מעמד המורה בשפל? הפתרון - העמקת האמון במורים

השבוע פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נתונים מדאיגים, המעידים על ירידה של כ-4.5% במספר הסטודנטים המתחילים השנה את לימודיהם במכללות האקדמיות לחינוך.

קרוב לוודאי שירידה זו נובעת, בין היתר, מהירידה הכללית במספר הצעירים הפונים ללימודים אקדמיים, אולם יחד עם זאת ישנם גורמים ייחודיים למקצוע ההוראה שעשויים לתרום לירידה הזו.

אילוסטרציה צילום: shutterstock

אחת הסיבות המרכזיות להתרחקותם של סטודנטים ממקצוע ההוראה טמונה במיצובו של המקצוע ולמעמדו הירוד של המורה בישראל. מהשיח הציבורי ומהקולות הנשמעים בכלי התקשורת השונים נדמה כי המורים שלנו אינם מקצועיים דיים וכי הדאגה והאכפתיות לתלמידיהם אינן ניצבות בראש מעייניהם. התקשורת כדרכה מביאה לקדמת הבמה את מקרי הקצה, שאינם מייצגים בהכרח את מרבית מורי ישראל, ובכך היא מקבעת תודעה ציבורית שלילית ביחס למקצוע, האחראי על עיצוב דמותו של דור העתיד.

תפיסה זו נמצאת בסתירה למרבית החוויות שלי ממערכת החינוך. אני מבקרת לעיתים קרובות בגני ילדים ובבתי ספר בכל מרחב הדרום, במגזרים השונים ובכיתות לימוד רבות. עלי לציין כי אני פוגשת במורים איכותיים רבים, מסורים ויוזמים, העוסקים בהצמחת ילדים ובפיתוח פדגוגיות חדשניות.

בעידן הנוכחי תפקידו של המורה השתנה לבלי הכר. אם בעבר המורה היה מקור הידע הבלעדי עבור תלמידיו, הרי שכיום המורה הוא מנחה למידה, אינו משליט מרות אלא נמצא בדיאלוג מתמיד עם תלמידיו לקראת הבניית הידע ותהליכי הלמידה שלהם. היבט זה של תפקיד המורה עשוי להרתיע חלק מהצעירים השוקלים לראות בהוראה את מקצועם, כי אינו משקף את חוויותיהם ביחס לתפקיד המורה, חוויות שהם אגרו בהיותם תלמידים. היום, הסמכות המקצועית והערכית של המורה אינה מוקנית לו מעצם תפקידו, אלא נבנית באינטראקציות שלו עם עמיתיו למקצוע, תלמידיו והוריהם. המורה צריך לעמול כדי לזכות במעמדו, דבר העלול להרתיע את אלה המבקשים מעמד מיידי.

אבל מעבר לכך שהמורה צריך לרכוש את מעמדו ואת אמון תלמידיו, הוא גם צריך לרכוש את אמון ההורים. מעורבות ההורים בהתנהלות הבית ספרית עלולה לאיים על מורים רבים, המרגישים כי בית הספר וחדר הכיתה אינם מקום עבודה אלא שדה קרב.

תלמידה צילום: שאטרסטוק

במקום שותפות הם חווים מאבק. כל דבר שלא נראה לתלמיד, הוא ידווח על כך ישירות להוריו, עוד במהלך השיעור עצמו, ועם סיום השעור כבר תמתין למורה הזמנה לשיחת בירור עם המנהלת או אפילו עם המפקחת. מי ירצה לעבוד כך, כשהתקשורת והציבור מזלזלים ביכולותיו ובמסירותו, כשהסמכות שלו ביחס לתלמידיו נשחקה עד דק, וכשההורים לוקחים חלק פעיל בניהול כיתתו?

אחד הכיוונים לשיפור מעמד המורה והפיכת מקצוע ההוראה למקצוע מבוקש, הוא בהעמקת האמון במורים ובמקצועיות שלהם. כבוד הדדי הוא הבסיס לדיאלוג בין מורים לבין תלמידים, בין מורים לבין הורים. שיח פתוח ומכבד, שבבסיסו הכרה באיכויות המקצועיות והערכיות של המורים, יבסס את מעמד המורה ואת הביקוש למקצוע החשוב הזה.

אמון במקצועיות של המורים יבוא לידי ביטוי גם בהקניית אוטונומיה רחבה יותר לכל אחד מהם, שתאפשר יוזמה, אפשרויות פעולה מגוונות בכתיבת תוכניות הלימוד, דרכי ההוראה וההערכה, עידוד של יוזמות חינוכיות ו״יציאה מחוץ לקופסא״ בקביעת סדירויות ההוראה ומרחבי הלמידה.

חיזוק האוטונומיה של המורים יעמיק את תפיסת המסוגלות שלהם ואת תחושת שייכותם למערכת החינוך. אולי אז צעירים רבים יותר ירצו לראות בהוראה את הייעוד שלהם.

הכותבת היא נשיאת המכללה האקדמית לחינוך ע"ש קיי