מקום 7: אסתר חיות, נשיאת בית המשפט העליון - שומרת על בית המשפט משר המשפטים

בחלקה של אסתר חיות נפלו הזכות והעול הכבד לעמוד בראש בית המשפט העליון בתקופה של סכנה ברורה וממשית להמשך קיומו במתכונת המסורתית. הבשורה, מבחינתה, טובה ורעה: הטובה היא שתמיד היו איומים שלא יצאו לפועל. הרעה היא הסיכוי המתגבר שהפעם הם יתממשו.

לפרויקט המלא של 100 המשפיעים לחצו כאן

בית המשפט העליון הגיע לשיאו האקטיביסטי בתקופת אהרן ברק, שפרש ב־2006. ממשיכיו, נשיאים ושופטים, צמצמו בהדרגה את היומרה לניהול משפטי של המדינה - אולם הפוליטיקאים נצמדים למורשת ברק כדי להצדיק את מלחמת החורמה, את הדה־לגיטימציה, את היוזמות לדיכוי המורשת. ליוזמות האלה יש ביטוי במינוי שופטים שמרנים, במאמץ להעביר את פסקת ההתגברות, אבל העיקר הוא מלל השטנה שבו הן נארזות ומשווקות.

ביום השבעתה לתפקיד הנשיאה אמר נתניהו: "אולי מוגזם לצפות שהרשויות השונות תאחזנה זו בידה של זו, אבל אין זה מוגזם כלל וכלל להאמין בהידברות מכובדת", והוסיף: “אני דוגל בהידברות פתוחה, הידברות סדירה, הידברות כנה. במקום ליצור תהום נבנה גשרים". ומי נשלח לבנות את הגשר? אמיר אוחנה, שעם כניסתו למשרד קבע שאין לכבד פסקי דין, ובהזדמנות אחרת המשיל את בית המשפט לקזינו.

אסתר חיות. ב־2019: התמודדה עם מתקפות גוברות על בתי המשפט צילום: אוהד צויגנברג

אבל המהות חשובה מהסגנון. הביקורת על מורשת ברק היתה ראויה להישמע. האקטיביזם השיפוטי הסיג את גבולותיהן של הממשלה והכנסת. בתגובה, בית המשפט החל לאבד את הגיבוי הפוליטי וחלקים מהאמון הציבורי. תהליך הביקורת החל עם מינויו של דניאל פרידמן לשר המשפטים, שפתח את הקרב על האקטיביזם, על המשילות ועל המינויים לעליון; ואכן, בג"ץ החל לנוע למחוזות שמרניים יותר. אבל את הפוליטיקאים זה רחוק מלספק.

חיות, אם לאפיין בתמצית, מגלמת את בית המשפט הנוכחי: נזהר מלהתערב בנושאים שליבתם מדיניות, אבל משמר את מסורת בית המשפט האקטיביסטי בתחומי זכויות האדם וטוהר המידות. הבעיה היא שככל שהממשלה והמשטר נעשים ימניים ודתיים יותר, ליברליזם וזכויות האדם הופכים למזוהים עם השמאל. בעבר נשאו את הדגלים האלה זאב ז'בוטינסקי ומנחם בגין; ממשיכי דרכם ויתרו עליהם.

בג"ץ הנוכחי לא נרתע, כשצריך, מלהרגיז את השלטון ולהגן על זכויות האדם, אפילו כשהן מגולמות במדיניות ממשלתית - למשל בהגנה על המסתננים, באישור טקס השכול האלטרנטיבי, בפסילת מיכאל בן־ארי מלהתמודד לכנסת. עם זאת, הוא בחר שלא להתערב בחוק ההדחה (המתיר לח"כים להדיח את עמיתיהם), באיחוד הליכוד וכולנו, בעתירות נגד היועץ המשפטי לממשלה על טיפולו בענייני נתניהו ועוד.

אבל העיקר והחשוב עוד לפנינו. על דוכנו של בג"ץ מוטלים וממתינים (לדיון או להכרעה) כמה תפוחי אדמה לוהטים במיוחד, ובתוכם שני דיונים נוספים שעליהם החליטה חיות ביחס לשתי פסיקות שנויות במחלוקת של עמיתיה: איסור החזקה של גופות מחבלים לצורכי משא ומתן, והאפשרות לשלול זכויות רכושיות מאשה שבגדה בבעלה. נושא רגיש נוסף שממתין להכרעה הוא מתווה הכותל. מעל כל אלה נמצאות גם שתי העתירות החשובות ביותר לצביונה הדמוקרטי של המדינה, שהוגשו לביטולם של חוק ההסדרה (המאפשר הפקעת קרקעות פרטיות של פלסטינים בשטחים) ושל חוק הלאום.

בחמשת אלו טמון חומר נפץ פוליטי, אידיאולוגי וחברתי. כל הכרעה של בית המשפט העליון, גם שמרנית וגם אקטיביסטית, תיתקל בביקורת. בהכרעות אלו יהיה אפשר לאמוד את משקלם של ששת המינויים לבית המשפט העליון שבוצעו בתקופת כהונתה של איילת שקד כשרת משפטים.

חיות, כנשיאת בית המשפט העליון, תעמוד במרכז הסערה שיעוררו הכרעות אלה - מצד הפוליטיקאים, מצד המילייה המקצועי, מצד התקשורת ודעת הקהל. אבל מבחנה העיקרי יהיה מול יוזמות החקיקה שיתחדשו לאחר הקמת הממשלה החדשה, שזהותה עדיין לא ידועה.

עד כה הוכיחה חיות כושר עמידה: היא התנגדה נחרצות לכל צורה של התגברות (פסקה או חוק), ובנאומיה נקטה קו צלול ובלתי מתפשר בכל הקשור לפגיעה במעמדה של מערכת המשפט. האם זה יספיק גם מול הממשלה החדשה שתקום? תלוי בהרכבה הקואליציוני, תלוי מי יהיה שר המשפטים, והכי חשוב - תלוי אם עדיין יהיה לנו אותו ראש הממשלה שנחוש לעשות הכל, ממש הכל, במאמציו להיחלץ מכתב אישום.