מבחן רכב לניסאן אלטימה: למנהלים ממעמד הביניים

ניסאן אלטימה היא מה שבישראל מכנים מכונית מנהלים, שזה למעשה מכונית משפחתית אמריקאית. בארצות הברית ההגדרה תהיה “משפחתית למי שלא יכול לקנות לקסוס”. בעולם כיום כולם רוצים רכבי כביש שטח. שוק הרכב האמריקאי הוא למעשה האחרון שעדיין שומר אמונים למכוניות סדאן, כלומר מה שנקרא בישראל מכוניות משפחתיות. לעובדה שניסאן אלטימה היא מכונית בתקינה אמריקאית, כלומר כזו שעונה על מכלול החוקים שנדרש כדי לשווק מכוניות בארצות הברית, יש יתרונות ויש חיסרון. היתרונות הם שהיא גדולה ושקונים אותה בדולר, מה שאומר שהיא זולה. החיסרון הוא שבשוק הרכב האמריקאי מדובר במכונית שהמיצוב שלה אינו גבוה מבחינת איכויות ומפרטים. כלומר יש פשרות.

ב־07:00 בבוקר ניסאן אלטימה החדשה חולפת על פני באר שבע בטיסה נמוכה. יש לה מנוע בנפח 2.5 ליטרים - יותר ממה שמקובל בקטגוריה שלה בישראל. המנוע של אלטימה חזק אך לא חזק מאוד, חלק אך לא חלק מאוד. זה מנוע שמכוון למיינסטרים. אמין, שקט, מיועד לשיוט למרחקים ארוכים, לירידות לאילת.

ניסאן אלטימה אינה מכונית שמושכת מבטים, היא גם לא מיועדת לכך. יש לה צמד יחידות תאורה אחוריות שמנסות להיראות מתוחכמות, בסגנון לקסוס, פנסים יפניים מפוסלים, חלון אחורי עם קו זכוכית מודגש שמנסה להתחכם. בפועל, כל אלה לא מצליחים להסוות את העובדה שמדובר פשוט במכונית גדולה ונמוכה, כזו שפעם אהבו בישראל. אלטימה משתרעת על אורך מכובד של 4.90 מטרים, ויש לה בסיס גלגלים נאה של 2.82 מטרים. כלומר, מכונית גדולה גם מבחוץ וגם בפנים. אפשר להתרווח, הרבה יותר ממה שאפשר להתרווח ברכב כביש שטח במחיר דומה.

קפה של 07:30 בדימונה. עדיין קריר, למרות שאין ספק שההמשך יהיה לוהט. לאלטימה יש רשימת אבזור נאה, אך גם חלקית באופן מעצבן. קודם כל, המושבים שלה מצוינים לגדולי גוף, בקיצור, לאמריקאים. הם עמוקים, הם מרגישים טוב, יש להם שפע של אפשרויות כוונון תוך התחשבות בלקוחות שחיים במקדונלד’ס, כאלה שצריכים לקחת את הכיסא רחוק ולהכניס את ההגה פנימה.

צילום: אוראל כהן

יש לאלטימה בקרת שיוט אדפטיבית, כלומר היא יודעת לשמור מרחק מהמכונית שמלפנים, יודעת לבלום כשצריך, אך אין לה בקרת שמירה על נתיב, כלומר אין לה מערכת שיודעת כיצד להחזיר את ההגה לנתיב הנסיעה בשעת חירום. חבל, זו מערכת שרוב מכוניות המנהלים מציעות. בקרת האקלים מצוינת, אך אין פתחי קירור למי שיושב מאחור. איכות החומרים סבירה, המראות מעט קטנות. למי שיושב מאחור יש שפע של מקום ותא המטען ענק, בוודאי מספיק כדי להכיל צרכים ליום אחד של נסיעה לאילת.

מי צוחק אחרון

כביש הערבה שקט, שקט מאוד. בראש חולפת מחשבה על ההיגיון המעוות של שוק הרכב הישראלי: לקונים צריך לתת את מה שהם רוצים, וצריך לדעת שהם מוכנים להתפשר. אפשר לתת להם רכב כביש שטח ב־160 אלף שקל, אך יהיה לו מנוע יחסית חלש, יהיה לו מעט מרחב פנימי, ייתכן שמערכות הבטיחות שלו יהיו חלקיות בלבד, אבל הקונים יקבלו גג שמש, הם יוכלו לשבת גבוה, לצחוק על מי שקנה או קיבל מכונית משפחתית גדולה באותו מחיר, עם שפע של אבזור ועם המון מקום בפנים. לי אין ספק מי כאן זה שבחר נכון.

צילום: אוראל כהן

צילום: אוראל כהן

ניסאן אלטימה היא מכונית שמצטיינת בגמיאה של מרחקים אדירים. לזה היא נועדה: יש לה מערכת מתלים שמכוילת לספוג את גלי הזעזועים בקטע הראשון של כביש הערבה באופן משכנע מאוד, ויש לה יכולת סבירה לסנן את הרעשים המאיימים לחדור אל תא הנוסעים. במבחן של שלוש שעות נסיעה ויותר, אלטימה תעמוד יותר טוב מרכב כביש שטח שדורש פשרה בנוחות, פשרה בביצועים, פשרה בהרבה דברים כדי לשבת גבוה. את המחיר משלמים בסיבובים, למשל. רק שבדרך לאילת, בעידן בו המשטרה מסוגלת לספר לציבור שמצלמות מהירות כושלות הן כשרות, כולם נוסעים חוקי בכל מקרה.

ניסאן אלטימה חולפת ב־09:00 מול שדה התעופה רמון. במקביל פלוס מינוס, מטוס נוחת. שר התחבורה הבטיח שלנסוע משדה התעופה לאילת לוקח עשר דקות. שר התחבורה צדק, אך לשר התחבורה היה לנד קרוזר. הוא לא היה צריך לרדת ממטוס, לחכות למונית או לשאטל, לאסוף מזוודה. וזה עוד בתקופה בה בקושי ניתן למצוא מטוסים בשדה.

ב־09:15 בבוקר, אילת שוממת. בחנויות שבהן פעם היה אפשר למצוא בשעה כזו פליטי לילה, אין נפש חיה. באוגוסט, חודש בו בדרך כלל מומלץ לחנות אי שם בהרי אילת ולהתקדם אל הים ברגל, קל מאוד למצוא חניה בחוף, לשלוף צידנית ולהתקדם אל המים. אין נופשים, אין רעש, אין אנגלית וגם אין צרפתית.

לא מתבלטת וטוב שכך

לאלטימה יש בעיה ויש גם יתרון. הבעיה היא שבישראל מוכרים גם מכוניות מנהלים אירופיות, במיוחד סקודה, ובאירופה לא מדובר במשפחתית מוגדלת אלא במכונית שתוכננה ועוצבה להיות מכונית מנהלים.

היתרון, מנגד, הוא שניסאן אלטימה עדיין מתומחרת באופן שמאפשר לה להתייצב מול רוב רכבי הכביש שטח שמשווקים בישראל במחיר דומה ולהביס אותם בקלות בסעיפי הנוחות, המרחב הפנימי והביצועים. לאו דווקא בזכות ההצטיינות היתרה של האלטימה, כמו בגלל שחלק ניכר מרכבי הכביש שטח העממיים - כלומר אלה שעולים באזור ה־170 אלף שקל - דורשים מהלקוחות פשרות משמעותיות. מי שייקחאלטימה יקבל אותה כנראה בליסינג וישמח לגלות שהיא מרווחת, נוחה ולא מתבלטת. ביחס לרכב כביש שטח - מדובר ביתרון.