גירושין במדינת ישראל - הגיע הזמן להתגרש מהמערכת

מוגש מטעם DUN'S 100

לעבור הליך גירושין בלי יעוץ משפטי, זה משהו שנועד לכישלון. נכון, מדי פעם יהיו את הזוגות הנדירים מאד שיספרו לכם באיזה ברביקיו חברתי שהם עשו את זה לבד, הם ישבו וכתבו על דף והם מסתדרים כי הם היו חברים טובים ונשארו חברים טובים.

מתחת לשפם, כל אחד יספר לחבר הכי קרוב שלו או לעו"ד שבאה לבקר מדי פעם, ש"נכון, עשינו הכל לבד והסתדרנו אבל היא משגעת אותי כל פעם שהיא זורקת עליי את הילדים כדי לסע לחו"ל עם החבר שלה" או "איכשהו יצא שתמיד בימי חופשה אני זו שמפסידה ימי עבודה", אבל זה לא שווה את המלחמה וחיים עם התסכול.

אלה בני המזל. והמעטים.

לרוב, גם שהכוונות הם הכי טובות, כשהסכם, כשהסכמות לא מנוסחות נכון, לא מעלות את השאלות שצריכות לעלות ולהישאל, לא מתמודדות עם הקשיים היום יומיים וכל מה שהבעל ו/או האישה עוד לא יודעים שצריך להטריד אותם, לרוב.. הדברים מתפוצצים על כלום.

אל תבינו לא נכון, מלחמה לא טובה יותר. היא גרועה יותר. במלחמות בדיני משפחה אין מנצחים. בעולם של אי ודאות שמלחמות על חיים של אנשים, של ילדים מוכרעות על ידי "מי פתח את התיק קודם", זה לא יותר טוב.

גירושין צריכים להתנהל כמו עסק. לפרק, להפריד, לחלק, בלי שהעסק ימות ויותר מזה, שהוא יגדל, שהוא יצמח, שהוא יספיק לפרנס 2 משפחות ולא אחת.

אף אחד לא היה מפרק עסק בלי עורך דין ורואה חשבון. אף אחד שמבין מה דורש פירוק עסק לא היה לוקח א הסיכון. אז למה לגבי המשפחה שלכם? למה לגבי הילדים שלכם? למה שם הסיכון כ"כ מתקבל על הדעת?

אני מכירה את האמירה על עורכי הדין, הם מחרחרים ריב, הכל מלחמות, מישהו בכיר ופנימי במערכת פעם אמר על עורכי דין לענייני משפחה שבסוף הם אלה שנשארים עם הבית שלך... אז אני רוצה להגיד לכם משהו, עורכי דין- יש טובים ויש רעים. כמו מוסכניקים- יש את אלה ש"יצאו צדיקים", יש את אלה שיחליפו לכם את כל השלדה בגלל פנצ'ר בגלגל.

הבעיה האמיתית היא המחוקק - מירוץ הסמכויות. כשהמחוקק יוצר סיטואציה הזויה ויחידה במינה בזירה העולמית, שבה באותה עילה משפטית, באותן נסיבות משפחתיות, בני זוג צריכים לפתוח במירוץ! לא פחות ולא יותר- במירוץ! כדי להתגרש במה שהם חושבים גירושין הגונים, מה נותר לנו לעשות?

עו"ד שני ליבמן	צילום: יח"צ

איך אני, כעורכת דין שרוצה, ממש רוצה לאפשר ללקוח שלי להגיע להסכם. להגיע לתובנות, להתבשל, לקחת אחריות, להתפתח, להבין באמת.. יכולה לאפשר לו לעשות את זה כאשר אם אתן כל עצה שהיא לא "רוץ ותפוס סמכות בערכאה כזו או אחרת", אני מתרשלת בתפקידי וחושפת אותו ואותי לשלל בעיות.

אז אנחנו מדינת סטטוס קוו, והדת היא חלק אינטגרלי ממערכת המשפט שלנו.. אלה התשובות שאקבל מהמחוקק.

האמת? התחושה היא שמזלזלים בתחום הכ"כ רגיש הזה. התחום שבונה ומפרק משפחות ומשפיע על כל המרקם החברתי, המשפחתי, האישי שלנו.

אנחנו מדינת סטטוס קוו ומדינה יהודית בצביוננו ואופיינו- למה אין מערכת משפט דתית נפרדת לתביעות מסחריות? אתם יודעים מה? אפילו לא ציבורית... כזו שמחייבת רק אנשי דת ביום יום שלהם... למה אלה, שחיים ונושמים דת, אלוהות, יהדות, לא יכריעו את כל סוגי המחלוקות שלהם אך ורק על פי ההלכה הדתית. למה אותם מכריחים לדין אחד? אזרחי? צפוי? המחלוקות המסחריות חשובות יותר או פחות שהן זוכות לכזו ודאות? המחלוקות המשפחתיות לא חשובות מספיק או חשובות מדי ולכן הן נחשפות ל 2 מערכות חוקים, 2 סדרי דין, 2 סוגים של אנשים שיושבים בדין?

האבסורד הוא, שדווקא באוטונומיה הכי אישית שלנו ודווקא בזו שלא תמיד יש לנו את הבחירה אם ללכת למשפט או לא, כופים עלינו מערכת חוקים והתדיינות נוספת. דווקא במה שהכי משפיע עלינו, על איזה עובדים אנחנו? על איזה הורים אנחנו? על איזה בני אדם אנחנו? על איזה אנשים אנחנו? דווקא שם כופים עלינו, מירוץ, דווקא שם כופים עלינו לפתוח במלחמה בלי שרצינו ורק כדי שמור על.. מה? הזכות להילחם במידה ולא נצליח להגיע להסכמות? הזכות להילחם כדי להילחם?

גירושין במלחמה הם חסרי טעם. אין בהם מנצחים רק מפסיד ומי שמפסיד יותר. הסכמות תמיד טוב יותר. תמיד. לכולם. בכל אספקט.

היסודיות, השאלות, המנגנונים, ההגנה המשפטית והכי חשוב ההגנה הנפשית על בני הזוג ובעיקר על הילדים שלהם, את זה אפשר רק בהסכם שמנוסח טוב, שצפה עתיד, שראה את הקשיים והכריח אתכם לשאול שאלות שאף פסק דין לא ייתן עליהם מענה.

אבל אני לוחמת טובה- ממש טובה. לא כי בחרתי, כי המערכת אילצה אותי. כי המערכת חינכה אותי לזה. כי המערכת הכי חשובה בתוך האטמוספירה המשפטית על כל תחומיה ורבדיה, זו שמשפיעה ומשנה את המרקם החברתי שלנו, הכלכלי שלנו, המשפחתי שלנו, מופקרת , מפלה, מופלית ולא מותירה שום ברירה אלא, הרבה פעמים, להיות לוחמת ממש טובה.

מאת עו"ד שני ליבמן, שני ליבמן משרד עורכי דין