במבט שני, אחרי ליל הבחירות, האדמה רעדה

תוצאות הבחירות לכנסת ה־22 משקפות תזוזה נדידה בין הגושים - מהימין לזרועות המרכז־שמאל - גם אם לא ניתן היה להבחין בכך במבט ראשון. גוש הימין אוחז ב־56 מנדטים, ואם ישראל ביתנו היתה עדיין משתייכת אליו, המספר היה עולה ל־64. וזה בדיוק מספר המנדטים שבו החזיק הגוש בבחירות האחרונות, באפריל.

אז מה השתנה בכל זאת, מלבד הלכי הרוח של אביגדור ליברמן? על פניו, אמור היה גוש הימין לזנק מעלה מספרית גם ללא ליברמן - פועל יוצא של המיזוג ליכוד־כולנו, פרישתה של זהות מהמירוץ ותמיכתה בליכוד, והאיחוד של איילת שקד ונפתלי בנט עם רשימת הימין המאוחדת. למרות כל אלה, איבד הגוש, כמכלול, 4 מנדטים - כשהאחראית הגדולה ביותר להפסד היא הליכוד, שנחלשה ב־4 מנדטים ביחס לבחירות הקודמות ועוד אחרי המיזוג עם כחלון. זו תבוסה ברורה.

בצד השני של המפה: כחול לבן נחלשה גם כן ב־3 מנדטים, העבודה־גשר ירדה במנדט (וכמעט בשניים אם סופרים את הכמעט־מנדט של אורלי לוי אבוקסיס בבחירות הקודמות). המחנה הדמוקרטי (מרצ בלבוש חדש) התחזקה במנדט, ובסך הכל התחזק הגוש במנדט, בשורה התחתונה.

ישראל ביתנו של אביגדור ליברמן כמעט הכפילה את כוחה. אם לוקחים בחשבון שארבעת המנדטים הטריים שלה שייכים גם הם למצביעי מרכז, ניתן לומר שגוש המרכז שמאל כמכלול התחזק ב־5 מנדטים בסך הכל. תזוזה כזו, של כמעט 5% מכלל הנבחרים לכנסת, לא היתה כאן לפחות עשור. לכן קשה להתפלא שראש הממשלה בנימין נתניהו יוצא לקרב חייו להקים ממשלה ואתמול רשם תקדים היסטורי בפוליטיקה הישראלית כשהצליח לאחד את כלל מפלגות הימין לגוש שינהל מו”מ קואליציוני כמקשה אחת, באמצעות צוות בראשות יריב לוין. כלומר - הליכוד וכל מפלגות הימין עם גנץ - או כלום.

עדיין קשה לומר כיצד הפלונטר הפוליטי ייפתר: מאחורי דלתיים סגורות במשכן הנשיא, בהפרחת איומים על מערכת בחירות שלישית, או בהתקפלות - של ליברמן, של אחת ממפלגות הימין או של עמיר פרץ. ללא קשר לזהות ראש הממשלה הבא, או להרכב הממשלה, האדמה הפוליטית רעדה אחרי הבחירות לכנסת ה־22. והתוצאה תתברר בקרוב.