מרכז טאוב: הנשירה בתיכונים הצטמצמה, הפערים נותרו

שיעור הנשירה בתיכונים ירד ב-15 השנים האחרונות מ-10% ל-8%. בחינוך הטכנולוגי, שבעבר נחשב לנחות ומעמדו השתפר מאוד בשנים האחרונות, נרשמה ירידה גדולה יותר מ-9.5% ל-5.5%.

עם זאת, הפערים בין מגזרים חזקים וחלשים עדין גדולים. היקף הנשירה מהחינוך הערבי העיוני עדיין כפול מאשר בחינוך היהודי. הנשירה של עולים גדולה פי 3 מאשר של יהודים ילידי הארץ.

כך מגלה מחקר חדש של מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל שערכו החוקרים גיא ינאי, הדס פוקס ונחום בלס, ובדק את תופעת הנשירה בין כיתה י' לכיתה י"ב. המחקר מגלה ששיעור הנושרים ירד מכמעט 10% בשנתון 2003 לפחות מ-8% ב-2017.

בחינוך הטכנולוגי הייתה ירידה משמעותית עוד יותר: מ-9.5% ב-2003 לכ-5.5% ב-2017 – כמעט מחצית בתוך עשור. מאז אמצע העשור הנוכחי שיעור הנשירה בחינוך הטכנולוגי כמעט זהה לזה שבחינוך העיוני. המשמעות, קובעים החוקרים, היא כי שבניגוד לעבר, החינוך הטכנולוגי מעניק לתלמידיו סיכויי ניוד חברתי דומים לאלה שמעניק החינוך העיוני. 

צילום: אורן אגמון

עם זאת, נמצאו הבדלים בשיעורי הנשירה בין המסלולים השונים בתוך החינוך הטכנולוגי: במסלול הגבוה ירדה הנשירה מכמעט 4.5% בשיא (ב-2006) ל-1.5% בלבד ב-2017 – שיעור נשירה נמוך מזה שבחינוך העיוני. אולם הירידה הגדולה ביותר חלה דווקא בקרב תלמידי המסלול הטכנולוגי הנמוך – מ-28% ל-19%. לכך חשיבות רבה משום שזה המסלול שמתמודד יותר מכל עם האתגר של שמירת תלמידים במערכת.

במגזר הערבי ניכרת ירידה בשיעור הנשירה מיותר מ-15% לכ-8%. עם זאת, שיעור הנשירה בקרב תלמידים ערבים בחינוך העיוני עומד עדין על 9%, כפול מאשר בקרב יהודים.

בבדיקה לפי מגדר מצאו חוקרי מרכז טאוב כי שיעור הנושרים בקרב בנים ירד בין 2003 ל-2017 מכ-11% לכ-7%, ובקרב בנות מכ-6% לכ-3.5% – ירידה של כ-40% בשני המגדרים. בהשוואה בין-מגזרית, שיעור הנשירה של ערביות עמד ב-2017 על כמעט 5% לעומת כ-3% בקרב יהודיות, ואילו בקרב בנים הפער גדול יותר: כ-11.5% בקרב ערבים לעומת כ-5% בקרב יהודים. שיעור הנשירה של בנים ערבים גבוה יותר מפי שניים מזה של בנות ערביות.

גילוי מפתיע: בתי ספר ערבים מצליחים יותר למנוע נשירה מבתי ספר יהודים בעלי רקע חברתי-כלכלי דומה. כלומר הסיבה שיש יותר נשירה אצל הערבים היא פשוט שזו חברה הרבה יותר ענייה. שיעור הנשירה בבתי הספר היהודים החלשים ביותר עומד על 8.5% בעוד בבתי הספר הערבים על 6%.

חוקרי מרכז טאוב מצאו עוד כי שיעור הנשירה בקרב העולים גבוה במיוחד - על 9%, לעומת כ-3% בקרב יהודים ילידי הארץ. הוא גבוה במיוחד בקרב מי שעלו אחרי גיל 12 (כמעט 20%). צוין כי התופעה של נשירה מוגברת בקרב מהגרים שהגיעו לארץ היעד בגיל מאוחר מוכרת גם ממדינות אחרות.

הנשירה הגבוהה ביותר נרשמה לכאורה בקרב הבנים החרדים – 34%. אלא שהחוקרים מייחסים חלק מנשירה זו למעבר של תלמידי ישיבות קטנות (ישיבות לגילאי תיכון) לישיבות גדולות (ישיבות לגילאי צבא), שאינן חלק ממאגר המידע של התלמידים. הם מציינים שההערכות הן שגם אם מנכים את העוברים לישיבות הגדולות הנשירה מהחינוך החרדי גבוהה יחסית למגזרים אחרים אבל לא סביר שהיא גבוהה מ-15%.

החוקר נחום בלס מייחס את הירידה בנשירה למספר גורמים: "התלמידים מבינים שבלי לגמור בית ספר קשה להתקדם בחיים. יש ירידה בילודה שמאפשרת למשפחות להקדיש יותר לכל ילד. העלייה ברמת החיים גורמת לכך שלא שולחים ילדים לעבוד". לדבריו, גם במשרד החינוך "נעשית הרבה עבודה".