ביטן ואקדח פלסטיק: כך ממסמרים נאמנות

במפלגת הליכוד הכתירו אתמול, סופית ובמפורש, את אביגדור ליברמן למלך ישראל או לפחות לדמות המרכזית במערכת הבחירות שעל פיו יישק דבר. "על פיו" ‑ במובן המילולי והמוחשי של הביטוי. כשפיו של ליברמן משחרר רמז לליכוד לשקול מועמד אחר מלבד בנימין נתניהו לראשות הממשלה - מיד מתחוללות במפלגת השלטון סערה, בהלה והיסטריה בדרגה עשר פלוס בסולם נתניהו. ותגובה לא מאחרת לבוא.

לצד ציוץ חפוז של הבן יאיר נתניהו שמאשים בקנוניה את יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין, ממהר חבר הכנסת דוד ביטן (הליכוד) להחתים את 40 המועמדים הראשונים ברשימה הליכוד לכנסת על "עצומת האחדות", שקובעת כי רק נתניהו, ולא אף חבר ליכוד אחר, יכהן כראש ממשלה. "אנו החתומים מטה", נכתב ונחתם, "המועמדים ברשימת הליכוד לכנסת ה־22, מדגישים כי לא נקבל שום תכתיב משום מפלגה אחרת. ללא תלות בתוצאות הבחירות, ראש הממשלה ויו"ר הליכוד בנימין נתניהו הוא המועמד היחיד של הליכוד לראשות הממשלה ‑ ולא יהיה שום מועמד אחר".

כמובן שאין להתחייבות הזו כל תוקף משפטי מחייב. מעמדה היחיד הוא במישור הפוליטי־מפלגתי־מוסרי־ציבורי: למסמר את נאמנות חברי הכנסת לנתניהו אישית. אף חבר כנסת, או מועמד לכנסת, לא יכול לכבול את שיקול דעתו, אלא במסגרת הסכם קואליציוני, וגם אז הכבילה היא בעירבון מוגבל. לפעמים מצפונו גובר עליו ולא ניתן לכפות עליו כיצד להצביע.

מימין: יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן וראש הממשלה בנימין נתניהו. ליברמן אוחז בקוד לכספת צילומים: אלכס קולומויסקי

החוק מכיר אפילו בזכותם של חברי כנסת שנבחרו במפלגה אחת "לגנוב" ממנה את המנדט ולערוק מחללית האם. כלומר, חבר הכנסת, אפילו איננו כבול למפלגה שבמסגרתה נבחר, אז בוודאי שהוא איננו כבול לעצומה שביטן החתים אותו, עם אקדח צמוד לרקתו. אולי אפשר יהיה להתחשבן עמו במסגרת המפלגה, אבל בשביל זה לא נחוצה חתימתו על העצומה.

הזחיחות מתפוגגת

נתניהו לא מנע את ההחתמה המבישה והמביישת הזו. עד כדי כך נשחק ביטחונו העצמי עד שהוא נזקק לאקט הצפון־קוריאני הזה. האם הזחיחות המפורסמת של נתניהו מתפוגגת כפי שהתפוגגה ביחסו להליך הפלילי שהחל ב"לא יהיה כלום, כי לא היה כלום" והסתיימה במרדף מבוהל אחרי חסינות? והנה, שתי הבהלות האלה - המשפטית והפוליטית - מצטלבות.

חברי הכנסת של הליכוד ומועמדיה לכנסת הבאה מתחייבים שנתניהו הוא המועמד היחיד של הליכוד, ולא חשוב אם יוגש נגדו כתב אישום בשלוש פרשות שגרעינן המשותף הוא ‑ ונעזוב לרגע האם מדובר בשוחד או בהפרת אמונים ‑ ניצול ציני וסדרתי של מעמדו הציבורי לטובת חמדנותו, תאוותיו וצרכיו האישיים. נכון, 35 מנדטים אמרו כן לאיש שעקף את ה"זקן" אבל מצד שני, לא עלה בידו להרכיב ממשלה.

וכך חזרנו לליברמן שכפה על נתניהו את מועד ב'. ליברמן אוחז כרגע בקוד לפיצוח הכספת. עשרת המנדטים שלו שמצטרפים ל־53 של השמאל מונעים מנתניהו הקמת ממשלת ימין.

דוד ביטן. מיהר להחתים צילום: אוראל כהן

את הממשלה הזו ניתן היה להקים, אבל נתניהו העדיף להחזיר לנשיא המדינה את המנדט שהיה מאפשר לחבר כנסת אחר של הליכוד להקים ממשלה. הוא העדיף לפזר את הכנסת, לסכן את שלטון הימין בסיבוב נוסף, להבטיח לכהניסטים את חצי המלכות (מזל שאיילת שקד ונפתלי בנט התנערו מהם), ובלבד שהוא עצמו יישאר על כנו.

העצומה מאתמול היא עוד אגרוף לפרצופה של הממלכתיות הישראלית לטובת פולחן היחיד, לטובת הלחץ המשפחתי ולטובת המילוט מאימת הדין.

לחץ לתיקון החוק

החוק קובע שנשיא המדינה יטיל את הרכבת הממשלה על "חבר כנסת שהסכים לכך". הנוסח הזה עורר בזמנו את תבהלת קונספירציית ריבלין־סער, שלפיה יטיל הנשיא על גדעון סער את הרכבת הממשלה, אם יזהה שיש לו סיכוי ל־61 מנדטים. נתניהו "הרג" את האפשרות הזו כשפיזר את הכנסת.

אי אפשר לגזול מנתניהו את תבונת זיהוי הקונספירציות, אמיתיות או כוזבות. כשהריח את קונספירציית ריבלין־סער, לחץ לתקן את החוק כך שהטלת משימת הרכבת הממשלה תוטל רק על ראש המפלגה הגדולה ביותר. ועכשיו, הוא מבקש לקדם את קונספירציית ריבלין־אדלשטיין באמצעות עצומת ביטן.

ולמרות היעדר התוקף המשפטי שלה, לעצומה הזו עלולה להיות משמעות דרמטית שאולי תוביל לבחירות מועד ג'. נניח שנתניהו מקבל ראשון את ההזדמנות להרכיב ממשלה ונכשל (53 פלוס עשיריית ליברמן). הכדור עובר לבני גנץ, אבל הליכוד מודיע לנשיא שכל חבריו, לא רק חתומים, גם נאמנים לחתימתם ולנתניהו ואז גם לגנץ אין 61 מנדטים. אלא אם כן יצליח לזווג לקואליציה את ליברמן, החרדים, הסמוטריצ'ים והערבים, או לפחות חלק מרכיבים אלה שלא ניתן להשליך יחד לסיר אחד מבלי שהסיר יתפוצץ אחרי דקה.

ולאחר שני סיבובים כאלה ‑ הראשון מקבל 28 יום ועוד ארכה של 21, השני 28 יום בלבד ללא ארכה - יכולה הכנסת ברוב של 61 להחליט להטיל את המשימה על עוד מועמד ואם גם הניסיון הזה נכשל, מתפזרת הכנסת והולכים שוב לבחירות.

ולכן, אם חברי הכנסת של הליכוד יישארו נאמנים לחתימתם ולנאמנותם, תוכל לקום ממשלה בהרכב קואליציוני שכרגע לא נראה סביר. בבחירות הקודמות נתן רוב העם את קולו, 70 מנדטים, לליכוד ולכחול לבן. המפלגה השלישית לא חצתה אפילו את המספר הדו־ספרתי של מנדטים. ביטוי מובהק יותר לרצון העם באחדות קשה למצוא.

אלא שעל מימושה מרחף כתב האישום בכפוף לשימוע. וכל עוד נתניהו יצליח למנוע אחדות, כנראה שפלונטר ה־61 לא ייפתר. כבילתם האישית של חברי הכנסת לנתניהו היא לא רק נטולת תוקף משפטי, היא גם נטולת תוקף מוסרי־ציבורי, וכוחה היחיד הוא קידום, האל ישמור, של הסיכוי לבחירות נוספות.