העליון הקפיא את התוכניות להרחבת מתחם בתי הזיקוק בחיפה

בית המשפט העליון הקפיא את התוכניות להרחבת מתחם בתי הזיקוק של בזן בחיפה והחזיר את תוכניות ההרחבה למועצה הארצית לתכנון ובנייה.

לפני כשנתיים אושרה הרחבה של מתחם בתי הזיקוק בכ-5%, שהם כ-40 דונם, זאת לאחר שהנושא נמצא בדיונים שונים מאז 2012. בבזן טענו שההרחבה נועדה להחלפת תשתיות ישנות ולשדרוג תחנת הכוח הפרטית שהם מפעילים בגז טבעי.

לתוכנית התנגדו מספר ארגוני סביבה, ובראשם אדם טבע ודין, הקואליציה לבריאות הציבור ומגמה ירוקה, גם עיריית חיפה בראשות עינת קליש-רותם. לטענתם, התוכנית שאושרה היא אמורפית מדי ואינה כוללת פירוט או בחינה של המתקנים שיקומו.

המתנגדים עתרו לבית המשפט המחוזי בחיפה נגד התוכנית ובחודש מרץ 2018 בית המשפט דחה את עתירתם. שופטי בית המשפט המחוזי קבעו בהחלטתם: "אך טבעי לאשר את התוכנית כתוכנית שמסדירה את הקיים במתחם תוך פתח להתחדשותו, זאת בכפוף לשמירה על האינטרסים הנוגדים, לרבות בענייני איכות הסביבה ובריאות הציבור. התרשמנו כי הוראות התוכנית בנוסחה הסופי שאושר, מספקות מענה סביר להיבטים השונים הנובעים מהתוכנית ובמיוחד לנושא ההגנה על הסביבה".

בעקבות כך, המתנגדים הגישו ערעור על אישור התוכנית לבית המשפט העליון.

בית המשפט העליון בהרכב הנשיאה אסתר חיות, והשופטים עוזי פוגלמן וענת ברון, דן בערעור.  "במחלוקת שהתגלעה בין המערערות לבין המדינה ובזן בעניין מידת הפירוט של התוכנית – השזורה כחוט השני בהליך התכנוני שלפנינו – אני (פוגלמן -ל"ג) סבור כי הדין עם המערערות ומקום שבו מבוקש לאשר הקמת מתקן ייצור (או מבנה) חדש שלו השפעה סביבתית ניכרת – יש להכין לשם כך תוכנית מפורטת ולאשר אותה בהליכים הקבועים בדין", נכתב בפסק הדין.

בתי הזיקוק של בזן בחיפה צילום: אלעד גרשגורן

"בשים לב להשלכות הפוטנציאליות של מתקנים אלה על הסביבה, לקרבתו של מתחם בזן לריכוזי אוכלוסייה משמעותיים, וכן לתנאי הטופוגרפיה המאפיינים את האזור המקשים על פיזור מזהמים, איני סבור כי ניתן להסתפק בהסדרים הכלליים שבתוכנית", נכתב בפסק הדין.

הנשיאה אסתר חיות בראש ההרכב צילום: אלכס קולומויסקי

השופט פוגלמן מחדד שגודלו של השטח שעליו ניתן יהיה להקים מתקנים חדשים על פי התוכנית "אינו מבוטל, לשון המעטה", מה גם שלתפיסתו "צודקת העירייה בטענתה כי התוכנית מאפשרת להחליף מתקנים קיימים במתקנים חדשים ולכן בפועל ניתן יהיה להרחיב את היקף המתקנים החדשים אף מעבר לתוספת שאושרה, בין אם באמצעות ניצול יעיל יותר של השטח, ובין אם בדרך של החלפת מתקנים לא פעילים במתקנים חדשים".

הדיון חוזר למועצה הארצית

ביהמ"ש העליון מחזיר את הדיון למועצה הארצית לתכנון ובנייה וקובע ש"נקודת המוצא בענייננו היא של העדר מידע בהתייחס למתקנים חדשים שיוקמו מכוח התוכנית, המאפשרת הקמתם בשטח שאינו מבוטל כלל ועיקר. כפי שהראינו, השימושים האפשריים למתקנים על פי התוכנית רבים וגורפים ולכן גם במגבלה זו אין כדי לשרטט גבולות ממשיים לשלב התכנון הפרטני בעתיד. אף תסקיר ההשפעה על הסביבה שהועמד לרשות גופי התכנון שדנו בתוכנית התבסס על נתונים בדבר המצב הקיים במתחם בזן, מבלי שהיו זמינים – וכאמור גם לא יכולים היו להיות זמינים – נתונים כלשהם המתייחסים למתקני הייצור החדשים, ולהיבט הסביבתי הנגזר מכך.

"לצד היבטים אלה עמדנו על כך שבתסקיר ההשפעה על הסביבה לא נבחנו מלכתחילה תרחישי קיצון מבחינת השפעות סביבתיות (אף לא לגבי המצב הקיים), וכן לא ניתן מענה לצורך בבחינת ההשלכות הסביבתיות הפרטניות של כל מתקן עתידי (לרבות השפעות ארוכות טווח) וכן בבחינת חלופות אפשריות במקרים המתאימים", ולכן "נורה כי הקמת מתקני ייצור (או מבנים) בעלי השפעה ניכרת על הסביבה בשטח ובקטגוריות שייקבעו על ידי המועצה הארצית, מותנית בהכנת תוכנית מפורטת. אציע להחזיר את התוכנית לשולחנה של המועצה הארצית כדי לאפשר לה לקבוע הוראות נוספות בתוכנית לעניין סוגי המתקנים שיהיו טעונים תכנון מפורט".