תוכנית תמ"א 1: האחריות על הניקוז תעבור לקבלנים

קבינט הדיור אישר בתחילת השבוע את תמ"א 1, שמאגדת יותר מ־300 תוכניות ותהפוך להיות תוכנית המתאר המרכזית בישראל.

לתוכנית, שהעבודה עליה החלה ב־2012 יתווסף בעוד כמה חודשים, על פי הערכות, נספח חדש ובו פרקים מתוך מסמך מדיניות חדש לניהול הנגר בישראל.

דלית זילבר ראש מינהל התכנון צילום: ניב קנטור

הפרקים שיצורפו יגדירו כללים שנועדו לצמצם את כמות המים שזורמת משטח בנוי לתעלות הניקוז העירוניות. המסמך הזה מצוי בהליכי תכנון מתקדמים: בימים אלה הוא מוצג להערות גורמים רלבנטיים והערכה היא כי במרץ השנה הוא יעלה לאישור המועצה הארצית לתכנון ובנייה.

העבודה על המסמך החלה לפני שנתיים. רק אז הפנימו במינהל התכנון כי הבנייה מצמצמת את כמות השטחים הפתוחים שמהם מחלחלים מים, וגורמת למים לזרום על פני הקרקע, תופעה שמעצימה את אירועי ההצפה.

הפתרונות שהמסמך מציע מאפשרים להבין מהן הבעיות שתורמות להצפות ולא מטופלות כיום כראוי בתוכניות הבנייה.

המדיניות הקיימת "לא נותנת מענה מספיק לתופעת הנגר, וברור לכולם שהבעיה רק תלך ותקצין בעקבות תוספת הבנייה שמכתיבה התוכנית האסטרטגית לדיור לשנת 2040 ומזג האוויר", אמרה ל"כלכליסט" רחלי קולסקי, מנהלת אגף קרקע, מים ומוסדות ציבור במינהל התכנון.

"עד 2003 לא היתה מדיניות לטיפול בנגר"

גלעד ספיר, מנהל מחלקת הידרולוגיה ב־DHV מבית AVIV AMCG, שהיה חלק מהצוות שהכין את מסמך המדיניות אמר ל"כלכליסט" כי "עד 2003 לא היתה בכלל מדיניות שנתנה פתרון ברור לבעיית הנגר. ב־2003 קיבלה תוקף תמ"א 34, שקבעה כי בכל מגרש פנוי צריך להשאיר שטח פנוי בשיעור של 15%".

לדברי קולסקי, "היום אנחנו מבינים שזה לא עובד משום שבמקרים רבים בוחרים שטח חלחול במקום לא נכון - גבוה מדי, או באזור שבו יש אדמת חרסית שלא מאפשרת למים לחלחל. כיום היזם מגיע להידרולוג רק לאחר שהתוכנית מוכנה, כך שההידרולוג נאלץ להתאים את הפתרון לתוכנית". קולסקי הוסיפה כי מוסד התכנון שמאשר את התוכנית (ועדה מחוזית או מקומית) "לא יכול לבדוק את יעילות הפתרון משום שאין לו הידרולוג. הוא יכול רק לסמן וי על כך שהוגש לו נספח ניקוז, אבל כל אחד מגיש לפי המודלים שלו".

הבעיה בתוכנית: "מעבירה אחריות לאזרח הקטן"

התוכנית החדשה יוצרת סטנדרטיזציה ומגבירה את האחריות שמוטלת על בעל המגרש לפתור את בעיית הנגר שנוצרת בעקבות הבנייה. היא כוללת נוסחה אחידה לחישוב כמות נגר המים שתיווצר בגלל הבנייה. היזם יצטרך להציג פתרונות שנותנים מענה לכמות הנגר החזויה שנמצאה בנוסחה. בנוסף, בזכות שורת הנחיות בתוכנית, היזמים יצטרכו להיוועץ בהידרולוג כבר בצעדי התכנון הראשונים, כך שהפתרון לניקוז המים יהיה אופטימלי ולא מאולץ בגלל תוכנית קיימת.

המדיניות אינה מגדירה באילו פתרונות יש להשתמש. היא מותירה גמישות, אך מחייבת להוכיח כי הפתרון המוצע יאפשר להתמודד עם כמות הנגר החזויה במגרש. בין הפתרונות המקובלים היום בעולם יש קידוחי החדרה שמאפשרים למים לחלחל, מיכלי אגירה, גגות ירוקים, חניות מחלחלות ועוד.

ד"ר אלעזר במברגר, המתמחה בתכנון, ניקוז והידרולוגיה ומנכ"ל הדירומודל, אמר ל"כלכליסט" כי המדיניות החדשה בעייתית משום שהיא "מעבירה את כל האחריות לאזרח הקטן". הבעיה, לדבריו, נעוצה בעובדה שאת המתקנים שיוקמו במטרה לנקז מים צריך לתחזק. "מי יוודא שבור חלחול בחצר הבניין לא נסתם ומתמלא ביתושים? ומי יוודא שלא מחלחלים מים מזוהמים?".

ספיר אמר על כך כי "גם אם ביום פקודה רק חצי מהאמצעים לא יעבדו, עדיין עשינו הרבה מאוד". בנוסף, לדבריו, "נקודת המוצא של המדדים לחישוב כמות הנגר היא כי 90% מהקידוחים סתומים, כך שיש מרווח גדול שיאפשר לטפל בנגר. חלק גדול מהאמצעים יהיו במרחב הציבורי ואותם תתחזק הרשות המקומית".

מהתאחדות הקבלנים בוני הארץ נמסר בתגובה: "מדובר בהתחמקות של הממשלה והשלטון המקומי מלקחת אחריות על תשתיות העל של המדינה והתשתיות העירוניות".