"צריך עוד כסף כדי שהרפואה הפנימית תיראה כמו שצריך"

"ההמלצות פרוסות על פני שלוש עד חמש שנים. לא חשבנו שכל התקציב יהיה בשנה הראשונה. דיברנו על פריסה והיינו מוכנים לכך. ידענו שזה מה שיגידו לנו. ראשית, אנו מבקשים עוד חמישה תקנים לרופאים מומחים במחלקות הפנימיות. אבל אמרנו: בשנה הראשונה תתחילו עם שניים. שנית, חייבים להגדיל את את מספר האחיות. המלצות נוספות הן שבית החולים ירחיב את זמני הבדיקות גם לאחרי הצהריים, לערבים ולימי שישי. אפשר לרכוש אולטרה סאונד כף יד לכל רופא פנימאי, זו השקעה מינימלית ויחסוך המון זמן. יש גם המלצות לטווח ארוך מאוד: חוזר מנכ"ל שיאסור על אשפוז שלא בחדרי חולים (במסדרונות, חדרי אוכל וחניונים - א.פ)”.

אבל אומרים שאין מקום, ולכן החולים שוכבים במסדרון.

“כדי לממש את ההמלצה הזאת חייבים לעשות שיפוצים ובנייה של מחלקות פנימיות בכל הארץ. זה לא לוקח יומיים ולא שנה, אבל אפשר להתחיל להכין את תוכניות השיפוץ והבנייה. למפות את כל הפנימיות בארץ ולבדוק מה צריך. ואז אתה כבר מראה שאתה מתחיל, וכבר עושה משהו שמשנה את המערכת”.

אני מקווה שמשרד הבריאות לא מינה אותך בשביל שתגיע למסקנה שאסור לאשפז זקנות במסדרון.

“מאז שאהוד ברק דיבר ב־1999 על הזקנה במסדרון, כולם אומרים שזה לא יפה, אבל אף אחד לא הציע פתרון. זו הפעם הראשונה והיחידה שקמה ועדה ומציעה פתרון ריאלי: לא אומרים בוא נבנה בתי חולים, או בוא לא נאשפז חולים - זה כל אחד יכול להגיד. לנו יש פתרונות. אנו לא מקבלים את האמירה, שלעתים נשמעת, שלא לקבל עוד חולים כי אין מקום. אנחנו אומרים בוא נבנה מחלקות מודולריות. אבל לא במסדרון. אנו מציעים פתרון. לא אמרנו רק ’זה לא יפה’”.

גם כדי לבוא ולהגיד שצריך עוד כסף, עוד מחלקות ועוד רופאים, לא היה צורך בהקמת ועדה.

"כל אחד יכול לבוא ולומר שצריכים עוד. אנו ישבנו וחשבנו כמה רופאים צריכים, מה השיעור הנחוץ של רופאים בכירים בפנימית. יש כאן בעיה רצינית: זה מקצוע מאוד קשה. מסובך להיות רופא בכיר בפנימית, בלי התמחות ספציפית אין לך אפשרות להשתכרות ברפואה הפרטית. לעומת זאת, כל ההחלטות הרציניות - מתוכנית טיפול ועד מועד שחרור - הן באחריות הרופאים האלה. לכן חלק מהמלצות עוסקות גם באיך למשוך רופאים שיהפכו לבכירים בפנימיות. קבענו שחובה שיהיו ארבעה רופאים בכירים בכל מחלקה ושיש לתת תקן רופא בכיר שיכהן כמנהל שירות, ויהיה לו תגמול מיוחד”.

פרופ' רן טור־כספא צילום: אוראל כהן

"כולם סמכו ידם על הדו”ח"

אף שהסכום הדרוש למימוש מסקנות הדו”ח אינו גבוה - 600 מיליון שקל לפי הערכות. האוצר התנגד להמלצה המרכזית שלו. באוצר הסבירו כי לא יתנו אפילו עוד חצי תקן שלא במסגרת הסכם הקיבוצי מול הסתדרות הרופאים (הר"י), שהמשא ומתן אתם יתחיל רק בעוד כמה חודשים.

“יש כאן שאלה של איך ליישם את תקינת הרופאים, האם הסוגיה תעלה כחלק מהסכם השכר בין המדינה לבין הר"י: במשך הדיונים הועלו שאלות כמו האם במקרה שניתן תקינה גבוהה לפנימיות, הדבר לא יבוא על חשבון תקינה נמוכה בשאר המחלקות. הייתי ראש הוועדה כדי לטיפול ברפואה הפנימית ואנחנו חשבנו שזו התקינה הראויה. אני לא חושב שזה צריך לבוא על חשבון משהו אחר, ואני גם לא עמדתי בראש ועדה שעסקה בתקינת כלל הרופאים בישראל. אני עסקתי במה שצריך למחלקות הפנימיות ובאמת הנושא מיועד לדיון בין משרדי האוצר והבריאות לבין הר"י כחלק מהסכמי השכר של הרופאים. האם נבהלתי שאמרו שהדרישה הזאת שאפתנית מדי? להיפך. אני רוצה תוכנית שאפתנית כדי שתפתור את הבעיה של הרפואה הפנימית. תוכנית לא שאפתנית אינה תוכנית. מה, שאני אגיד: טוב, תנו עוד רופא אחד ויהיה בסדר? ויהיה לי שקט? לא! אני אומר: תקן לרופא אחד, אני לא מסכים - זה לא מספיק”.

אבל האוצר אומר שאין תקציב.

“יש בדו”ח משפט על כך שנציגי האוצר אמרו שנחוצה הסתכלות גלובלית כדי לבדוק מאיפה אפשר לקחת את הכסף. זה שאנשים יגידו ‘אין כסף’, אז בשביל מה הקימו ועדה? המלצות הוועדה התקבלו - כולן - על ידי סגן שר הבריאות יעקב ליצמן ומנכ”ל המשרד משה בר סימן טוב. התקבלו כולן! הם ידעו מהן המסקנות העתידיות וגם נציגי האוצר ידעו. הוועדה היתה מאוד רחבה וכללה גם אנשי קופות חולים ורופאים פנימאים ורופאי משפחה, מכל התחומים של הרפואה, וכולם סמכו ידם על הדו"ח. להגיד עכשיו שיש דו”ח אבל אין כסף לממן אותו - זה נורא. אני לא חושב שזה יכול לקרות”.

"זה לא כך. אני לא יכול להיכנס עכשיו למצב הפוליטי ולתהות איך הכסף יבוא? אני לא הכתובת. ואני לא האיש לשאול אותו. אני בכלל לא בטוח אם יש מישהו שמסוגל היום לתת לך תשובה. אני עשיתי עבודה מקצועית על איך אפשר להביא פתרונות ובטווח יחסית קצר”.

“אני עובד יחד עם משרד הבריאות, עם המנכ"ל ועם ראש חטיבת הרפואה ד''ר ורד עזרא. זה כבר נכנס לתוכניות העבודה של המשרד לשנה הבאה. אגב, גם אני וגם כל חברי הוועדה כתבנו שתחילת היישום תהיה רק ב־2020. כל הדברים הדחופים מיועדים ל־2020. הדבר החשוב שחייבים לעשות הוא הפרגמנטציה: תנו תקציב לכמה נקודות: שיפוץ, בדיקות, ציוד, סיעוד. אפשר להתחיל עם תוספת של תקן אחד. משרד הבריאות הולך בכיוון הזה. אני רואה במשרד המון רצון טוב ועבודה על זה. יש לי תחושה חזקה שזה לא דו”ח שישימו אותו במגירה והוא יישכח. ממש לא! אני לא אתן - ובוודאי שהרופאים הפנימיים לא יתנו - לדו”ח כזה לשבת במגירה בלי יישום שלו”.

מה תעשה אם לא?

“אני מדבר ונמצא בעניינים”.

הרפואה הציבורית בהתגלמותה

כשפרופ’ רן טור־כספא נשאל אם הוא מודע לעובדה שאנשים כמו פרופ' אבישי אליס, יו''ר איגוד הפנימאים, ופרופ' גבי בן נון, שהוא מומחה בתחום, סבורים ששום דבר לא זז ושמשרד הבריאות גורר רגלים, הוא עונה כי “הדעה שלי שונה מדעתם של אליס ובן נון. אני אישית כבר הייתי שותף לדיונים וישיבות במשרד הבריאות להטמעת המלצות הוועדה”.

מחלקה פנימית בבית חולים רמב"ם בחיפה (ארכיון) צילום: אלעד גרשגורן

אז אתה לא חושש שבממשלה יקחו את העבודה שלך וימסמסו אותה?

“אף פעם לא ישבה ועדה וחשבה ברצינות על נושאי רפואת הפנים מכל ההיבטים, ונתנה פתרונות רציניים. הנושא הזה הוא בנפשה של המדינה, והמדינה לא תוכל להתעלם ממנו. זו לא סוגיה אזוטרית. לכל אחד יש נגיעה למחלקות האלו, אם לא הוא עצמו אז בני משפחתו או חבריו.

“צריך לזכור שהמחלקה הפנימית לא עוסקת רק בריפוי, יש לה תפקיד בהוראה. היא המחלקה העיקרית והבסיסית שבה סטודנט לרפואה לומד. זה מחייב אותנו שיהיו תקנים מספיקים שיאפשרו לרופאים החדשים ללמוד. זה דבר שחייבים להתייחס אליו, אסור להשאיר את המחלקות הללו במצב שהצוות יהיה עסוק מעל הראש בלכבות שריפות ולא יהיה לו זמן ללמד את הדור הבא. אחרת לא יהיה לנו דור נוסף של רופאים. זו נקודה חשובה, אנו חייבים לעודד את הרופאים ואת הצוות לעסוק במחקר. יש ברפואה פנימית הרבה מימדים ולא סתם היא מכונה ‘מלכת הרפואה’. חשיבותה אינה רק במישור הקליני אלא גם כדי שיהיו לנו רופאים טובים. האם יהיה ישום של 100% לדו”ח? הלוואי”.

אגב, זה תחום שאין לו תחליף ברפואה הפרטית.

“נכון. אתה לא יכול לקנות את זה ואף משקיע פרטי לא יפתח מחלקה פנימית כי המחלקות האלו עוסקות בחולים במצבים המורכבים ביותר והם דורשים טיפולים רבים. זו הרפואה הציבורית בהתגלמותה. אלו פני הרפואה הישראלית ואנו חייבים לשמור עליה. מדברים כעת רבות על קריסתה של הרפואה הציבורית בישראל. אני אתן דוגמה: כמו במחשב גם ברפואה יש תוכנה וגם חומרה. התוכנה שלנו מדהימה: בתי הספר לרפואה הם מעולים, המחשבה הרפואית שלנו היא יוצאת מן הכלל והמסירות של הרופא הישראלי היא חריגה, אז מבחינת התוכנה - הכל מצוין. מה שצריכים לתקן כאן זה את החומרה - זו התשתית: הן תשתיות פיזיות והן בכוח אדם - ויש הרבה מה לתקן, במיוחד ברפואה הפנימית ולזה אין תחליף ברפואה הפרטית”.

אגב קריסתה של המערכת הזא ולצדה הבעיה התקציבית: אולי הגיע הזמן להשקיע יותר ולהעלות מסים? או לקצץ בדברים אחרים?

“הממשלה צריכה לבחון את סדר העדיפויות שלה ולהגיד שאנו במשבר קשה מאוד, והגענו כבר לקצה. אחרי שהיא ניסתה כל הזמן לתקן בלי לתת משאבים, וזה לא עבד - זה הזמן שבו אנו חייבים לתקצב את מערכת הבריאות על חשבון דברים אחרים, ואני לא מדבר על חינוך ולא על רווחה. שהממשלה תעשה את סדר העדיפויות שלה. אני קטונתי. אך אין ספק שאנו עומדים במצב שהממשלה חייבת לתת יותר כסף בשביל שהרפואה הפנימית תיראה כמו שצריך וכמו שהולם, הרי זה לא מותרות”.