רשות החברות עצרה הרפתקה של 325 מיליון שקל בהולכת הגז

רשות החברות הממשלתיות בלמה בימים האחרונים החלטה ברשות הגז שהיתה מחייבת גיוס חוב של עד 325 מיליון שקל לטובת הרחבת הולכת הגז למצרים, כך נודע ל"כלכליסט". מי שהיה אמור לבצע את גיוס החוב, וגם להקים את מערכת ההולכה החדשה, היא חברת נתיבי גז הממשלתית (נתג"ז), שאחראית על פיתוח ושדרוג הולכת הגז בתחומי ישראל. 

במכתב שהגיע לידי "כלכליסט", שעליו חתום מנהל רשות החברות הממשלתיות יעקב (ינקי) קווינט, הוא דורש מראש רשות הגז אלכסנדר ורשבסקי שלא לקבל החלטה שתסנדל את נתיבי גז לבצע גיוס חוב וברמה שהוא עלול לסכן את איתנותה הפיננסית. "הובא לידיעתנו שעתידה לעלות החלטה שתטיל על נתיבי גז לממן ממקורותיה 50% ממקטע ימי אשדוד-אשקלון המיועד לצרכי יצוא גז למצרים, זאת על אף החלטת מועצת רשות הגז מפברואר 2014 בעניין מימון פרויקטי יצוא באמצעות מערכת ההולכה הארצית שקובעת כי עלות מקטע המיועד ליצוא תושת במלואה על היצואן", כותב קווינט. העלות הכוללת של הפרויקט נאמדת ב־650 מיליון שקל, כאשר ב־50% הנותרים אמורות היו לשאת שותפויות הגז. 

ראש רשות הגז אלכסנדר ורשבסקי ומנהל רשות החברות יעקב קווינט צילומים: עומר מסינגר, בשמת איבי

רשות החברות טוענת שאם המדינה רוצה לשדרג את מערכת ההולכה עם צינור ימי שיחבר בין אשקלון לאשדוד, מי שאמור לשלם 100% מהפרויקט היא שותפות לווייתן, כלומר דלק קידוחים, נובל אנרג'י ורציו, שמחזיקות במאגר. קווינט מציין עוד במכתב ש"לנתג"ז אין די הון העצמי למימון הפרויקט ולכן יהיה עליה לממן את מלוא חלקה במאות מיליוני שקלים בגיוס חוב, מהלך שיעלה את רמת המינוף הפיננסי של החברה הגבוה ממילא (85% כיום) וזאת בסתירה למתווה עיבוי ההון מסוף 2017 שקובע כי על חברה לפעול להקטנת רמת המינוף הפיננסי".

רשות החברות גם חושפת במכתב כי "במסגרת המשא ומתן בין נתג"ז לשותפויות הגז סירבו האחרונות לחתום על הסכם הולכה גנרי במסגרתו מחויבים צרכני הולכה להתחייב לתשלום דמי קיבולת ל־10–15 שנה לפחות, ותחת זאת דרשו להכניס להסכם אופציה לביטול בכל רגע נתון". קווינט מעלה תהיה האם ייתכן ששותפויות הגז לא מאמינות שהגז יזרום מעבר לכמה שנים, זאת בניגוד לחוזי הענק שנחתמו מול מצרים לאורך 15 שנה, ולכן הן לא רוצות לקבע עצמן מול נתג"ז לאורך זמן?

בדיקת "כלכליסט" מעלה שאכן שותפות לווייתן לא רוצה בשלב זה לחתום על חוזה מול נתג"ז, אולם מסיבה אחרת שהיא אינה אורך החוזה – בלווייתן החלו בתכנון ראשוני של חיבור מערכת ישירה בין לווייתן למצרים דרך הים, ובכך לעקוף את החיבור היבשתי, ולכן אין טעם לחתום על חוזה ל־15 שנה שאולי הם לא ישתמשו בו.

מבחינת קווינט "תנאים ייחודיים אלה מעלים את הסיכון הגלום בפרויקט באופן בלתי סביר. משמעות הדברים שמימון הפרויקט באמצעות גיוס חוב יסכן במידה ניכרת את היציבות הפיננסית של החברה במקרה שבו תופסק הזרמת הגז במקטע שבנידון", ולכן "נבקשכם שלא לקבל החלטה. עמדת הרשות היא שככל שרשות הגז רוצה להשתתף בסיכון עם שותפויות הגז עליה לעשות זאת מולן במישרין". מאמציו של קווינט נשאו פרי ורשות הגז אכן לא קיבלה החלטה בנידון, אלא קיימה התייעצות עם כוונה להפוך אותה לשימוע ציבורי.

במשרד האנרגיה, שכולל את רשות הגז, תמהים על מכתבו של קווינט. לטענתם המקטע החדש אולי ישרת את היצוא, אבל תפקידו המיידי הוא להגדיל את יכולת הובלת הגז לאשקלון, מה שיאפשר לסגור את תחנות הכוח הפחמיות של חברת החשמל שם ולהסב אותן לעבודה בגז. בסביבת המשרד טוענים שהנושא עוד בדיונים. מנתג"ז נמסר: "החברה תשמח לקדם את הפרויקט על בסיס צרכני-עסקי ובהתאם להנחיות רשות הגז מפברואר 2014 בדומה לחלוקת העלויות שכבר בוצעה בפרויקט הולכת הגז לירדן". מרשות החברות נמסר כי אין לה מה להוסיף מעבר לתוכן המכתב וש"הדברים ילובנו בדיוני הממשלה".