תגם שגור ברוסיה אומר ש"הצאר הוא טוב, הבויארים רעים". הבויארים היו האצילים בנסיכויות הסלאביות של ימי הביניים והעת החדשה המוקדמת, ובהן נסיכות מוסקבה שהתפתחה למדינה שאנחנו מכירים כ"רוסיה". במאה ה־18, כשרוסיה נהפכה לאימפריה, מעמד הבויארים החזקים והעצמאיים נשחק בידי שלטון הצארים. אבל הפתגם בכל זאת שגור, משום שלמרות הציניות שבה הוא נאמר, הוא מהווה מפתח חשוב להבנת הפוליטיקה הרוסית.

להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה

אם לתרגם אותו לשפת המעשה, זה אומר שפקידים, נבחרי ציבור בדרג נמוך ואנשי השלטון המקומי הם אלו שאשמים בצרות היום־יום של האזרחים. ואילו מי שעומד בראש המדינה לא רק שאינו אשם, אלא הוא זה ששומע את שוועת האדם הפשוט ונחלץ לסייע לו מול המערכת הביורוקרטית נטולת החמלה.

ולדימיר פוטין. ממתין עם הקרס צילום: איי אף פי

התפיסה הזו כמובן מיטיבה עם מי שעומד בראש המדינה. לכן אם יש משהו שמפחיד את נשיא רוסיה ולדימיר פוטין זה הרעיון שהתלונות "יטפסו למעלה". ואז הוא, המשטר שהוא עומד בראשו ומפלגתו "רוסיה המאוחדת" יואשמו בצרות היום־יום ברוסיה — וכאלו יש רבות.

לפי הסוכנות הלאומית לסטטיסטיקה, ל־35 מיליון מתושבי הפדרציה הרוסית, אחד מכל ארבעה, אין שירותים בתוך הבית. ל־47 מיליון אין מים חמים, ל־29 מיליון אין מים זורמים בביתם כלל, ול־22 מיליון אין הסקה מרכזית. למעשה, פחות משני שלישים מתושבי רוסיה נהנים מהסט הבסיסי של הנוחיות המקובלת בעולם המודרני.

בכתבה שפורסמה לפני כמה חודשים כיכב כפר כזה: מבני השירותים שבו נמצאים בחצרות או שבנויים בתוך הבתים באופן מאולתר, אין בו מערכת ביוב מרכזית ואת המים שואבים מבארות בחצר. מה שהפך את העסק למעניין זה שלא היה מדובר בכפר סיבירי נידח, אלא ביישוב סמוך לבירה מוסקבה, על הכביש המהיר, ליד מעונו המפואר של פוטין עצמו.

השחיתות ברוסיה אחראית לחלק לא מבוטל מהמצב, ולאיש אין אשליות בקשר אליה. לא מזמן הייתי תקוע בפקק במונית במוסקבה, בגלל תיקונים בכביש. "אתה רואה שהם מחליפים את כל הריצוף של המדרכות?", אמר הנהג, "יודע למה?".

"אני מניח שלמישהו חשוב יש איזה דוד שבבעלותו עסק לריצוף מדרכות", עניתי את התשובה המתבקשת.

"אשתו של ראש העירייה", אישר הנהג. "בגלל זה מחליפים את הריצוף בכל העיר באופן מתמיד".

וכל רוסי יודע כמובן שכאשר העסק הוא בבעלות אשתו של, דוד של, או חבר הילדות של הוא למעשה בבעלותו העקיפה של המישהו החשוב עצמו.

איני יודע אם אכן מוסקבה מרוצפת מחדש כדי להעשיר את כיסם של ראש העירייה ורעייתו, אבל לכולם ברור שכך השיטה עובדת. רוב הציבור מניח כנראה שזהו טבע העולם. לכן, כשצעירים עירוניים משכילים צופים בסרטי התחקיר המשעשעים של אלכסיי נבלני (Navalny), איש האופוזיציה העצמאי המשמעותי ביותר ברוסיה כיום, שבהם הוא מעלה צילומי רחפן של ארמונות ואחוזות פאר שבשימוש פוליטיקאים בכירים ובבעלות "חברים", השלטון לא כל כך מודאג. הוא אפילו לא מודאג אם אותם צעירים יוצאים אחר כך להפגין. אבל כשתושבי הפריפריה מתרגזים על השלטון, זה כבר עניין אחר.

נבלני, משפטן וכלכלן בן 43, הוא כיום איש האופוזיציה המשמעותי ביותר ברוסיה. מה שהתחיל כבלוג לחשיפת שחיתות צמח לתנועה פוליטית כלל־ארצית, אולי היחידה שהשלטון עדיין לא מצליח לבלוע. את תפיסתו מגדיר נבלני לאומית ודמוקרטית. הוא ממעט לעסוק בנושאי חוץ כגון המעורבות של רוסיה באוקראינה והעימות שלה עם המערב, ומעדיף להתמקד בסוגיות פנים ובראשן השחיתות. בשנות פעילותו הוא יוצא ונכנס בשערי בתי כלא, בתי מעצר ובתי משפט. הוא עצמו הואשם בשחיתות ובמעילות שונות, נוסף על האישומים התכופים סביב ארגון הפגנות לא חוקיות. ברוסיה האשמות בשחיתות הן דרך נפוצה להיפטר מיריבים פוליטיים, מה שלא סותר את היותם של האישומים נכונים לפעמים. הביטוי השימושי בהקשר הזה הוא "להחזיק על הקרס". על כל אחד אפשר למצוא משהו, וכשמתעורר הצורך אפשר למשוך בחכה ולשלוף את הדג.

אלכסיי נבלני נואם צילום: איי אף פי

נוסף על כך, נבלני הותקף לא פעם בידי תומכי משטר שונים, כשבחלק מהמקרים אלה היו התקפות מוזרות למדי. הפעם הזכורה ביותר היתה כשקבוצה של עובדות מין בלבוש "מקצועי" ובליווי צלמים פשטה על משרדו. ההתחקות אחרי מקור ההתקפה התמוהה הניבה את אחד הסקופים הגדולים של נבלני: וידיאו שצולם בידי זונת צמרת, נסטיה ריבקה, ובו תיעוד מהיאכטה של האוליגרך המקורב לפוטין אולג דריפסקה כשהוא משוחח עם סגן ראש הממשלה סרגיי פריחודקו על ההתערבות בבחירות בארצות הברית.

גם בסדרת ההפגנות האחרונה במוסקבה נבלני נכלא, כרגיל, אבל אז קרה משהו נוסף. הוא הובהל לבית החולים כשהוא סובל מ"אלרגיה" חמורה בפניו. הרופאה האישית שלו, שלא הורשתה לבדוק אותו מקרוב, טענה שכנראה הותקף בחומר כימי כלשהו. לא שיטה שטרם נתקלנו בה במרחב הפוסט־סובייטי.

הליך הבחירות ברוסיה אינו מפורסם בניקיון ובהגינות שלו, אך גם אינו לגמרי מזויף. לאופוזיציה אין חופש פעולה, ורובה פועלת בחסות השלטון ובאישורו. גם התקשורת אינה חופשית, ושלל טריקים ושטיקים ננקטים כדי להבטיח את ניצחונה של המפלגה השלטת, שהיתה כנראה מנצחת גם בלי כל זה, אם כי במספרים יפים פחות. אך בדיוק בגלל זה קשה להסתיר סחף משמעותי של בוחרים. כך שלנצח בבחירות אולי קשה, אבל להפגין כוח ולייצר מומנטום אנטי־ממשלתי אפשר בהחלט. בדיוק לנקודה הרגישה הזאת של חוסר הנחת ברמה המקומית נכנסה האופוזיציה העצמאית בהנהגתו של נבלני.

שותפתו של נבלני למאבק לובוב סובול נעצרת צילום: איי פי

ערב הבחירות לרשויות המקומיות ובכלל זה לעיריית מוסקבה, ב־8 בספטמבר, השלטון נלחץ ופסל סיטונית את מועמדותם של אנשי אופוזיציה עצמאיים, בטענות טכניות וביורוקרטיות שונות ומשונות. זה הוליד גל מחאות שנתקל בהפגנת כוח יעילה של היחידות לפיזור הפגנות, מכות, כ־2,500 עצורים ואקטים שונים של הרתעה בשבועות שקדמו לבחירות. למשל, דמיטרי ואולגה פרוקאזוב טיילו, לדבריהם, עם בנם בן השנה ונתקלו באחת ההפגנות, שהתקיימו ללא רישיון (ראוי לציין שמתן רישיון ההפגנה ברוסיה אינו הליך ביורוקרטי טכני בלבד, והרשויות משתמשות בו כדי למנוע קיומן של הפגנות).

תמונה של בית פאר של פוליטיקאי שהפיץ נבלני בחלק מהמחאה צילום מסך: יוטיוב

בין המפגינים הם ראו את חברם סרגיי פומין והצטרפו אליו. בשלב כלשהו הם נתנו לפומין להחזיק את התינוק. על כך הם הואשמו שהביאו את ילדם חסר האונים להפגנה לא חוקית והפקידו אותו בידי "צד שלישי" תוך סכנה לבריאותו וחייו. הרשויות דרשו את הוצאת התינוק מחזקת הוריו. המקרה עורר זעם רב ברוסיה ובעולם, ובית המשפט, שגם הוא לא בדיוק עצמאי, השאיר את הילד בחזקת ההורים, לא בלי אזהרה שלעולם לא יעזו להתקרב לשום הפגנה.

אך גיבורת ההפגנות הללו היתה ללא ספק עורכת הדין בת ה־32 לובוב סובול (Lyubov Sobol), שעובדת עם נבלני ומועמדותה בבחירות לעיריית מוסקבה נפסלה. צילומי הצעירה הבלונדינית הממושקפת, מותשת בשל שביתת הרעב שנקטה בה, מתעמתת באומץ עם שוטרים ונגררת שוב ושוב למעצרים, הציפו את הרשתות ואולי יבנו אותה כמנהיגה בולטת נוספת.

כתגובה נוספת לזעם על מפלגת השלטון שעמד לבוא לידי ביטוי בבחירות, מועמדי "רוסיה המאוחדת" רצו כמועמדים עצמאיים, כדי להתרחק מזיהוי פורמלי עם המפלגה השלטת. ואילו האופוזיציה בהנהגת נבלני הרימה ברגע האחרון קמפיין רשת שבו קראה ל"הצבעה אסטרטגית": הצבעה לכל מפלגה ומועמד שאינם שייכים למפלגת השלטון, גם למפלגות שלא מסכימים עם דרכן, ואפילו למפלגות האופוזיציה ה"מאולפות".

הקמפיין הוכתר בהצלחה לא מבוטלת. במוסקבה, שם "רוסיה המאוחדת" חלשה על 40 מתוך 45 המושבים במועצת העיר, נשארו בידיה 25 בלבד לאחר הבחירות. המכה היתה כואבת עוד יותר בכמה ערים חשובות בפריפריה. בחברובסק שבקצה המזרחי של סיביר, מפלגת ה"אופוזיציה" הלאומנית בעלת השם הבלתי מתאים בעליל "המפלגה הליברלית־דמוקרטית" זכתה ב־34 מתוך 35 מושבי הפרלמנט האזורי. מפלגת השלטון איבדה גם את הרוב בעיר הסיבירית אירקוצק.

אך הבחירות אינן סוף פסוק. מיד לאחריהן המשטרה פשטה על בתיהם של כ־200 פעילי אופוזיציה באמתלה של מלחמה בהלבנת כספים, ערכה חיפושים והחרימה מחשבים. רכז הפעילות של "הקרן למלחמה בשחיתות" בראשותו של נבלני בנובוסיבירסק, העיר השלישית בגודלה ברוסיה, צילם את עצמו מדביק את הדיסק הקשיח של מחשבו לרחפן ומטיס אותו ממרפסת ביתו למקום מבטחים, לפני שהשוטרים פרצו לביתו. ובמוסקבה, כדי להראות שהכל בסדר, הפיקו מצעד לא מוזר בכלל של כלי רכב עירוניים כגון מפני אשפה, מכוניות לניקוי רחובות, אוטובוסים וכדומה, שנסעו בכביש הטבעת כפי שטנקים וטילים בליסטיים נוסעים במצעד יום הניצחון השנתי בכיכר האדומה.

הכתבות והמדורים של מוסף כלכליסט

 

להאזנה לפודקאסט לחצו כאן >>

כעת, אחרי סדרת ההפגנות הגדולה ביותר מאז 2011 ומכה כואבת למפלגת השלטון, שמועמדיה נאלצו להתחפש למועמדים עצמאים, הסיבוב הבא והמבחן הגדול של האופוזיציה יהיו בבחירות לפרלמנט. הן ייערכו ב־2021, ואפשר לשער שהשלטון ינקוט צעדים קצת יותר דרמטיים כדי להבטיח שמה שקרה בבחירות לרשויות המקומיות לא יחזור, וביתר שאת, בבחירות הכלליות. התלונות חייבות להישאר ברמת הבויארים. שחס וחלילה לא יטפסו אל הצאר.