כסף קדוש יותר מהחיים - עיין ערך מצלמות מהירות

מוגש מטעם DUN'S 100

לפני מספר ימים התוודענו להיקף החליבה : במרוצת ארבע השנים האחרונות נגבו מאיתנו 600 מיליון שקלים בעקבות דוחות מהירות שהנפיקה מערכת המצלמות א-3 . האם כפועל יוצא גם חלה ירידה במספר תאונות הדרכים? מנתוני הלמ"ס שפורסמו לא מכבר לרגל לשבוע הבטיחות בדרכים עולה כי חלה עלייה בשיעור של 14%. מדובר על לא פחות מ 249 הרוגים. אלא שבמקום שהמדינה תודה שהמדיניות הנוכחית נכשלה ותעמיד לבחינה מחודשת את התנהלותה באכיפת עבירות מהירות, היא עושה את ההיפך – מנסה ככל יכולתה להסתיר את כישלונה. אין טריק שלא ננקט בשביל להימנע מחשיפה של היקף הגביה הכולל של מערך מצלמות המהירות.

תכליתו המקורית של מערך פריסת המצלמות הנייחות הייתה כמובן להציל חיים, אך כיום ברור שמדובר על מס שמוטל עלינו במסווה של מאבק בתאונות. רמיזה על כך נתנה עוד בתחילת הדרך, אז הוחלט על הצבה של חלק מהן בכבישים מהירים ובטוחים יחסית. בהמשך, נעמדו כחומה בצורה כל מערכות שלטון החוק בשביל להגן על השיטה: הן המשטרה והן הפרקליטות כמו גם מכון התקנים לקחו חלק בטיוח ושחררו מידע שגוי בנוגע לאמינותה. כן, לכולם היה ברור כי המערכת כושלת אך איש לא העז לשחוט את האווזה.

במסגרת ההתגייסות לשמור על הסוד, רתמו המשטרה והפרקליטות את עיתונאי החצר שלהם, שפרסמו מיידעים כלשונם ולא טרחו לדרוש קבלת הבהרות לגבי מידת האפקטיביות להגברת הביטחון בכבישים. אחד מהצדיקים היחידים בסדום – העיתונאי גל מלמד, שאינו אוכל מהיד של המערכת, לא התבייש ודרש לקבל נתונים. התוצאה, לא פחות ממדהימה – לידיו הועברו מספר מחקרים עם שורה תחתונה מעורפלת בנוגע למידת היעילות של המערכת בהפחתת תאונות הדרכים.

מי שכופף את היד למדינה זו העמותה לחופש המידע, בזכותה נאלצה לחשוף את נתוני הגבייה, אך היבט אחד לא נכלל בדיווח – מספר הדוחות שנתנו בחלוקה על פי כבישים. הסיבה לכך ברורה, שכן הפרסום היה מעיד באופן חד משמעי כי אין כל הלימה בין תפוקת הדוחות ומספר התאונות שאירעו בכל מקטע ומקטע. אך הקלון לא מסתיים בכך. בחודשים האחרונים חדלה המערכת מלצלם עבירות של נהיגה במהירות גבוהה משמעותית מהמותר, שמחייבת העמדה לדין. למעשה, במרוצת השנתיים האחרונות, מרבית הבקשות להישפט בגין עבירות שבוצעו בעבר נסגרות בהמוניהן בענישה סמלית. הסיבה לכך אחת היא - זיכרון ההפסד הצורב שנחלה המשטרה ופסק הדין המהדהד שניתן ע"י השופט בכר שקבע כי המצלמות אינן אמינות. הדבר האחרון עלי אדמות שהיא מעוניינת בו הוא לנחול מפלה נוספת שתתקע מקל בגלגלי מכונת הגביה.

עו"ד ארגמן עמרי קרדיט: אור סדיקוב

המדינה נתפסה במבושיה פעם נוספת: בחודש יוני 2018 הפסיקה המשטרה לשלוח לנהגים דוחות ממערכת א- 3, בשל הנחייה של הפרקליטות. מספר חודשים לאחר מכן, התברר כי בהשוואה לתקופה המקבילה בשנה שחלפה, חלה ירידה פנטסטית בשיעור של 57% במספר הנספים בתאונות קטלניות. איך קרה הפלא? פשוט הרבה יותר מכפי שנדמה, המשטרה הגבירה זמנית את הנוכחות בכבישים, אכפה ביתר שאת עבירות של בריונות והסחת דעת והציבה מצלמות מהירות ניידות בכבישים אדומים.

האם הירידה המבורכת במספר ההרוגים הובילה לשינוי תפיסתי ופריסה שונה של מערך כוחות השיטור בכבישים? לא. מספר חודשים לאחר מכן אישרה הפרקליטות את המשך תיעוד העבירות באמצעות מערך המצלמות הנייחות והסטטיסטיקה חזרה להיקפה הקטלני. גם המלצות של ועדה ציבורית שקבעה קריטריונים להצבה מחודשת ואפקטיבית יותר של המצלמות נקברה.

הבעיה היא כי מדובר על משחק בסכומים גדולים: 600 מיליון שקל זו בוננזה שקשה לוותר עליה וככל הנראה המדינה תמשיך לעשות כל תרגיל אפשרי בשביל לתרץ את המשך הפעלת מערך המצלמות. במצב הנוכחי, נדמה כי אין ברירה אלא להורות על הקמה של ועדת חקירה ממלכתית לבחינת הנושא.