אחיזת העיניים של ריבית נמוכה

הכלכלן הראשי של בית ההשקעות אקסלנס אמיר כהנוביץ’, פרסם השבוע סקירה לקראת הודעת הריבית בארה"ב, לפיה הורדת הריבית תסייע לצמיחה לחלחל לשכבות החלשות. הורדת הריבית מאפשרת לשכבות החלשות לקבל מימון זול יותר לשיפור רמת חייהן ומייצרת תחושת עושר. אלא שמדובר רק באשליה: לאורך זמן ריבית אפסית היא הרסנית, מרחיבה פערים חברתיים ותוביל לתסיסה חברתית.

קפיטליסטים דוגמת דונלד טראמפ אוהבים להציג את הורדת הריבית כאילו היא תסייע לשכבות החלשות, אך בפועל היא רק מתמרצת אותן לבזבז יותר ולחסוך פחות. הסיכוי של אותן שכבות לרכוש דירה או לחסוך כסף כשאפיקי החיסכון שלהן מוטים בעיקר לפיקדונות או קרנות נאמנות סולידיות ולא לקרנות הגידור ולהשקעות הנדל"ן המתוחכמות - הולך ויורד.

מימין: נשיא ארה"ב דונלד טראמפ ויו"ר הפד ג'רום פאוול צילום: בלומברג

במשרד האוצר מניחים שהפנסיות שלנו צריכות להניב תשואה שנתית ריאלית של 4% כדי שבגיל פרישה נקבל קצבה חודשית של כ־70% משכרנו האחרון. אלא שאג"ח ממשלתיות, שאליהן חשופות הפנסיות בהיקף של 30% מהתיק, מניבות תשואה עלובה (אג"ח ממשלתית ל־10 שנים בישראל מציעה היום תשואה של 1.3%), וכך כדי להשיג תשואה של 4% בשנה לאורך זמן, מנהלי הפנסיה צריכים לקחת הרבה יותר סיכונים. עולם של ריביות אפסיות עשוי להביא את מדינות העולם המערבי למצבה של יפן, שבה הפנסיונרים נאלצים להמשיך לעבוד פשוט משום שהפנסיה שצברו לא מספקת להם חיים בכבוד.

המשמעות של ריבית אפסית לאורך זמן היא הגדלת פערים חברתיים בין בעלי הון לאלו שאין להם, והיא תוליד תסיסה. זה כבר קרה בברלין שבה מחירי הדירות האמירו, והובילו לפיקוח מדינתי על שכר הדירה; זה קורה בפריז עם מחאת האפודים הזוהרים; וזה גם יגיע לניו יורק, מעוז הקפיטליזם.

בסוף 2014 התראיין המיליארדר ניק הנאואר ל"כלכליסט" וכבר אז הזהיר מפני הפיכה אפשרית. הנאואר הציג נתונים על התפתחות חלוקת ההכנסות בארה"ב: ב־1980 האחוזון העליון היה אחראי לכ־8% מהן, וה־50% התחתונים לכ־18%; ב־2014 האחוזון העליון היה אחראי לכ־20% ואילו ה־50% התחתונים לכ־12%; אם המגמה תימשך, הוא התריע, בעוד 30 שנה חלקו של ה־1% העליון יהיה יותר מ־30% מההכנסה הלאומית, וה־50% התחתונים יחלקו ביניהם רק 6% - ואז העשירונים התחתונים יצאו לרחובות. ובמהפכות כמו מהפכות, קשה לצפות אילו משטרים הם יולידו.