לאט ובטוח: כך ירד מגדולתו משרד החוץ

משרד החוץ הכריז החודש על הקפאת פעילותו, לאור מיצוי תקציבו השנתי במלואו, כשלושה חודשים לפני תום השנה. הקפאת הפעילות היא רק קצה הקרחון של תקופה ארוכה בה מעמדו וכוחו של משרד החוץ נשחק. הסיבות נעות בין העובדים עצמם, משרד האוצר, ראש הממשלה בנימין נתניהו ואפילו הקידמה הטכנולוגית, שהפכו את פעילות המשרד לפחות רלבנטית.

יוקרתו של משרד החוץ התערערה באופן מתמשך בעשורים האחרונים עוד לפני שהתעוררה שאלה תקציבית ולפני שלמשרד היה חסר שר במשרה מלאה. לפני 50 שנה שגריר ישראל היה נציג המדינה במקום שירותו, אך כיום פשטות הקשר מול חו"ל, הנגישות של טלפון ומיילים והטיסות הזולות מעלים את השאלה האם בכלל יש צורך ממשי בנציג ישראלי שיגור במדינה זרה, על העלויות הכרוכות בכך.

נוגסים בסמכויות

במקביל, ב־20 השנה האחרונות, כרסמו גופים שונים בכוחו של משרד החוץ עד שהאיום שהמשרד לא יספק שירותים דיפלומטיים ותיאומים לנציגי הממשלה בחו"ל, איבד מכוחו. כך קרה עם הקמתו של משרד התפוצות, שקם בתחילת שנות האלפיים במטרה להיות אחראי על הקשר עם הקהילות היהודיות ועל המאבק באנטישמיות - הוא הוקם כדי לרצות את יו"ר מפלגת מימד דאז, הרב מיכאל מלכיאור. דוגמה נוספת היא המשרד לעניינים אסטרטגיים שהוקם ב־2006 עבור אביגדור ליברמן, במטרה לטפל בסוגיית הגרעין האיראני, וקיבל את האחריות על טיפול בחרם של ארגון ה־BDS ב־2015, אז למעשה ויתר נתניהו על סמכויותיו כשר החוץ כדי לרצות את גלעד ארדן.

הפגנה של עובדי משרד החוץ בירושלים (ארכיון) צילום: עובדי משרד החוץ

גופים אחרים שכבר היו קיימים בממשלה הלכו ותפסו תפקיד משמעותי יותר בקרב משימות, שניתן היה להסיק שאמורות להיות באחריות משרד החוץ. כך לדוגמה מינהל סחר חוץ שבמשרד הכלכלה, שאחראי לקדם פעילות של עסקים בעולם עם גופים ישראלים, ועם התפתחות המגזר העסקי בארץ, תפס נפח משמעותי יותר ביחסי החוץ של ישראל; או משרד התיירות, שאחראי על השיווק של מדינת ישראל בעולם.

דבר נוסף שפגע במעמדו של משרד החוץ הם האגפים הבינלאומיים במשרדי הממשלה, שעבודתם נעשתה משמעותית יותר עם ההתקדמויות הטכנולוגיות והפיכת העולם לכפר גלובלי. כך למשל אגף הכלכלן הראשי במשרד האוצר אחראי על יחסי החוץ של המשרד ועל הסכמים עם מדינות שונות; למשרד הביטחון יש נציגים משלו בחו"ל, וגם למערך הסייבר. כל הגופים הללו מהווים דרכים עוקפות לתיאומים שונים, ובמקביל לראש הממשלה יש אפשרות להעזר בגופים דוגמת המוסד, כשמשרד החוץ מסרב לעשות עבורו תיאומים שונים. כל אלו הקשו על יכולת המיקוח של משרד החוץ בנוגע לתנאים שהוא מקבל.

לכן תקציב משרד החוץ צמח במידה מועטה ביחס לתקציבי הממשלה: תקציב המדינה צמח ב־49% בין השנים 2010 ל־2018; לעומתו, תקציב משרד החוץ צמח בפחות מ־24%. פחות מחצי.

לדברי חנן גודר, חבר ועד עובדי משרד החוץ ושגריר ישראל בדרום סודן, "תקציב משרד החוץ עמד על 1.6 מיליארד שקל ב־2018 ואילו ב־2019 הוא עומד על 1.3 מיליארד שקל. שום משרד ממשלתי לא יכול לעמוד בקיצוץ של 28% בתקציב שלו ולשדר מציאות נורמלית. כל המדינות מחזיקות משרד חוץ, אפילו הרשות הפלסטינית. אנחנו משחקים כדורגל בלי כדור".

עוד טוען גודר, בתגובה לטענה כי בעולם של אינטרנט ושיחות וידאו הצורך בנציגים דיפלומטיים פוחת: "נתניהו אמנם יכול להרים טלפון לנשיאים טראמפ, פוטין ומודי או לראש ממשלת יפן, אבל אחרי שהוא סוגר את הטלפון, כדי לבצע בשטח, משרד החוץ הוא זה שצריך לדבר עם עיתונאים, חברי פרלמנט, מנהלי בתי ספר, מנהיגים דתיים וקהילות יהודיות. אבל אנחנו כבר לא עושים את זה, המשרד מושבת".

נציגויות מיותרות לא נסגרו

הסיבה לכך שתקציב משרד החוץ קוצץ ב־2019 קשורה לסדרי העדיפויות של שר החוץ נכון לינואר 2018: בנימין נתניהו. בליל אישור תקציב המדינה בממשלה, הוא בחר להגדיל את התקציבים למועצת יש"ע, שדרש זאב (זמביש) חבר, מראשי מועצת יש"ע - לשם כך הוא קיצץ כ־250 מיליון שקל מתקציב משרד החוץ. דווקא ליברמן הצליח יותר להגן על תקציבו של משרד החוץ במיקוח מול נתניהו, מאשר ציפי חוטובלי, סגנית שר החוץ.

לפי הסיכום התקציבי, הקיצוץ היה אמור להיות מלווה בתהליך התייעלות, באמצעות צמצום הנציגויות של משרד החוץ. כך למשל, לישראל יש תשע נציגויות בארצות הברית, ביניהן בוושינגטון, ניו יורק, בוסטון, לוס אנג'לס וסן פרנסיסקו. לפי ההערכות באוצר, עלות מוערכת של נציגות היא בין 8 ל־15 מיליון שקל בשנה. סגירה של חלקן, או העברת נציגים - לדוגמה, אם נציג בוסטון ייש בוושינגטון - תחסוך כסף רב. באופן דומה, בקנדה ישנן שלוש נציגויות שעלותן דומה ובברזיל, טורקיה וגרמניה יש שתיים.

הצעות נוספות שעלו הן איחוד בין הנציגויות של ליטא ולטביה שנמצאות במרחק ארבע שעות נסיעה, או איחוד בין הנציגויות של צ'כיה וסלובקיה שנמצאות במרחק שלוש שעות נסיעה. בפועל, הממשלה לא עסקה כלל בנושא.

סוגיה אחרת שבאוצר ביקשו לבחון, היתה צמצום הנציגויות הפיזיות באזורים שקרובים לישראל. זאת בשל עלויות גבוהות שנגרמות בין השאר ממימון משפחתו של הנציג.

עובדי משרד החוץ, מצידם, מלינים ששכרם נשחק. הדבר נכון כשמשווים אותו לשכרם של עובדי המדינה, שזינק בעשור האחרון. לפי דו"ח הממונה על השכר, שכרם הממוצע של שליחי משרד החוץ עומד על 34.5 אלף שקל בחודש נכון ל־2017. לכך יש להוסיף שכר דירה המשולם להם, שעלותו הממוצעת 12 אלף שקל בחודש, ודמי ייצוג להוצאות שוטפות שעומדים בממוצע על כ־4,000 שקל בחודש.