ביהמ"ש דחה תביעה של בעל למחצית מהזכויות ב-3 דירות של אשתו

בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב דחה תביעה של גבר שנמצא בהליכי גירושין מאשתו למחצית מהזכויות בשלוש דירות של אשתו במרכז הארץ, כאשר אחת הדירות שימשה את בני הזוג למגוריהם במשך 22 שנה, אך נרכשה על ידי האישה לפני הנישואין.

שתי דירות נוספות התקבלו אצל האישה בירושה ובמתנה בתקופת הנישואים ולכן נפסק שגם הן שייכות לה.

הגבר הגיש את תביעתו לפני כשנה, כחלק מהליכי הגירושין בין הצדדים וטען שכל שלוש הדירות צריכות להתחלק בין שניהם באופן שווה.

אילוסטרציה צילום: שאטרסטוק

האישה טענה כי התביעה היא שימוש ציני בהליכי משפט ומקורה בתאוות בצע של התובע אשר יזם, פירק ורמס את התא המשפחתי. לגרסתה, הנכסים הם חיצוניים ולא חל בהם שיתוף עם בן הזוג.

לפי טענת האישה הדירה הראשונה נרכשה בשנת 1995, כשנה לפני נישואיהם, והאישה טענה שרכשה אותה בחלק מכספי פיצויים שקיבלה בעקבות תאונת דרכים שעברה מספר שנים קודם לכן.

הגבר טען כי מיד לאחר החתונה הם עברו להתגורר בדירה הזו וחיו בה במשך 22 שנים, עד לפרידה ביניהם. עוד הוא טען כי השקיע בדירה כ-100 אלף שקל לצרכי שיפוצים, ולכן הוא זכאי למחצית ממנה.

האישה יוצגה בהליך בידי עו"ד רות דיין וולפנר וגרסתה היתה כי רכשה את הדירה מתוך כוונה להשכיר אותה על מנת שהנכס ישמש לה למקור הכנסה שיבטיח לה פנסיה עתידית. כמו כן, היא הכחישה את הטענה שהבעל (באמצעות אביו) השקיע כספים בשיפוץ.

עו"ד רות דיין צילום: אוראל כהן

השופט יחזקאל אליהו, קיבל את גרסת האישה וקבע: "נראה כי אף התובע מבין כי כל שהוכח בסופו של יום לגבי דירת המגורים, הוא תקופת חיים של 22 שנה וניהול משק בית משותף. התובע בחר להתעלם מהעובדה כי הדירה נרכשה כשנה לפני הנישואין ורכישתה, כמו גם שיפוצה, מומנו באופן מלא מכספי הפיצויים שקיבלה הנתבעת. טענתו לגבי קבלת החלטה משותפת על רכישת הדירה קרסה ונסתרה לחלוטין...".

השופט אליהו קיבל את גרסת האישה גם בקשר לשתי הדירות האחרות. הדירה השנייה של האישה התקבלה בירושה בשנת 2000 מאת סבתה, והדירה השלישית הועברה לה בשנת 2012 מאחותה. הבעל שיוצג בידי עו"ד עינת סיני טען כי שתי דירות אלו נרכשו במהלך הנישואין מכספיהם המשותפים.

לגבי הדירה השנייה, האישה טענה כי בצוואתה הורישה לה סבתה את הדירה כהוקרה על הטיפול המסור בה לאורך השנים. גם במקרה זה טען הבעל כי כספים משותפים שלהם הושקעו בדירה זו לצורך שיפוצה וטען כי ההוכחה לשיתוף בנכס היא שהאישה הפקידה את דמי השכירות שקיבלה בחשבון המשותף שלהם.

בית המשפט דחה טענת הבעל וקבע "העובדה כי הנתבעת הפקידה את דמי השכירות לחשבונם המשותף, אין בה כדי לבסס ולהעיד על כוונת שיתוף ספציפית בדירה".

לגבי הדירה השלישית, הבעל טען כי הם רכשו אותה ביחד מאחותה, מבלי שהתבצע רישום של העברת הדירה על שמם בטאבו. גם את הדירה הזו טען הבעל כי הם שיתפו מכספים משותפים שלהם, אולם השופט קבע כי כבר בחקירתו הוא שינה גירסה והודה: "לא אני רכשתי את הדירה"... בית המשפט קיבל את גירסת האישה כי הדירה הועברה אליה בעסקת מתנה.

בסופו של דבר בית המשפט חייב את הבעל לשלם לאשתו 40,000 שקל הוצאות משפט לאחר שכל טענותיו לזכויות בדירות של אשתו נדחו.