מאמצי ההבראה נכשלו - ועמותת ידיד תגיש בקשת פירוק

מאמצי ההבראה לא צלחו, ועמותת ידיד צפויה להגיש מחר (א') בקשת פירוק לבית המשפט ובקשה למינוי מפרק זמני. חובות העמותה, המעסיקה כ-50 עובדים וכ-200 מתנדבים, מוערכים בכמיליון שקל - לעובדים, לספקים ולרשויות שונות שמולם היא עובדת.

לפני כשלושה שבועות פורסם ב"כלכליסט" כי הוועד המנהל של ידיד, הפועלת לצמצום פערים ולמיצוי זכויות בעיקר בקרב השכבות החלשות, מנסה להימנע מסגירת העמותה ויוצא לתוכנית ארגון מחדש במטרה להצילה. אלא שביום חמישי שלח יו"ר הוועד המנהל של ידיד, גידי קפלן, מכתב לעובדים ועדכן אותם כי מאמצי ההצלה נכשלו: "העמותה נקלעה לקשיים פיננסיים כבדים. למרות מאמצנו, בהנחיית אנשי מקצוע מעולים וכן בסיוע מנהלות בעמותה, לא הצלחנו למצוא תוכנית הבראה שניתן לבצע עם סיכויים טובים להצלחה. עקב כך, הוועד המנהל ביקש מעו"ד אחיעד הראל להגיש ביום ראשון הקרוב לבית המשפט בקשת פירוק ומינוי מפרק זמני לעמותה. אנו מודים לכם על המסירות, המקצועיות והאחריות, לב כולנו דואב מאוד היום".

סייעה למאות אלפי פונים

עמותת ידיד נוסדה על ידי שרי ריבקין בשנת 1997 וסייעה מאז הקמתה למאות אלפי פונים באמצעות מרכזי הזכויות שלה הפרושים ברחבי הארץ, קידום חוקים ותקנות חברתיים, פרויקטים קהילתיים ועוד. בחודשים האחרונים העמותה נקלעה למשבר תדמיתי ותפעולי קשה, בין היתר על רקע מאסרו של המנכ"ל המשותף רן מלמד, מי שהיה הדמות הדומיננטית בעמותה. מלמד נידון ל-10 חודשי מאסר לאחר שהורשע בנהיגה סדרתית בפסילה וללא רישיון שתוקפו פג כבר לפני 30 שנה. במקום מלמד מונתה בחודש יוני מנכ"לית חדשה, רקפת מוסק, אולם היא עזבה תוך זמן קצר.

מייסדת העמותה שרי ריבקין צילום: Youtube

רן מלמד

בשבועות האחרונים הוועד המנהל לקח על עצמו את ניהול העמותה, שנכנסה למערבולת: הגירעון העמיק, תרומות שבעמותה הסתמכו עליהן לא הגיעו, וכך היא לא יכלה לעמוד בהתחייבויות שהיא לקחה על עצמה במטרה להרחיב את פעילות הסיוע (למשל בפרויקט משותף עם המשרד לפיתוח הנגב והגליל), תחזית התרומות קדימה לא בישרה טובות והבור רק הלך והעמיק. כתוצאה מכך בעמותה הקפיאו את תשלום השכר בחודש שעבר ולבסוף משכורות יוני שולמה באופן חלקי בלבד.

לדברי עובד בעמותה, "העובדים, שלא קיבלו את משכורות יוני במלואה ויש כלפיהם חובות לקופות הגמל ולמשכורת חודש יולי, היו מוכנים לשתף פעולה עם הוועד בתוכנית ההבראה, אבל זה לא צלח. הוועד המנהל עשה מעט מדי ומאוחר מדי אל מול הבור שהלך וגדל. זה כאב גדול שביום אחד יסגרו כל המרכזים ברחבי הארץ שמשרתים ומטפלים כיום במאות פונים, שחלקם נמצאים באמצע ניהול של תיק בבית המשפט, ואין להם כל מענה אחר".

לדברי גורם נוסף בעמותה, "המשבר הזה לא קרה פתאום, הקושי הפיננסי אינו משהו חדש. זה תוצר של ניהול כושל במשך הרבה שנים והיעדר פיקוח של מי שהיה אמור לפקח. כאשר רן מלמד היה כאן אז הוא הצליח להחזיק את זה, כי הוא גייס הלוואות ותרומות כדי להתגבר על המשבר התזרימי, אבל ברגע שהוא כבר לא היה פה, הדברים נפלו היות ולא היה מי שישיט את הספינה. זה שהוא נכנס לכלא לא גרם לצרות אלא פשוט גרם להן לצוף פתאום".

לדברי הגורם, "כחלק מניסיונות ההצלה הצליחה ההנהלה להשיג התחייבות של אנשים לתרום כספים, אבל בגלל שהעמותה לא יכלה להציג חזון ותוכנית ברורה של מה הולך לקרות, אז זה לא הצליח, וזה כמו כדור שלג שמתגלגל במורד המדרון. התקווה היא שבית המשפט ימנה מפרק שיראה את החשיבות של העמותה הזו וידאג לשמור על הפעילות שנעשית כאן".

"סגירת מרכזי העמותה יוצרת משבר עצום"

לאור אי הוודאות והפירוק הצפוי של העמותה, התארגנו מרבית עובדיה ופנו לעורכי הדין עדו נחום ואורון קרן ממשדר עו"ד חיות גרינברג. הם מסרו כי "סגירת מרכזי העמותה יוצרת משבר עצום ומעמידה בסיכון אלפי פונים שעלולים למצוא עצמם ללא מענה כבר מהיום, עת נמסר לעובדיה ולמתנדביה שלא לפתוח את המרכזים של העמותה. על אף ששכרם טרם שולם, העובדים מקווים שבית המשפט יאפשר לשמר את פעילות העמותה ותמצא הדרך לשמר את העסקת העובדים בפעילותה הציבורית".

יובל גולן, אחד מחברי הוועד המנהל של ידיד הסביר ל"כלכליסט" כי "הניסיון לבצע תוכנית הבראה נכשל. הקצוות היו פשוט הדוקים מדי. אנו לא בורחים מאחריות וייתכן שהיינו צריכים לראות את עומק הבור קודם לכן. יש לנו כיום בעיה להרים תרומות, גם הפוליטיקאים שאולי יכלו לעזור ולהמליץ ולקשור קשרים מתעסקים בבחירות והכול משותק. אחת הבעיות היא שחלק גדול מהקשרים היו אישיים של רן, והמעצר שלו שיתק אותנו לתקופה מסוימת, ומרגע שהוא לא כאן, זה מאוד פגע. האווירה כיום היא כזו שאף אחד לא מוכן להכניס את היד לכיס ולרשום צ'ק אלא כולם רק נותנים עצות".

לדברי גולן, בעמותה הרגישו בשנים האחרונות את הירידה בהיקפי התרומות מהארץ ובעיקר מחו"ל. "אנשים לא אוהבים לתרום לעוני, הם מעדיפים לתרום למשהו שנחשב יותר אצילי. היתה ירידה בתרומות לעומת התחזיות, הסימנים שהגיעו מארה"ב, משם מגיעים עיקר התורמים שלנו, היו לא טובים והתחזית ל-2020 נראתה רע מאוד. כדי להפעיל את העמותה על שלל פעילותיה צריך כ-7-8 מיליון שקל בשנה, עם הגידול בפעילות, אך לא הצלחנו להגיע לזה. ארגון כמו שלנו מסתמך על הבטחות לתרומות ובינתיים מתחיל לעבוד, וכך זה היה כל השנים, אך הפעם הבנו שהיקף העבודה וההתחייבויות שלקחנו על עצמנו בלי כסף בקופה הוא גדול מדי. אני מקווה שכאשר נגיש את בקשת הפירוק יהיו רשויות שבתחומן אנו פועלים שיקחו על עצמן חלק ממרכזי הסיוע כך שניתן יהיה להציל לפחות חלק מהפעילות. הלב כואב שארגון עם ידע רב ופריסה ארצית שמקבל 15 אלף פניות מדי שנה לא ימשיך לפעול".