ס פרסמה אתמול נתון שעבר מתחת לרדאר הציבורי: מספר המשרות הפנויות במשק. אחרי שלוש שנים רצופות של עלייה חדה, 2019 היתה שנת מפנה לרעה בנתון זה. ב־2016, מספר המשרות הפנויות עמד על כ־92.8 אלף, ב־2017 זינק ל־99.6 אלף וב־2018 עלה ל־101.4 אלף. ב־2019, המספר ירד לכ־98.3 אלף משרות פנויות בממוצע לחודש.

גם שיעור המשרות הפנויות מדשדש בשנה האחרונה, והתייצב בחודשיים האחרונים על 3.48% - רמה נמוכה יותר לעומת שנים עברו. שיעור המשרות הפנויות מוגדר כמספר המשרות הפנויות חלקי מספר המשרות הפנויות פלוס מספר המועסקים. הנתון מבקש לאמוד את מספר המשרות הפנויות מבין כלל המשרות במשק. שיעור גדול יותר מצביע על משק שמייצר יותר ויותר משרות, ולהיפך.

לשכת התעסוקה (ארכיון) צילום: צביקה טישלר

שיעור משרות פנויות גבוה יותר מצביע לא רק על ביקוש גבוה יותר לעובדים, אלא גם על גמישות בשוק העבודה: היכולת למצוא עבודה בקלות עבור מובטלים - וגם להחליף מקום עבודה עבור מועסקים. מנגד, שילוב של ירידה במספר המשרות יחד עם ירידה בשיעור המשרות הפנויות מהווה סמן מקדים לשינוי שלילי בשוק העבודה. קודם כל המעסיקים לא מגייסים עובדים. אם הרעה נמשכת, מתחילים הפיטורים.

שינויים במספר המשרות הפנויות מלמדים על שינויים עתידיים בשוק העבודה, לרבות בשיעור האבטלה, שנמצא בשפל היסטורי סביב 4%. רוב החזאים במשק צופים האטה לא מבוטלת ב־2020, בעיקר על רקע מיצוי שוק העבודה בשל הגעתו למגבלת היצע העובדים, וכן לאור העובדה ששיעור ההשתתפות בכוח העבודה הגיע לרמה גבוהה מאוד ואף התייצב זה זמן רב. לכן, כדאי להתחיל לעקוב אחרי מספר המשרות הפנויות במשק. המדד המעט איזוטרי הזה עשוי להפוך ללהיט, ככזה שיכול לנבא את העתיד לבוא, שכרגע לא נראה מרנין במיוחד - וזה עוד לפני השפעות הקורונה על הכלכלה העולמית.