מנכ"ל משרד המשפטים הבא: חוסר אמון במערכת
אוחנה נותר דבק בעמדת חוסר האמון הבסיסי שלו כלפי מערכת המשפט. בכך הוא מייצג ושגריר נאמן של חוסר האמון שפיתח כלפיה נתניהו, שבעבר היה מתון ומרסן יותר אל מול היוזמות שרחשו נגדה
שר המשפטים אמיר אוחנה משוכנע שסיכוייו להישאר בתפקידו אחרי הבחירות הם גבוהים. בתנאי כמובן שראש הממשלה בנימין נתניהו יקים את הממשלה הבאה והמשרד לא יינתן לאחד השותפים. ההערכה היא שנתניהו יעדיף במקרה זה את אוחנה על פני המועמד הבכיר יותר יריב לוין, כי באמצעותו קל יותר לשלוט במשרד ובגובה הלהבות שיובערו בו.
ובשרשרת האמון הזו של ראש ממשלה־שר־מנכ"ל זקוק אוחנה לאיש אמון משלו. במקרה הנוכחי איש האמון של השר הוא גם חוסר האמון במשרד. נכון שחוקי ומותר לשר להביא עמו מנכ"ל. אבל כשהשר לא מוצא, לא במשרד ולא בכל שירות המדינה, אדם שהוא יכול לסמוך עליו, הוא מכריז על חוסר אמון גורף במערכת. האם בהכרח זו גם הכרזת מלחמה עליה? לא בהכרח.
אופיר כהן צילום: גיא קרן
עו"ד אופיר כהן, המנכ"ל הבא אם מינויו לא ייפסל על ידי בג"ץ, הוא איש ערכי וראוי. קצין ומתנדב. אוחנה וכהן הכירו כסטודנטים למשפטים במכללה למינהל, שם למדו אצל מנכ"ל אחר של המשרד, ד"ר גיא רוטקופף.
להבדיל משאר מנכ"לי המשרדים, תפקידו של מנכ"ל משרד משפטים הוא מצומצם — להביא תקנים וכסף. הוא לא אחראי להגשמת מדיניות כמו בחינוך, באנרגיה, בתקשורת, או בחקלאות. בשביל זה יש פרקליטי מדינה, פרקליטי מחוזות ויועצים משפטיים. זהו משרד של ראשים גדולים, ולכן המנכ"ל הוא ראש קטן יותר, סוג של מתאם ואיש קשר לשר. ושניהם צריכים להביא את הכסף. כהן לא יכול להגיד למשנה ליועץ המשפטי לממשלה דינה זילבר מה לעשות, אבל הוא יכול למנוע ממנה תקנים.
חשיבותו הגדולה של המנכ"ל הוא כחבר בוועדה לבחירת פרקליט המדינה הבא. כאן כוחו גדול אך מוגבל. ביכולתו לבלום מינוי, אך לא להקים מינוי. בלימה כזו חיונית מבחינת השר וראש הממשלה כדי שלא ימונה מישהו מחמיר מדי מהסוג של שי ניצן או ליאת בן ארי. מצד שני, אין בכוחו להביא לתפקיד סוג של מתניהו אנגלמן או דניאל הרשקוביץ.
אוחנה נכנס במצב רוח קרבי במיוחד למשרד. בהמשך התמתן ואף התחרט על חלק מהתבטאויותיו. אבל, הוא נותר דבק בעמדת חוסר האמון הבסיסי שלו כלפי מערכת המשפט. בכך הוא מייצג ושגריר נאמן של חוסר האמון שפיתח כלפיה נתניהו, שבעבר היה מתון ומרסן יותר אל מול היוזמות שרחשו נגדה. ועכשיו, כהן מייצג את חוסר האמון של שניהם. זהו כרטיס הכניסה שלו למשרד.
