העליון: עבירות מרמה אינן עילה לחילוט נכסים

שופט בית המשפט העליון ניל הנדל הפך לאחרונה החלטה של שופטת בית המשפט המחוזי בנצרת אילונה לינדנשטראוס וקבע כי המדינה תשחרר נחלה של עו"ד דן שפריר. זו חולטה במהלך ההליכים נגדו שהסתיימו בזיכויו מאישום בהלבנת הון אך בהרשעתו בעבירות מרמה אחרות, בזמן שהמדינה ביקשה למנוע את השבתה - עד לדיון בערעור שהיא מתכוונת להגיש על זיכויו מהלבנת הון. 

מימין השופטים ניל הנדל ואילונה לינדנשטראוס. כל אחד נתלה בהלכה שונה בנוגע לחילוט צילום: אתר בתי המשפט

הנדל נימק זאת בכך שחוק העונשין מסמיך את בית המשפט להוציא צו זמני לחילוט רכוש רק בהתייחס לעבירת הלבנת הון ולא בשל ההרשעה בעבירות מרמה אחרות. בכך הרחיב את ההלכה בנוגע לשחרור רכוש שחולט שהוא עצמו קבע לגבי נאשמים בהלבנת הון בפרשת "הדסק הצרפתי" בבנק הפועלים שזוכו לפני כעשור, כשקבע כי רכושם ישוחרר - וזאת עוד בטרם ההכרעה בערעור על פסק הדין.

הקרקע ועליה ביתו של שפריר חולטו על ידי המדינה במסגרת חקירת פרשה רחבת היקף שבה נחשפה רשת עבריינית אשר הפעילה מנגנון שיטתי לגניבת קרקעות, בעיקר חקלאיות, בצפון הארץ. הרשת זייפה מסמכים וייפויי כוח, וכך השתלטה במרמה ובגזל על עשרות חלקות קרקע תוך נישול בעליהן החוקיים, ובחלק מהמקרים הן אף נמכרו לרוכשים תמימים.

שתי הלכות שונות

שפריר נעצר באפריל 2015 יחד עם עוד עשרות חשודים, רובם מהמגזר הערבי, והיה אחד מבין 12 נאשמים בתיק שכלל 23 אישומים שונים, ובהם קשירת קשר לביצוע פשע, קבלת דבר במרמה, זיוף מסמכים, הלבנת הון ועבירות מס.

באפריל השנה הרשיע בית המשפט המחוזי בנצרת את הנאשמים. שפריר - אשר פעל כעורך הדין של הנאשמים והיה מי שקיבל את ייפויי הכוח והמסמכים המזוייפים וערך את עסקאות המכירה ואת כל הפעולות המשפטיות - הורשע בחלק מהעבירות שיוחסו לו. מצד אחד, בית המשפט פסק כי שפריר עצם עיניים אף שידע, או לכל הפחות חשד, כי המסמכים שעל בסיסם נעשו העסקאות מזויפים, ולכן הרשיע אותו בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזויף, שיבוש הליכי משפט ומסירת הצהרה כוזבת לרשויות המס ביודעין. מצד שני, בית המשפט קבע שהוא לא היה חלק מתוכנית המרמה והקנוניה ולא ביצע את מעשי הזיוף עם אנשי הרשת, ולכן זיכה אותו מעבירות קשירת הקשר והלבנת הון.

לבתי המשפט מוקנית הזכות להורות על חילוט רכוש של חשודים ונאשמים רק על פי חוקים בודדים, ובהם חוק איסור הלבנת הון, ומכוחו חולטה לאחר הגשת כתב האישום הנחלה של שפריר, ששווייה מוערך בכ־5 מיליון שקל. הותר לו אמנם להתגורר בה אך לא למכור אותה או לקחת משכנתא עליה, או לבצע כל פעולות רישום בנכס. לאור הזיכוי מעבירת הלבנת ההון ביקש שפריר לשחרר את הרכוש המחולט.

סנגורו, עו"ד ציון סהראי ממשרד עורכי דין סרטל, סהראי, לזר, הגיש בקשה לשחרור המקרקעין לבית המשפט המחוזי וטען שיש לפסוק בנושא על פי הלכה שנקבעה ב־2010 בתיק שבו הנאשמים בני הזוג אלכסנדר ופלורנס גאווי זוכו לחלוטין מאישום נגדם בעבירת הלבנת הון, ובית המשפט העליון קבע כי בית המשפט לא מוסמך להותיר את צו החילוט עד הכרעה בערעור על הזיכוי. המדינה התנגדה לשחרור הנחלה של שפריר וטענה כי יש להותיר את החילוט עד לערעור שהיא מתכוונת להגיש על זיכויו של שפריר בעבירת הלבנת ההון. לטענת המדינה, מקרה זה שונה מהמקרה של הזוג גאווי מכיוון שהנאשם הורשע בעבירות אחרות, וכן בגלל שסיכויי הערעור שלה גבוהים.

עוד טענה המדינה כי יש להחיל על המקרה דווקא הלכה אחרת, שנקבעה בפרשת הולילנד, כאשר העליון מנע בטרם הערעור להשבת כספים שחולטו מהלל צ'רני שהורשע בהלבנת הון - זאת אף שהסכום שנפסק לחובתו היה נמוך יותר.

הסנגור עו"ד ציון סהראי. נתלה בפסיקה קודמת של הנדל

בהחלטתה קבעה השופטת לינדנשטראוס כי המקרה של שפריר "מעורב", כהגדרתה - יש בו זיכוי מעבירת הלבנת הון והרשעה בעבירות אחרות - עם זאת בשל הזיקה בין העבירות שבהן הורשע שפריר לעבירת הלבנת ההון, יש להחיל על המקרה הזה דווקא את ההחלטה בעניין הולילנד ולהותיר את החילוט לפחות עד להגשת הערעור.

אין הוראה של המחוקק

בערעורו לעליון טען עו"ד סהראי כי יש למחוק את צו המניעה המעכב את השבת הרכוש המחולט, שכן יש להתייחס רק לשאלה אחת: האם הנאשם זוכה או הורשע בהלבנת הון, היות שהחוק מאפשר לחלט כספים רק בשל הרשעה בהלבנת הון. וכי לאחר זיכויו של העורר מעבירת הלבנת ההון “אין בספר החוקים הוראה המעניקה לבית המשפט סמכות להותיר צו זמני על כנו, וזאת אף אם הורשע בעבירות אחרות, ואף אם בכוונת המדינה לערער על זיכויו".

השופט הנדל קיבל את הערעור של שפריר, וכתב: "אינני שולל באופן אוטומטי את האפשרות של המשך פגיעה מסוימת בזכויות הנאשם עד להכרעת עניינו בערעור, אך מצב זה מחייב הוראה ברורה של המחוקק.

“הזיכוי, אף אם זיכוי חלקי, אינו עוד החלטה במשפט הפלילי אלא עומד בלבו. אכן, בית המשפט ניסה להבחין בין מקרה שבו הנאשם זוכה באופן מלא לבין מקרה זה, שבו הורשע בעבירות לפי חוק העונשין. אך אין חוק העונשין מסמיך את בית המשפט להוציא צו זמני מהסוג שהוצא. באשר לסעיפי החוק המסמיכים — העורר זוכה מעבירות אלו. בהתאם, לא מצאתי מקום להבחין בין שני המצבים בכל הקשור להארכת הצו הזמני".