תיק 2000 - תמונת מראה של תיק 4000: עם דיבורים, בלי עסקה

לפי כתב האישום, תיק 2000 הוא סוג של תמונת ראי לתיק 4000. בפרשת וואלה הושלמה והוצעה לפועל עסקת שוחד של סיקור חיובי תמורת רגולציה מיטיבה, אולם חסרות ראיות ישירות לסיכום בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לבין שאול אלוביץ', לשעבר בעל השליטה בבזק, שמחזיקה בשליטה בוואלה. על הסיכום לומדים מראיות נסיבתיות, עדי מדינה, עדי תביעה וגם ווטסאפים וסמסים. בתיק 2000 יש לכאורה את הדיבור, ההקלטות מהפגישות בין מו"ל "ידיעות אחרונות" נוני מוזס לבין נתניהו, אך אין עסקה שיצאה לפועל. מההקלטות מסיקה התביעה את הצעת השוחד של מוזס, ואת הפרת האמונים של ראש הממשלה.

לצפייה בכתב האישום המלא לחצו כאן

לצפייה בתמלילי החקירות בתיק 4000 לחצו כאן

צורמת הא־סימטריה בין השניים, במיוחד לנוכח העובדה שנתניהו יזם את השיחות והקליט את מוזס ללא ידיעתו. זו א־סימטריה שאמורה לפעול לטובת המוקלט ולא לטובת היזם־המקליט. אבל האישום הולך עם נתניהו. מוזס התכוון לשנות את הסיקור לטובת נתניהו, נתניהו התכוון רק להתל ולאיים. מהעובדות המתוארות באישום אפשר היה לחלץ גם מסקנה מחמירה יותר כלפי נתניהו. לכל הפחות, שהחזיק את כל האופציות פתוחות. למשל, כשהפעיל את חברי הכנסת זאב אלקין ויריב לוין, שזיכרונם התמוסס ואבד בחדרי החקירות, או כשנפגש עם הבעלים של "ישראל היום" שלדון אדלסון וביקש ממנו להגביל את תפוצת החינמון.

האישומים שפוספסו

"נתניהו", נכתב, "לא סירב להצעת השוחד... הגם שלא התכוון לקדם את הצעת החוק". גם לא סירב וגם לא התכוון. נתניהו הפיל בסופו של יום את הממשלה ופיזר את הכנסת כדי למנוע את העברת חוק "ישראל היום", אבל אין בכך הוכחה לכך שלאורך הדרך לא התכוון. מה שכן, יש בכך בסיס לאישומים נוספים נגדו. ראש הממשלה מפזר את הכנסת בגלל ניסיון להגביל את תפוצת החינמון שקיבל במתנה - תחשבו כמה סעיפי אישום ניתן לנסח רק מהמשפט הזה: הפרת אמונים, מתנה אסורה, מעבר על חוקי הבחירות ואפילו שוחד, בהינתן העובדה שנתניהו הפעיל את כוחו השלטוני כדי להיטיב עם המתנה ועם הנותן.

מו"ל "ידיעות אחרונות" נוני מוזס. א-סימטריה בין המקליט למוקלט צילום: איטי אף פי

ההצעה של מוזס מבוססת על משפט שאמר: "בהנחה שיש חוק שאתה ואני הסכמנו עליו, I will do my utmost שאתה תהיה פה כמה זמן שתרצה. אני אמרתי לך את זה ואני חוזר ומסתכל לך בעיניים ואומר לך את זה". עליו, וגם על ביטויים נוספים שהשמיע, שלפיהם ישנה את הסיקור של יריביו הפוליטיים של נתניהו עד כדי "רעידת אדמה" ו"סיבוב הספינה". זה דיבור שלא יצא לפועל, שיש בו יותר רהב מכוונה ("אתה תהיה פה כמה זמן שתרצה"), שכדי להחיל עליו אישום פלילי נחוצה מובהקות מעשית חזקה יותר מ"הצנעת ידיעה שלילית אודות רעיית הנאשם נתניהו, באמצעות מיקומה בעמוד אחורי והן בפרסום שלילי אודות בנט", כמפורט באישום.

בין החשדות לאישום נעשו מספר שינויים. בחשדות הופיעה הטענה כי לאחר ש"ישראל היום" החל לפרסם מהדורת סוף שבוע, העביר מוזס מסרים לנתניהו שלפיהם המשך הפצתה יביא לפרסום שלילי לו ולמשפחתו. לעומת זאת, באישום נטען כי נתניהו חשש (ולא מוזס העביר מסר) שיופצו מסרים שליליים בעקבות המשך ההפצה, ולכן פעל להגיע להסכמות בין מוזס לאדלסון באמצעות חברו ארנון מילצ'ן.

הקטנת ראש

בחשדות מסופר על פגישה בין ראש לשכת נתניהו דאז ארי הרו ליריב לוין, שבה דנו בחקיקה שתגביל את "ישראל היום", כדי להציע מתווה חלופי להצעת חוק שהעלה ח"כ איתן כבל. באישום מופיעה הרחבה של הפגישה הרביעית שנערכה בין נתניהו למוזס, שבה הבהיר האחרון "צריך לדאוג שאתה תהיה ראש הממשלה".

באישום נכתב: "הפצת 'ישראל היום' הביאה לפגיעה כלכלית ניכרת ב'ידיעות אחרונות'". אמת, אבל גם סוג של הקטנת ראש. מה עם הפגיעה בכלי תקשורת נוספים, מה עם הסכנה לדמוקרטיה בהעמדת שופר חינם לראש הממשלה, מה עם ההצדקה הציבורית לחוקק חוק להגבלת הנזקים האלה. כאשר עושים זום־אין על שיחות נתניהו־מוזס אפשר לבודד את סיפור "ישראל היום"' כמסכן את "ידיעות" בלבד. אבל כשמרחיבים את הפריזמה - והמדינה אמורה לראות ולשקול את התמונה הגדולה — הגבלת "ישראל היום" הייתה אמנם מועילה ל"ידיעות", אבל גם לאינטרס הציבורי. כתב האישום מדבר על החקיקה שנועדה להביא "להטבות כלכליות משמעותיות לנאשם מוזס ולעסקיו".