חדר הבריחה של נתניהו

1. בעוד שבועיים יגיעו סנגוריו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, עורכי הדין יוסי אשכנזי, עמית חדד וישראל וולנרמן (כולם בוגרי משרד וינרוט), לשימוע בפני היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט. כרגע קבועים שלושה מועדים לשימוע שייפתח ב־2 באוקטובר. מכיוון שמדובר בצום גדליהו יהפוך היועץ במהלך היום לאדם רעב, ולפיכך גם לא הכי מרוכז. אבל התזה הגדולה של נתניהו היא שהיועץ, רעב או שבע, חלש מכדי לעמוד מול הברית שבין הפרקליטות המחמירה לבין התקשורת השמאלנית.

וזה ההסבר המרכזי, אם לא היחידי לשטנת השמאל של נתניהו. היא אינה קשורה לשטחים או לאיראן. לנתניהו אין ולא היתה בעיה ללכת עם אבי גבאי, עמיר פרץ, או לחזר אחרי הערבים באמצעות אמן החיזור שבסביבתו נתן אשל, שמיומן גם בהפעלת מצלמות, האובססיה החדשה של הבוס.

נתניהו ומנדלבליט צילום: יאיר שגיא, עמית שאבי

השמאל שאליו מכוון נתניהו הוא מערכת המשפט ובמיוחד הפרקליטות והיועץ שרקחו נגדו שלושה תיקים פליליים. נתניהו מבקש את אמון הציבור בצדקתו המשפטית, לא הפוליטית. למנף את אמון הציבור שיקבל כאמון בחפותו, וגרוע מזה כלגיטימציה להחרבת המערכת. מעולם לא התקרבו בחירות בישראל למטבע הלשון שטבע לואי ה־14 "המדינה זה אני". מעולם לא התנהלו בחירות שבועיים לפני שימוע לראש הממשלה. מעולם לא התנהלו בחירות תחת הטרֶפת והחרדה של ראש הממשלה שמא לא יקים את קואליציית המילוט המשפטית.

2. מנדלבליט חילץ את נתניהו מהתיק המשמעותי ביותר, תיק הצוללות. הוא חילץ אותו משני אישומי שוחד בתיקי 1000 ו־2000. הוא חילץ את רעייתו מכל הפרשות למעט אחת שכיבס ל"ניצול מכוון של טעות הזולת" – כתיאור לחמדנותה ונצלנותה של הגברת.

אבל אצל המשפחה שרגילה לקבל את הכל, ולא רק תכשיטים, סיגרים ושמפניות, זה אף פעם לא מספיק. ולכן מקדש נתניהו מלחמת עולם על הפרקליטות, על התקשורת וכמובן על השמאל שמפעיל את שניהם.

בראיונות שנתן נתניהו במוצאי שבת ניכרה בהלת הבריחה מהבשורה. נתניהו סירב בתוקף להתייחס לאפשרות שיגיע לספסל הנאשמים. כל שאלה בעניין זה נהדפה מיד כמין תסריט בדיוני שנהזה במוחות השמאל הקודחים של שלוש המראיינות.

ואיך לא יגיע? זה יכול לקרות בשלוש דרכים. ראשית, קבלת טענותיו בשימוע וסגירת התיק. זה כנראה לא יקרה מפני שהראיות לחלק מהעבירות הן חד־משמעיות. שנית, עסקת טיעון שבה יעזוב נתניהו את החיים הציבוריים תמורת ביטול האישומים. העובדה שנתניהו נאשם רק בסעיף שוחד אחד יכולה להכשיר משפטית, ציבורית ומוסרית דיל כזה. בלי השוחד מדובר בתיקי הפרת אמונים - קבלת מתנות מארנון מילצ'ן, פעילות בניגוד עניינים מול שאול אלוביץ' – שנוחים יותר לעיכול ולסגירה. הדרך השלישית היא חסינות והתגברות על בג"ץ למקרה שיבטל את החלטת ועדת הכנסת להעניק חסינות.

התרחיש הזה עלול להוביל למשבר חוקתי שיתגלם בדילמת מנדלבליט, שיתייצב מול שתי רשויות שסותרות זו את זו: הכנסת מעניקה חסינות ובג"ץ מבטל. האם במקרה כזה ייגש היועץ לביהמ"ש המחוזי בירושלים ויגיש את כתב האישום? ההערכה היא שיגיש.

היועמ"ש מנדלבליט. יהיה רעב או שבע? צילום: איי אף פי

3. תרחיש זה, כמו גם גורלה של מערכת המשפט, מיטלטל בין התסריטים הפוליטיים השונים שיתבררו בקרוב. הגרוע מבחינת המערכת הוא כניסת עוצמה יהודית לכנסת ולקואליציית "השותפים הטבעיים" של נתניהו. בתסריט הזה, מערכת המשפט מועמדת להיות הכבש הראשון שיישחט בחגיגות הניצחון. איילת שקד, בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר, שהמשפט קרוב לליבם, יתמרנו עצמם לעמדות השפעה קרובות. אמיר אוחנה או יריב לוין יהיה שר המשפטים אם נתניהו יעמוד בהבטחתו להשאיר את המשרד לליכוד. עכשיו, כשהסערה המשפטית מתדפקת על דלתו, הפך המשרד למה שהיה משרד התקשורת בקדנציה הקודמת. ולאחר שהתקשורת לא סיפקה את מלוא הסחורה, המאמצים ימוקדו במשפטים: במינוי פרקליט המדינה הבא, בהבטחת החסינות, בהעברת פסקת ההתגברות על בג"ץ, בהמשך מינוי שופטים שמרנים, ובעיקר בעקירת הד.נ.א התביעתי המחמיר של רשויות האכיפה כלפי אנשי הציבור, שמאיים על בכירי קואליציית השותפים הטבעיים – נתניהו, אריה דרעי, יעקב ליצמן, חיים כץ ודוד ביטן.

בן גביר. שותף טבעי צילום: יואב דודקביץ

בקואליציה הצרה הזו כבר לא יהיה מקום לפונקציית ההגנה על מערכת המשפט שמילא משה כחלון בממשלה הקודמת. כחלון גילה שמדובר במשימה בלתי מתגמלת בעליל בקלפי, והותיר כיסא בלתי נחשק זה בלתי מאויש.

אם תיכשל הקמת קואליציית הטבעיים ותקום ממשלה רחבה יותר, יש סיכוי שיסתננו אליה גורמי "שמאל". שמאל בהקשר האמיתי של מערכת הבחירות הנוכחית – הגנה על מערכת המשפט, במובן של כחלון מהממשלה הקודמת. ממשלה כזו עשויה להגביל את מרחב התמרון של נתניהו למלט עצמו באמצעות חסינות או צמצום סמכויות בג"ץ. היא אפשרית אם יימצאו שותפים מחוץ למעגל הטבעי שיסכימו לשבת עם נתניהו כל עוד אין כתב אישום סופי. ההנחה שלהם היא שיעבור זמן רב בין השימוע להחלטה הסופית ובתקופה הזו נתניהו כשיר ציבורית.

4. והנה עוד תסריט שמתחבא לו בין תרחישי היום שאחרי. נתניהו מקבל את ההזדמנות להקים ממשלה ונכשל בגיוס 61 המנדטים הנדרשים. הכדור עובר לבני גנץ שמקבל מערכת פוליטית שגבה אל מערכת בחירות נוספת. כמובן שגם לו אין 61 טבעיים, אך ייתכן שיאתר אוזן קשבת אצל חברים מהליכוד שייאלצו להתמודד עם מציאות קשה: הבוס הנערץ נכשל, כבר פעמיים ברציפות בהקמת ממשלה; לפניהם הקיר של מערכת בחירות נוספת שהציבור מקיא רק מהאפשרות לחשוב עליה, והאחריות לה תוטל עליהם, כיוון שהם דבקים במנהיג שהוא לא רק כושל פוליטית אלא גם חשוד בפלילים.

בני גנץ

נתניהו היטיב לחזות את האפשרות הזו כשהחתים את חברי הכנסת של הליכוד על הצהרת הנאמנות. אבל אם יש דבר אחד שהם למדו ממנו זו ערכה של הבטחה. לו מותר להתנער מכל מה שלא נוח או מתאים, אז למה הם מחויבים לקשור את גורלם בגורלו שלו ושל משפחתו הקיסרית? במערכת הפוליטית מגלגלים את האפשרות הזו שנתניהו יירד מהבמה הפוליטית, שנאמניו יגיעו למסקנה שמיצה את מכסת קסמיו. הוא נלחם במלוא כוחו שזה לא יקרה. איום לצאת למלחמה, סיפוח בקעת הירדן ובעיקר השחרת הליך הבחירות והצגתו כמזימה ליטול ממנו את השלטון באמצעות זיופים בקלפיות של הערבים, שלא רק זוממים להשמידנו פיזית, אלא, גרוע מזה, זוממים להפיל ראש ממשלה מכהן.

יש לו גם תחמושת נוספת, לגיטימית, במאבקו לחיים: השנים הרבות על הכיסא, החברים הבינלאומיים מטראמפ ועד פוטין, ואפילו נתונים מסוימים במדדים הביטחוניים והכלכליים. אבל, בדרכו מונחת פצצה מתקתקת שמאיימת לפוצץ הכל – כתב חשדות בשלושה תיקים פליליים.

5. את הפצצה הזו אפשר לפרק רק בממשלת השותפים הטבעיים עם החרדים והכהניסטים. הקואליציה הזו תשעבד את המדינה לשלושת האינטרסים שלה: הרס המשפט, שהוא האינטרס של כל חשודי הקואליציה - נתניהו, חיים כץ, יעקב ליצמן, אריה דרעי, דוד ביטן; האינטרס של הכהניסטים - הגברת הלחץ הגזעני, האלים, הסיפוחיסטי על ערביי השטחים וישראל; האינטרס החרדי שהוא שאיבה מוגברת של תקציבים, וחיזוק הצביון ההלכתי של המרחב הציבורי - הדרת נשים, הומוסקסואלים ורפורמים, סגירת מרכולים בשבת ועוד. הישועה של נתניהו עלולה להתברר כאסון הגדול של הדמוקרטיה הישראלית.