בלעדי לכלכליסט
תוכנית רב-שנתית חדשה לצבא? לקודמת חסרים עדיין 3–5 מיליארד שקל
המספרים שנערמים על שולחנה של הממשלה העתידית מלמדים: לא יהיו פתרונות קסם וללא העלאת מסים יימחקו ההישגים שרשם המשק הישראלי. נתניהו מבקש להוביל תפנית במדיניות המאקרו־כלכלית של ישראל שבה המשק חוזר לעבוד עבור הביטחון
בנאומו בעת השבעת הכנסת בשבוע שעבר אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו ש"נצטרך להוסיף עכשיו הרבה מאוד משאבים לצורכי הביטחון שלנו – מיליארדים רבים ומיד. ואחר כך מיליארדים רבים כל שנה. כי המציאות השתנתה, והדבר הזה מחייב החלטות מאוד קשות, כי אין דרך להוסיף ולהוסיף, מבלי לקחת מאיזשהו מקום".
- גיורא ענבר ייעץ למשרד האוצר על תקציב הביטחון
- הקרב על הביטחון: מלחמת התשה תקציבית
- לא רק בלגן פוליטי: התסבוכת שמחכה בתקציב הביטחון
כדי לסבר את האוזן ולוא במעט למה מתכוון ראש הממשלה, הנה כמה מספרים לדוגמה: לתוכנית הרב־שנתית של צה"ל, תר"ש גדעון, שיזם הרמטכ"ל הקודם גדי אייזנקוט ואמורה להסתיים במחצית 2020, חסרים 3–5 מיליארד שקל, כך נודע ל"כלכליסט".
החוסר התקציבי הזה נובע משורת קיצוצים רוחביים שאפיינו את השנים האחרונות. בינתיים, עובד הרמטכ"ל החדש אביב כוכבי על תוכנית רב־שנתית חדשה – תנופה – שאמורה היתה לצאת לפועל לאחר סיום ביצועה של התוכנית הקודמת. עלותה עדיין אינה ידועה, אך סביר להניח שיישמר העיקרון שלפיו צה"ל מקבל תוספות תקציב בתמורה להתייעלות. לרבות ביטול "תוספות רמטכל", שהן תוספות מיוחדות שמקבלים קציני צה"ל לצורך הגדלת שיעור הפנסיה התקציבית שלהם, המגדילה בכ-12% את הצבירה ועלותה כ-1.1 מיליארד שקלים.
ובערוץ מקביל הכריז זה מכבר נתניהו על תוכנית התעצמות רב שנתית שבבסיסה תוספת של כ־4 מיליארד שקל בשנה לתקציב הביטחון לאורך עשור, עד 2030 (בפועל מכוון נתניהו להצמדת תקציב הביטחון לקצב הצמיחה במשק שעומד על 3%–4% בשנה). מה שכבר ידוע הוא שמשרד האוצר מתנגד נחרצות לקיום של שתי תוכניות רב־שנתיות – אחת של נתניהו ואחת של הרמטכ"ל כוכבי – זאת מעבר לתקציב הביטחון הרגיל, כאשר תוכנית אחת תצטרך לבוא על חשבון השנייה או שתהיה פשרה בין השתיים.
כחלון וכוכבי צילומים: אוראל כהן, אלכס קולומויסקי
"אלה דברים קשים"
ומאין יגיע הכסף? כדי להמחיש את צוק העתים שב נתניהו בנאומו בשבוע שעבר 46 שנים לאחור ואמר ש"צריך לקבל החלטות תקציביות שלא הכרנו במשך עשרות רבות של שנים. אפשר ללכת אחורה שנים, אולי לאחרי מלחמת יום הכיפורים, כדי להבין מה נדרש מאיתנו. אמנם מצבנו לאין ערוך יותר טוב מבחינה כלכלית, אבל מה שנדרש מבחינת השותפות הפוליטית וההכרעה הפוליטית אלה דברים קשים ודומים בהיקפם".
כפי שציין נתניהו עצמו המצב היום שונה מאוד ממצבה הכלכלי של ישראל אחרי מלחמת יום הכיפורים, אז סבל המשק מהיפר אינפלציה של יותר מ־50% בשנה; משבר אנרגיה שהזניק את הגירעון בחשבון השוטף וריסק את השקל אל מול המטבעות העיקריים; מיתון קשה; זינוק בחוב הממשלתי שחצה את רף ה־100% עד כדי צורך להטלת מלוות מלחמה (הלוואות כפויות לאזרחים בתנאי ריבית שקבעה הממשלה עצמה).
נתניהו צילום: אוליבייה פיטוסי - הארץ
למרות השוני הגדול במצב בין אז להיום, החוט המקשר שמוצא נתניהו בין שנת 73' לשנת 2019 הוא הצורך להציב את הביטחון במקום הראשון בסדר העדיפויות הלאומי. נתניהו מנסה להציג כעת שינוי אסטרטגי במדיניות המאקרו־כלכלית לשנים הבאות, זאת אם יינצל מאימת הדין ויקבל שוב את הנהגת המדינה. אם בשני העשורים האחרונים החליטו ממשלות ישראל להסיט תקציבים צבאיים לטובת תקציבים אזרחיים, נתניהו חוזר לשנים שבהן המשק שירת את הביטחון. זו הסיבה לכך שהוא גם דורש תוספת של כ־40 מיליארד שקל בעשור, בין השאר לחיזוק כושר התקיפה, יכולת סייבר מעצמתית, שדרוג ההגנה נגד טילים, המשך מיגון העורף והשלמת גדרות הביטחון.
אלא שהדרישה הכספית העצומה הזו איננה מגיעה בחלל ריק: הגירעון הממשלתי ב־2019 כבר טיפס ל־54 מיליארד שקל – שיא כל הזמנים – שהם כ־3.8% תמ"ג לעומת יעד של 40 מיליארד שקל שהם כ־3% תמ"ג – זו חריגה של 14 מיליארד שקל. לפי הערכות האוצר ובנק ישראל, הגירעון עלול להסתיים ב־4% תמ"ג. בד בבד מתחזקת ההערכה כי הפער הזה הוא פרמננטי – כלומר יש בעצם פער של 4 אחוזי תוצר קבועים בין ההוצאה הממשלתית לבין ההכנסות הממשלתיות שחייבים לסגור הן באמצעות קיצוצים והן באמצעות העלאת מסים. מכיוון שאין ממשלה שתטפל בבור הזה, והיא גם לא נראית באופק, הכלכלנית הראשית באוצר כבר הזהירה כי החריגה מתקרת הגירעון הולכת וגדלה ותגיע ב־2020 לכ-22.6 מיליארד שקל.
לכן המסקנה המתבקשת היא אחת: או שמקצצים עמוק בהוצאה האזרחית, או שמעלים מסים בצורה חדה. נתניהו הצהיר רגע לפני הבחירות האחרונות כי לא יעלה מסים. לכן נותר רק הקיצוץ. היכן מקצצים? המיליארדים נמצאים בבריאות, בחינוך וברווחה – שם הכסף הגדול. אלא שגם בתחומים אלה ישראל מפגרת אחר מדינות ה־OECD. לפי כמעט כל פרמטר, ההשקעה הישראלית בתחומים אלה היא מהנמוכות במערב.
מכה ליחס חוב־תוצר
לפי בדיקת כלכלני בנק ישראל והנגידה הקודמת קרנית פלוג, אם תקציב הביטחון יגדל כמו שנתניהו מבקש מבלי להעלות מסים, וההוצאות ימשיכו להיות בהתאם להחלטות הקיימות של הממשלה האחרונה – יחס חוב־תוצר, הפרמטר הכלכלי החשוב ביותר עבור חברות הדירוג, יגדל חזרה ל־68% תמ"ג. זאת, אחרי שבמשך עשור, הוא ירד מ־69% ל-61% תמ"ג. כלומר בבת אחת ההישג המשמעותי ביותר של ממשלות ישראל, לרבות אלו של נתניהו (גם אם זה לא לגמרי קשור אליהן) – יימחק תוך חומש. המשמעות היותר אופרטיבית היא שדירוג האשראי של ישראל יירד, הריבית תעלה, והישראלים פשוט ישלמו יותר החזר חוב. נבואת הזעם הכלכלית הזו אינה פרי מוחו הקודח של נתניהו, היא תתגלגל לפתחו של כל ראש ממשלה עתידי, שיצטרך לקבל החלטות אמיצות: החל מהידוק החגורה כבר בשלב המו"מ הקואליציוני וכלה בהתוויית דרך שתתמודד עם צו השעה הביטחוני והכלכלי באחריות ולא בפופוליזם.
