דעה
המחיר של אי-שילוב נכים בחברה - 5 מיליארד שקל בשנה
לפי נתונים שפורסמו לאחרונה, אחד מכל שני נכים - לא עובד; מה אפשר לעשות?
11:3603.12.19
כמה נתונים מטרידים על מצבם העגום של אנשים עם מוגבלות בישראל, התפרסמו בזמן האחרון.
קראו עוד בכלכליסט:
- הפתרון לנכים: פרנסה מכבדת
- הביטוח הלאומי: עלייה של 17% בתשלומי קצבאות הנכים ב-2018
- העסקת אנשים עם מוגבלויות: לשכת הנשיא שוב בולטת לרעה
על פי הסקר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ל-2018, חיים בישראל יותר ממיליון אנשים עם מוגבלות חמורה: כ-800,000 בני 20 ומעלה ועוד 235,240 תלמידים עם צרכים מיוחדים (10% מתלמידי ישראל).
נכה צילום: shutterstock לפי הסקר הזה, כ-50% (מחצית) מהאנשים עם מוגבלות - לא עובדים. 47% מהם לא גומרים את החודש.
לפני 4 שנים בערך, פרסם מבקר המדינה דו"ח, לפיו הכלכלה הישראלית מפסידה כתוצאה מאבטלה של אנשים עם מוגבלות כ-5 מיליארד שקל כל שנה. הקביעה הזו התבססה על מחקר של משרד הכלכלה, שבדק את הנזקים כתוצאה מחוסר השילוב בעבודה. לאחרונה נציבות שוויון לאנשים עם מוגבלות חזרה על הנתון העגום הזה.
כלומר: המטרה של כולנו צריכה להיות שילוב של אנשים עם מוגבלות בחברה. הם יביאו לצמיחה כלכלית גדולה. החברה שלנו תהפוך להיות בריאה, מכילה, שוויונית, מגוונת. חברה שתקבל את האחר ולא תפלה אותו, נטולת סטיגמות. חברה בעלת עוצמה.
אבל לא הכל שלילי. יש גם שינוי חיובי, בעיקר בשנים האחרונות. ב-1.1.2017, לפני 3 שנים, נכנס לתוקפו החוק שמחייב סיכוי שווה לשילוב של לפחות 5% עובדים עם מוגבלות בכל גוף ממשלתי שיש בו יותר מ-100 עובדים: עיריות, משרדי ממשלה, בתי חולים, חברות ממשלתיות, קופות חולים ועוד. החוק הוא יוזמה של הקהילה הוירטואלית "סיכוי שווה" והוגש ע"י חברי הכנסת איציק שמולי, יואב קיש ונורית קורן.
הרציונל לחוק הוא שהמדינה חייבת להיות הראשונה שמשלבת עובדים בהתאם לחוק (5%), כלומר להיות נאה דורשת וגם נאה מקיימת. בנוסף, ההחלטות לגבי אנשים עם מוגבלות מתקבלות בגופי ממשלה. כל עוד אין עובדים עם מוגבלות בממשלה – הם לא משתתפים בתהליך קבלת ההחלטות לגביהם – וזה לא הגיוני!
נדרשת אכיפה
בנוסף, בארגונים גדולים, כדוגמת הממשלה, יש יציבות וודאות עבור העובדים הללו, אין אפלייה ותנאי ההעסקה שוויוניים.
החוק הזה מקרב אותנו לרמה האירופאית וברור עכשיו לכולם ששילובם של אנשים עם מוגבלות בעבודה הוא לא המלצה, אלא חובה חוקית. תם עידן מכבסות המילים של "העדפה מתקנת", "אפלייה מתקנת" וכו'. עכשיו יש חוק ברור, עם מדדים ויעדים.
אבל נדרשת אכיפה של החוק הזה!
בנוסף, יש להסיר החסם העיקרי שיש לאנשים עם מוגבלות בשילוב בעבודה - חוק לרון, שקובע שאנשים עם מוגבלות מפסידים כסף כשהם מתחילים לעבוד, בהתאם לאחוזי הנכות שלהם ולשכר שיקבלו.
החוק קובע "דיסריגארד" - סכום שעד אליו אנשים עם מוגבלות יכולים להרוויח כסף מעבודה ולשמור על הקיצבה שלהם. מדובר במשכורת נמוכה מאוד - 3,800 שקל.
בכדי לייצר צמיחה של 5 מיליארד שקל נוספים, צריך לעודד אנשים עם מוגבלות לצאת לעבוד ולהשתלב בחברה ולהפסיק את התופעה שהם מפסידים את הקיצבה כשהם מתחילים לעבוד.
צריך להעלות את ה"דיסריגארד" שממנו מתבטלת הקיצבה לסכום של 15,000 שקל - פי 1.5 מהשכר הממוצע במשק. אך בטווח הזמן המיידי, יש להעלות אותו לפחות לגובה שכר המינימום ולאפשר למעשה לאנשים עם מוגבלות שעובדים, להרוויח שכר מינימום בלי לפגוע להם בקיצבה.
לכן, חייבים לאכוף את החוק ולחייב שילוב של 5% עובדים עם מוגבלות בגופי ממשלה.
הכותב הוא מייסד מיזם הפייסבוק והלינקדין "סיכוי שווה" לשילוב אנשים עם מוגבלות בעבודה ובחברה
