וירוס הקורונה: ניהול סיכונים מסוכן

התגובה הקיצונית להתפרצות כבר הולידה קריאה למשרד הבריאות לבצע מדידות חום גוף במצלמות תרמיות בשדות התעופה, כדי לאתר נוסעים שאולי נדבקו בנגיף. כדאי להיזהר עם ההצעות הללו. לכולן יש מחיר, ולא רק שהוא עלול להיות גם כבד, ההוצאה עשויה להיות לחינם.

תושבים בסין צילום: איי אף פי

יוזמת המצלמות התרמיות היא דוגמה טובה. לא רק שמדובר באמצעי יקר, הוא גם מסורבל ולא יעיל: ייתכן שהוא יאתר עובר אורח שסובל מחום, אפילו שנובע משפעת, אך לא נושא את וירוס הקורונה. יתרה מזו, יתכן שהמצלמה התרמית תפספס אדם שכן נושא את הקורונוה, אם הוא בשל הדגירה של הווירוס - השלב שבין ההידבקות להופעת הסימפטומים הראשונים. כל זה, בתמורה למהלך שמצריך היערכות לא פשוטה מצד רשות שדות התעופה.

כמו בכל אירוע, נדרש כאן ניהול סיכונים חכם והגיוני, שמחובר למציאות. פאניקה יכולה להוביל גם להצעות קיצוניות, כמו סגירת גבולות ישראל עד הודעה חדשה. ככה בטוח ניתן למנוע את חדירתו של הנגיף המסתורי ארצה, אך המחיר הכלכלי לכך יהיה עצום, גדול בהרבה מנזקי הווירוס. מערכת הבריאות הישראלית אינה יכולה להרשות לעצמה לבצע אשפוזים בבידוד מיותרים, כאילו אין מספיק עומס גם עם השפעת הרגילה. הקורונה אינו מסוכן כמו אבולה, הנגיף הקטלני שהורג בשיעור שבין 52% ל־90%. שיעורי התמותה מקורונה עומדים כעת על פחות מ־4% בלבד. לצעד הקיצוני ביותר שנקטה ממשלת סין, הטלת עוצר על 35 מיליון אזרחים - כמעט פי ארבעה מאוכלוסיית ישראל - יהיה מחיר כלכלי לא קטן. העוצר אף יכול להוביל למיתון של ממש, כפי שהיה עם הסארס ב־2003.