דר "הטייסת" במתחם סינמה סיטי בגלילות מלא בחניכי טיס לבושים סרבלים. תא"ל (במיל') אילן "בודי" בוגר, בעברו ראש להק כוח אדם בחיל האוויר ומפקד בסיס רמת דוד (וגם בנו של הרצל בודינגר, מפקד חיל האוויר לשעבר) מעביר תדרוך — היום החניכים יתרגלו טיסה מעל אשקלון וקריית גת משלב תכנון המסלול ועד ביצועו בסימולטור בעבודת צוות מסונכרנת. במהלך התרגיל הם יימדדו בשורה של פרמטרים ואחר כך יתוחקרו לצורך הפקת לקחים וצמצום טעויות שעלולות לעלות במחיר חיי אדם. הכל נראה ונשמע כמו יום טיפוסי בקורס טיס, חוץ מהבדל אחד בולט — כל החניכים כאן הם ילדים.

להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה

ברוכים הבאים לקייטנת "הטייסת", חלק מטרנד מתחזק של קייטנות בניחוח לוחמה צבאית לגילאים צעירים. חשבתם שקייטנת ג'ודו זה הארדקור? חשבו שוב. בקייטנת "הטייסת", ילדים בני 12 ויותר לומדים איך מפעילים מטוס בעזרת סימולטור F16 של ענקית הנשק האמריקאית לוקהיד מרטין ומתרגלים, בין היתר, את תקיפת הכור האטומי בעיראק; בקייטנת קרב מגע של עמי ניב, לעומת זאת, בנים ובנות מוזמנים כבר מגיל 13 לאימון קרבי, שכולל תכנים כמו "הכנה לירי מבצעי" ו"הכנה לקורס טרור"; פיינטבול ישראל משווקת ימי כיף לקייטנות לגילאי 10–11 שמתחילים ב"תדריך, חיול ותרגילי סדר ברחבת המסדרים" וממשיכים ל"מסלול מכשולים צה"לי" ו"ירי בנשק חצי־אוטומטי"; ועבור ילדים גיקים יותר יש קייטנות סייבר של "הררי לימודי מחשבים" או צ'ק פוינט, שם לומדים איך מנטרלים מתקפות פישינג ורושעות ומתחקים על האופן שבו אפליקציות כמו FaceApp סורקות את תווי הפנים שלנו.

מה מושך הורים וילדים צעירים לקייטנות בניחוח צבאי? "קייטנות כאלה הן ביטוי למיליטריזם התרבותי שמאפיין את החברה הישראלית", מסביר ד"ר קובי מיכאל, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי INSS של אוניברסיטת תל אביב, שחוקר יחסי צבא־חברה. "הצבא נהנה אצלנו מהערכה ויוקרה רבות, ובכל המחקרים הוא המוסד המדינתי שזוכה לאמון הגבוה ביותר ובפער גדול, ודאי ביחס לבית המשפט העליון. לכן הוא נוכח ומונכח בתרבות הקולקטיבית.

"הישראלים מאמצים סמלים צבאיים, שפה, ערכים, מנהגים וטקסים שהם צבאיים במהותם, ומשתמשים בהם ביומיום. תראי טקסים של תנועות נוער — כתובות אש, מדים, דרגות בראשי תיבות כמו רשג"ד. זה צבאי במהותו. אפילו בסלנג הישראלי יש המון מונחים צבאיים, ובזה אנחנו מהמובילים ביחס למדינות אחרות. לכן לא מפתיע שצצות קייטנות בניחוח צבאי. זה גורם משיכה עבור ישראלים רבים".

את "הטייסת" הקים לפני פחות משנה אל"מ קובי רגב, בעברו מפקד שתי טייסות קרב בחיל האוויר. המתחם כולל 10 סימולטורים של F16, המשמשים לקורסים, חוגים וסדנאות לחברות, קבוצות ואפילו תיירים מחו"ל. אל הרפרטואר הצטרפה השנה גם "סדנת מנהיגות לנוער", שכוללת 15 מפגשים של ארבע שעות ונמשכת שלושה שבועות.

לוחמה בשטח בנוי | פיינטבול: ימי כיף לקייטנות לגילאי 10–11, שכוללים "חיול ותרגילי סדר", "מסלול מכשולים צה"לי" ולוחמה בשטח בנוי שמזכיר את עזה צילום: אביגיל עוזי

בשבוע הראשון הילדים לומדים את יסודות הטיסה — כיצד להמריא, לשלוט במטוס, לנווט, לנחות ולבצע משימת אווירובטיקה. עד סוף השבוע יוכלו לבצע משימות באופן עצמאי ("כשירים לסולו" בלשון הקורס). בשבוע השני החניכים לומדים כיצד טסים במבנה ומתנסים בקרבות אוויר ובתקיפה. השבוע השלישי מוקדש לתכנים מתקדמים והתנסות בתהליך מלא של טיסה — תכנון, ביצוע תדריך, טיסה וביצוע משימה ותחקיר.

למה ללמד ילדים ליירט מטוס במקום שיבלו בפעילויות קלילות כמו בריכה וקולנוע, כמו רוב בני גילם?

"יש אתוס של טייסי קרב בחברה הישראלית, שהרבה ילדים וילדות רוצים לחוות", אומר אל"מ (במיל') אריאל בריקמן, חבר צוות "הטייסת" ובעברו מפקד בסיס מבצעי ושתי טייסות קרב בחיל האוויר. "זאת חוויה מאוד מגניבה לטוס על סימולטור אמיתי של F16 ולפגוש טייסים. אבל זאת רק פלטפורמה שדרכה אתה מדבר על ערכים ועובד איתם על מיומנויות שמשרתות אותם לא רק בטיסה, כמו איך עובדים כקבוצה ולא לבד".

ליהי בליצבלאו, בת 12, המשתתפת בקייטנה מסכימה עם הדברים. "עברתי כל כך הרבה קייטנות רגילות, ובסופו של דבר עושים בכולן אותו הדבר, פעם לונה פארק, ופעם בריכה. אין בהן רגע שאת אומרת: 'את זה עוד לא ראיתי'. ובטייסת הכל ממש חדש לי, וזה מה שעניין אותי. זה הרבה יותר קורס סופר־מקצועי, שילדים קטנים לא יעמדו בו, וזה מרגיש ממש צבאי. המדריכות היו מדריכות סימולטורים בצבא, וזה נורא מוסיף שהן באות עם ניסיון כזה. הרבה פעמים הן אומרות לנו: 'אלה כישורים טובים לחיל האוויר ולקורס טיס', נניח כשאנחנו עובדים על נחיתות.

רגב. "ביבי היה אצלנו לא מזמן ואמר לנו שהפעילות בטייסת צריכה להיות חובה לכל ילד במדינה" צילום: אוראל כהן

"אני ילדה שמאוד־מאוד אוהבת צבא. אבא שלי היה 20 שנה בקבע, וכששמעתי על הטייסת ישר נדלקתי, לא הייתי מוכנה לשמוע 'לא', והכי כיף לי שם בעולם. תמיד רציתי להיות קצינה ועכשיו אני חושבת אולי להגיע לטייסת קרב, או סתם לחיל האוויר".

אבל את כולה בת 12. עכשיו הזמן לכייף, לא?

"אל תדאגי. היא עושה מספיק כיף", מרגיע אורן, אביה של ליהי. "היא חוזרת הביתה ומספרת בהתלהבות: 'טסתי במהירות 160 קשר, משכתי את הסטיק, דחפתי את המצערת'. היא נהנית ממש. חוץ מזה יש לה מספיק כיף גם במקומות אחרים. אוטוטו היא הולכת גם לשבועיים של 'סאמר דאנס'".

"כאן זה לא קורס טיס", מבהיר בודי. "אנחנו לא מתכוונים לייצר פה טייסים, אלא בעיקר באים להעניק כלים לחיים, לדעת להסתכל על משימה שעשית ולומר: ‘היה טוב’ או ‘לא טוב’. לבוא מוכנים. ככה חינכו אותנו בחיל אוויר. לעבוד על שיפור עצמי, עבודה בצוות. לשאול האם אכפת לי רק מעצמי? האם אני יודע לבקש עזרה? העבודה על סימולטורים רק עוזרת להאיר דברים עם פנס. אנחנו מתייחסים לילדים בלי הנחות ובגובה העיניים. הם לא באים להעביר את הזמן, אלא לקבל ערכים".

"כשחלמתי על מרכז כזה כיוונתי לבני נוער", מוסיף רגב, "ללמד אותם מה זה דיוק, מקצוענות, למה חשוב לעבוד בצוות, מה זה התאוששות מכישלון — גם טייסים מהוללים נכשלים כישלונות צורבים — כי החוכמה היא להתגבר מהר, מה זה תחקיר, מה זה למידה, איך להתגבר על טעויות".

לוחמה אווירית | הטייסת: ילדים בני 12 ויותר לומדים על סימולטורים של מטוסי F16 כיצד לשלוט במטוס ומתנסים בקרבות אוויר ויירוט מטוסי אויב צילום: תומי הרפז

וההקשר הצבאי לא מרתיע הורים?

"אמנם יש לנו מטוסי F16 אבל אנחנו כמעט לא מטיסים אותם למשימת תקיפה, בעיקר מיירטים מטוסים שחודרים לשטח מדינת ישראל, זו פעולה הגנתית. פעולות התקיפה היחידות הן פעולות שחזור, למשל תקיפת הכור בעיראק. ביבי ושרה היו פה לפני כמה שבועות. הוא שמע על המקום ורצה לראות אותו. בביקור הוא אמר לנו שבעיניו זה צריך להיות חובה לכל ילד במדינת ישראל. עכשיו אנחנו מנסים ליצור קשר עם אנשיו כדי לוודא שיקרה משהו עם האמירה הזאת".

“תפסיק לתקוף או שאני אוציא אותך מהכיתה", מתרה שחר אופיר באחד מילדי הקייטנה שהוא מדריך במתחם הבורסה ברמת גן. הילד, בניגוד למה שאפשר לחשוב, לא הציק לאחד הילדים או צעק במהלך פעילות, אלא ניתק את המדריך מהאינטרנט. אלא שמעשה הקונדס הזה לא נובע מחוסר ריכוז והקשבה למה שמלמדים בקייטנה. להפך. זה סימן שהילד דוקא מקשיב היטב. בכל זאת, כאן מלמדים ילדים איך נלחמים בהאקרים אמיתיים.

"אבטחת המידע נחשבת כיום הנושא החם ביותר בעולם ההייטק", מסביר אתר האינטרנט של "הררי לימודי מחשבים". "האיומים הולכים ומתרבים והפלישה של האקרים לאתרי אינטרנט לצורך ריגול תעשייתי או לצורך השגת מידע ביטחוני או פוליטי מאיימים ומזיקים יותר ויותר לגופים אזרחיים, פוליטים וצבאיים". אלו לא תכנים לחיילים משוחררים שרוצים להתברג בתעשיית הסייבר. במילים אלו מקדמת החברה קייטנות קיץ שמיועדות לבני/בנות 11 ויותר.

"רוב האנשים חושבים שסייבר זה כמו בסרטים, אתה לוחץ על כמה כפתורים ויירטת טיל. אבל זה לא ככה בכלל, זה תהליך סיזיפי", מסביר אופיר. "הכלים שמשתמשים בהם בסייבר כתובים בשפת תכנות שנקראת פייתון, ואנחנו מסבירים לחניכים איך זה עובד, איך כותבים קוד.

"כל עוד תלמידים נהנים ממעשי קונדס בכיתה זה מצחיק אותי, אבל אני מבהיר להם שזה משהו מבורך רק אם הם פורקים את זה בבית או ברשתות של המשפחה. מה שיעשו שלא בהסכמה - זו פריצה שמוגדרת עבירה פלילית. 'סכין ביד אחת זה רוצח וביד שנייה זה מנתח' — אני מלמד לנתח. להיות כובע לבן ולא כובע שחור".

קייטנת סייבר בהררי מורכבת מעשרה מפגשים של שעתיים. חלקו הראשון של הקורס עוסק במבנה רשת האינטרנט (פרוטוקולי רשת, מודל 7 השכבות, הצפנת https), היכרות עם מושגי יסוד בעולם הסייבר ושיעורים כמו כיצד מבצעים ומתגוננים מפני התקפות פישינג והזרקה, מהן רושעות (וירוס, נוזקה, כופרה, רוגלה וכו'), כיצד משתמשים בהן וכיצד כותבים אותן, ואמצעי הזהירות הנדרשים ביחס ל־Darknet ול־DeepWeb.

כושר קרבי | עמי ניב: קייטנת קרב מגע לבני 13 ויותר משווקת עם תכנים כמו "הכנה לירי מבצעי", "הגנות נגד נשק קר/חם" ו"הכנה לקורס טרור" צילום: אביגיל עוזי

החלק השני בקורס מוקדש ללימוד שפת פייתון, וכולל שיעורים כמו כתיבת סורק רשתות, כתיבת משחקים ולמידת מכונה לזיהוי תבניות, תמונות וכו'. למעוניינים ביותר מזה, אפשר לצרף גם שלוש שעות יומיות של קורס JAVA ופיתוח אפליקציות לאנדרואיד.

"חשבת שאת באה לפעילות של ילדים ופתאום קשה לך להבין את מה שהם מבינים בקלות? זה יכול להטעות", צוחקת נורית הררי, בעלי "הררי לימודי מחשבים", מורה למחשבים ולמדעים לשעבר שכבר יותר מעשור מעבירה חוגים וקייטנות בשוק הפרטי. "התכנים פה ברמה אקדמית לגמרי, ואני מסבירה לכל מי שמתעניין שזה לא מתאים לכל אחד. זה דורש המון יכולת ומוטיבציה. לא באים לשחק, אין פה בריכה, שוקו ולחמנייה, נכנסים פה לעומק לימודי קוד, וכולם פה מאוד מכווני מטרה עם רצון לשרת ביחידה טכנולוגית נחשבת בצבא או עתיד מקצועי בהייטק".

הילדים בקייטנה, בהתאם למצופה, אינם מתעניינים בתחומים טיפוסיים לגילם. כך למשל, עודד בירנבאום, בן 10, מסביר כי "התחלתי להתעניין בתכנות לפני שנה וחצי כשחבר שלי הראה לי שהוא יכול להכין כל מיני משחקים בשפה מסוימת. לימדתי את עצמי לבד לתכנת בפייתון דרך סרטונים ביוטיוב, ואז עברתי לג'אווה. תכנתי תוספים למשחק שאני מאוד אוהב, עשיתי תכנות מונחה עצמים, ועד עכשיו אני לא בדיוק יודע מה כתבתי שם. וכל הזמן חיפשתי איך ללמוד את זה מסודר, עד שאמא שלי מצאה פרסומת ביוטיוב למקום הזה. אנחנו רק ביום השני ונורא־נורא כיף לי.

למה ילד בן 10 רוצה להיות לוחם סייבר?

"החלום שלי זה להיות מתכנת נחשב בחברות כמו מיקרוסופט או אמדוקס ובצבא אני רוצה להיות ביחידה 8200. השקעתי בחשבון, לקחתי שיעורים באנגלית, אלה המטרות שלי. באמריקה יש סיפורים על האקרים שכמעט הצליחו לשגר פצצות לעבר מדינות ועכשיו הם בבידוד. אני רוצה להיות 'הכובע הלבן', זה שעוצר את ההאקרים עם 'הכובעים השחורים'. כובעים לבנים הם פורצים, בשביל המוסד, נניח, בשביל לגלות דברים שיגנו על המדינה שלהם. לא כמו ההאקרים השחורים שאותם מעניינים דברים קרימינליים כמו כסף או שלטון עולמי".

לוחמת סייבר | הררי: ילדים בני 11 ויותר לומדים איך מנטרלים מתקפות פישינג ורושעות ומתחקים, בין היתר, על האופן שבו גוגל סורקת תווי פנים צילום: תומי הרפז

אתה לא מעדיף קייטנה של פאן?

"הייתי בקייטנה של תנועת נוער וסבלתי. אמרתי לאמא שלי שאני לא מתכוון ללכת יותר. כשהיינו בפארק מים נכנס לי לרגל פרח קוצני בדרך למגלשה. אני ממש לא אוהב את כל הפעילויות האלה, ולא בקטע של מסיבות בריכה, אני יותר אוהב לשבת ולעבוד. אני בן 10 וחצי ויש פה יותר גדולים ממני, אבל בגלל שכולם פה בהווי של תכנות, הגיל פחות משנה".

בניגוד לליהי, שינקה אהבה לצה"ל מהבית, עודד לא ספג את האהבה לכתיבת קוד בבית כלל, כפי שמבהירה אמו אורלי. "אין לנו מושג על מה עודד מדבר. אני ובעלי לא אנשי תוכנה, שנינו רופאים, ומעולם לא פתחנו מחשב בבית", היא אומרת בחיוך. "הוא לא רצה קייטנת בריכה, והוא גדול מדי לקייטנה רגילה, אז רשמנו אותו לקייטנת תכנות והוא מאוד מאושר. בבית ספר יש לו חברים, אבל כאן פתאום יש לו כיתה מלאה בהמון ילדים כמוהו, גם אם הם גדולים ממנו, וזה עושה לו טוב. לי כאמא זה משמח בעיקר כי הוא עושה משהו שמעניין אותו והוא טוב בו".

מתחם הפיינטבול בבית ברל מזכיר את מחנה 80, מלא באיקליפטוסים ורשתות הסוואה. כ־150 ילדים שעולים לכיתה ו' מקייטנת "הגרעין התורני חברתי" בראש העין באו לכאן לעבור "מסלול טירונות".

"לעמוד בשורה, אף אחד לא מדבר. הקשבה אליי", קוראת המדריכה. "מי יודע מה הם כוחות הביטחון של מדינת ישראל?". הילדים עונים בהצבעה: צבא, משטרה, אמבולנס. המדריכה מוסיפה להם את יס"מ, ימ"מ ולוט"ר, ואז מפסיקה: "אתם לא תעמדו איך שנוח לכם. מעכשיו ככה עומדים בפני המפקדים שלכם". היא מדגימה עמידה ב"הקשב" ועמידה בנוח.

"אם אשאל שאלה, אתם תענו לי 'כן, המפקדת', או 'לא, המפקדת'. ברור? בואו נעשה ניסיון. האם השמים כחולים?". הילדים שואגים: "כן, המפקדת". "האם האדמה אדומה?" — "לא, המפקדת".

"לא נקרא לכם יותר ילדים וגם לא חיילים כי עוד לא הגעתם לתואר הזה. מעכשיו נקרא לכם מחלקה. המשימה הראשונה שלכם להיום היא לרדת לחמש שכיבות סמיכה. אתם יורדים לשכיבת סמיכה ועונים: 'אחת המפקדת', 'שתיים המפקדת'. עכשיו אבחר שניים מכם שיהיו הקפטנים של המחלקה. הם יהיו דרגה אחת מעליכם וכמה דרגות מתחתינו, המפקדים שלכם".

ידין אלבז, מנהל אתר פיינטבול בית ברל, מסביר כי הפעילות נועדה לתת לילדים "אווירה של יחידה מובחרת". הם פותחים את היום בתהליך "חיול" ותרגילי סדר, עוברים למסלול מכשולים שמקביל ל”בוחן מסלול” בצבא: ריצה עם חבל, זחילה, תרגילי קורה, ומסיימים בירי לעבר מטרות נייחות. "זה נותן להם אווירה של להסתער לעבר מטרה", הוא מסביר.

חלק מהפעילות לגילאים מבוגרים יותר נעשית בזירה המכונה “לשביה” – לוחמה בשטח בנוי, שמזכירה קצת ברוחה את עזה — בתים צפופים, רכבים שרופים ועמדות צלפים.

למה ילדים בני 10 צריכים לדמות לוחמה קרבית?

"ילדים שמשחקים פורטנייט כל היום מחפשים פעילויות במציאות שידמו את החוויה במסך", מסביר אלבז. "את אחת הזירות אפילו התאמנו לעיצוב מהמשחק".

ואיך התגובות?

"רוב המבקרים שמגיעים לכאן נכנסים לעניין באטרף, גם כאלה שלא חשבו שזה ימשוך אותם. לצדם יש גם כאלה שעל ההתחלה מתבאסים ואומרים 'מה הבאתם אותי לפה? באתי להתאוורר. אני לא מוכן להחזיק נשק'. אבל כדורי פיינטבול אי אפשר לזרוק בידיים".

"מפגן מטוסים", "אימון בוקר לחיל הרגלים" ויצירת "מטוס קרב ארצישראלי" — כל אלו הן פעילויות שהיו אמורות להיכלל בקייטנה מטעם עיריית תל אביב בשנה שעברה, שיועדה לגילאי 5–6. אלא שפרסום התוכנייה עורר במהרה קול מחאה מצד ההורים, שהביא לביטול הפעילות והתנצלות מהעירייה. "היינו פשוט המומים כשראינו את התוכנייה", סיפרה אחת האמהות ל־ynet. "ההורים פשוט מזועזעים מזה שהילדים שלנו, ילדים בני שש, יעשו 'אימון בוקר', כאילו הם כבר חיילים בצבא".

במה שונה "אימון בוקר לחיל הרגלים" מ"יירוט מטוס אויב" שמציעה קייטנת "הטייסת"? מלבד הבדל הגילים המשמעותי ישנו הבדל ניכר גם במיתוג ובטרמינולוגיה הנלווית אליו. קייטנות הסייבר ופעילויות הטייסת שואפות למצב את עצמן כקייטנות פרימיום, לא כהכנה מוקדמת מאד לצה"ל. הן מקפידות על ניסוחים זהירים וממתגות את התכנים כ"סדנאות מנהיגות" או "קורסי קיץ מקצועיים לנוער", שמתמקדים בערכים וידע מקצועי שייתנו לילדים גם יתרון בשוק העבודה — פחות לוחמה צבאית ויותר מיומנויות לחיים.

חריגה בנוף הזה היא הקייטנה של עמי ניב בחדרה, שמציעה "הכנה לכושר קרבי וקרב מגע קרבי ליחידות קרביות ומבצעיות" לילדים מכיתה ז' ומעלה. מודעת הפרסומת מבטיחה, בין היתר, "הכנה לירי מבצעי", "הגנות נגד כלי נשק קר/חם", "אימוני אגרסיביות" ו"הכנה לקורס טרור".

"היום כבר בגיל 13–14 מתחילים להתעניין ביחידות צבאיות", מסביר משה יאלוביץ', מדריך קרב מגע מטעם הקייטנה. "זה קשור גם לעולם המשחקים שבו הם נמצאים כל היום, כמו פורטנייט. אנחנו מעבירים את זה מהמסך לעולם האמיתי, וההורים שמחים לכל דבר שמוציא ילד מהמסך. אנחנו לא מדברים איתם על צבא בשיעורים, אבל המושג 'כושר קרבי' מושך אותם. רוב הפעילות מבוססת על קרב מגע באולם, ולפעמים מוסיפים ריצות בשטח, כמו בים או בפארקים".

אבל למה ילד בן 13 צריך הכנה לקורס טרור?

"פיתחתי תוכנית חינוכית מגיל קטן עד הגיוס לצבא", מסביר ניב, בעלי החברה. "מאז קום המדינה אנחנו נלחמים בטרור, והתכנים שלנו משקפים את הדברים שנחוצים במציאות החיים פה. המדינה שלנו מחייבת מוכנות לאירוע פח"ע (פיגוע חבלני עוין) מגיל צעיר. אנחנו מגדירים את הקייטנות שלנו 'מחנה אימונים', וילדים מגיל 12 מתחילים לעבוד בסימולציות שבהן הם מותקפים. הגוף שלך הוא כלי נשק להגנה עצמית, ואם אין ברירה הוא ישמש גם להתקפה".

מה גורם לילד לרצות להשתתף במחנה אימונים צבאי או "קורס טיס" כבר בגיל צעיר?

"דימוי עצמי של ילד נקבע בשיקוף הערכת הסובבים אותו", מסביר פרופ' עמירם רביב, דקאן בית הספר לפסיכולוגיה במרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה. "ולכן לילדים יש מוטיבציה חזקה מאוד להשתייך לקבוצת איכות כלשהי, כי ההשתייכות לקבוצה מעידה עליהם. אם קורס טיס מקבל רק את הטובים, סימן שאני טוב. אם התקשורת חוגגת כל היום אקזיטים וסייבר, כדאי לי להתברג ליחידה 8200 ומשם לעבודה בהייטק. ככל שגוף ממיין יותר, משאיר יותר אנשים בחוץ, הוא יוקרתי יותר.

"האם יש פה רובד מיליטריסטי? זה שטחי להניח שרק מי שמונע מתוקפנות מגיע לקייטנות כאלה. השיקולים המהותיים כאן הם רציונליים — אם מישהו מתקבל ל־8200 יש סיכויים טובים מאוד שימשיך משם לעבודה עם משכורת מעל הממוצע בשוק. כנ"ל לגבי קורס טיס. עיסוקים טכנולוגיים איכותיים בצבא הם פתח טוב לקריירה, כי ה'אפיל' של הצבא בארץ עדייין גבוה מאוד".

הכתבות והמדורים של מוסף כלכליסט

 

להאזנה לפודקאסט לחצו כאן >>

ד"ר מיכאל מסכים שהשיקול הפונקציונלי דומיננטי כאן: "להיות טייס זה להשתייך למועדון אליטיסטי מאוד. יש פה חיבור ליוקרה, טכנולוגיה מתקדמת וסמל סטטוס מעמדי. אתה רוצה להגיע לשם בלי קשר לעובדה שטייסים לפעמים גם לוחצים על הדק שהורג אנשים. כנ"ל גם קייטנות סייבר, שעבור רוב הישראלים מקושרות לאומת ההייטק ואופציה לעושר כלכלי הרבה יותר מאשר ללוחמה. שירות במקומות האלה נתפס כהבטחה לחיים מוצלחים וטובים יותר, גם עבור נערים שלא בהכרח להוטים על המולדת".

"יש פה עניין פרקטי מאוד", מסכם רביב. "הקייטנות הללו מספקות הכנה ריאליסטית לא בלתי סבירה לקריירה עתידית, הזדמנות להורה לבדוק אם שווה לילד שלו להמשיך לדבוק בפנטזיה שלו, ואם יש סיכוי לתשואה עתידית על ההשקעה הכספית".