נורות אזהרה בהשכלה הגבוהה

ביומיים האחרונים פורסמו כמה נתונים מדאיגים לקראת פתיחת שנת הלימודים האקדמית. מצב האקדמיה הישראלית כיום טוב, אבל כמה תהליכים מסכנים את מעמדה של ישראל בעולם ועלולים להקשות על המשק הישראלי, וזה עוד לפני האפשרות לקיצוץ גדול בתקציבי 2019 ו־2020.

מנתונים שפרסמה אתמולהלמ"ס עולה שב־2013‑2017 חלה בישראל ירידה של אחוז במספר הסטודנטים לתואר ראשון, בעוד במדינות ה־OECD חלה עלייה ממוצעת של 5.3%. מגמה זו עלולה להשפיע בעתיד על מיקומה של ישראל כמדינה בעלת שיעור האקדמאים השני בגובהו בין המדינות המפותחות. תואר אקדמי מביא איתו שכר גבה יותר ופריון עבודה גבוה יותר. אם לצעירים יש תחושה שאפשר בלעדיו, יש מקום להפוך את התארים למושכים יותר ובעיקר מעשיים יותר.

סטודנטים באוניברסיטת ת"א צילום: עמית שעל

במועצה להשכלה גבוהה הרבו להתגאות בשנים האחרונות בעלייה במספר הסטודנטים להנדסה ולמחשבים. המצב בתחום המחשבים באמת משתפר, אבל בהנדסה דווקא לא. ב־2017 הסטודנטים ללימודי הנדסה בישראל היוו 13% מהלומדים לתואר ראשון, נמוך מממוצע המדינות המפותחות שעומד על 14.4%. זה ממקם אותנו

במקום ה־24 מתוך 34 מדינות. עוד היבט מדאיג שחשף מחקר של ה־OECD: הסיכוי של מבוגר ישראלי להיות בעל תואר אקדמי גבוה פי 7 אם לפחות לאחד מהוריו יש תואר. הנתון הזה גבוה מהממוצע של המדינות החברות בארגון, ועדיין עולה ממנו בבירור כי ישראל מבזבזת פוטנציאל כוח אדם יקר ערך.

שר החינוך לשעבר נפתלי בנט הרבה להתבטא נגד האליטה האקדמית, אבל במקביל הזרים לא מעט כסף לאקדמיה. את ההתקפות צריך להפסיק - ומול התחרות הגוברת מקמפוסים במזרח אסיה צריך להגדיל את הזרמת הכסף. ברור שישראל לא יכולה להרשות לעצמה קיצוץ באקדמיה. ועוד משהו: הזמן להקים ועדה ציבורית שתבחן לאן ההשכלה הגבוהה צריכה להתקדם בעידן של חוסר ודאות הוא עכשיו, כשהמצב בסדר, ולא כשיגיע המשבר.