בהסכמת המחבר: בתרגום הרוסי ליובל נח הררי, הביקורת על פוטין הוחלפה בטראמפ

פוטין וטראמפ. ביקורת תלויית שפה צילום: רויטרס

חלק משינויי הגרסה מופיעים בפרק שכותרתו "פוסט אמת: יש פייק ניוז ששורדים לנצח", הנפתח במילים: "אנו חיים בעידן חדש ומפחיד של 'פוסט אמת', ומוקפים בשקרים ובבדיות, או כך לפחות מכריזות הכותרות. וגם דוגמאות לא חסרות". מיד לאחר מכן מכריז נח הררי, במהדורה העברית: "בשלהי פברואר 2014 כוחות מיוחדים של צבא רוסיה פלשו לאוקראינה והשתלטו על מתקני מפתח בחצי האי קרים. ממשלת רוסיה והנשיא פוטין בעצמו הכחישו שוב ושוב שאלו כוחות רוסיים, וטענו שאלו הן 'קבוצות להגנה עצמית של תושבי קרים, שאולי קנו ציוד רוסי בחנויות מקומיות'. פוטין ועוזריו ידעו היטב שהם משקרים במצח נחושה".

בהמשך, במהדורה העברית, כותב יובל נח הררי: "לאומנים רוסים רבים סבורים כי הרעיון שאוקראינה היא אומה נפרדת מרוסיה הוא שקר גדול בהרבה מכל מה שהנשיא פוטין אמר במסגרת משימתו הנשגבת לאחד מחדש את כל חלקי רוסיה. אזרחים אוקראינים, משקיפים חיצוניים והיסטוריונים מקצועיים יתחלחלו למשמע ההסבר הזה. הטענה שאוקראינה כלל לא קיימת היא נשק גרעיני במחסן השקרים הרוסי". וכמה פסקאות לאחר מכן: "לאומנים אוקראינים יסכימו עם לאומנים רוסים שיש באזור אי אלו 'מדינות מזויפות'. אבל אוקראינה איננה אחת מהן'. המדינות המזויפות הן 'הרפובליקה העממית של לוהנסק' ו'הרפובליקה העממית של דונצק', שהרוסים המציאו כדי להסוות את פלישתם לאוקראינה".

על פי דיווחיהם של קוראים רוסים ואוקראינים ברחבי הרשת, וכפי שפורסם באתר הרוסי The Insider, במהדורה הרוסית של הספר, שראתה אור בהוצאת "סינדבד", החלקים שלעיל הושמטו. במקום הביקורת החריפה על פוטין, מופיעה פסקה המותחת ביקורת על מנהיג אחר - דונלד טראמפ. "דונלד טראמפ הוא כמובן האשם המרכזי. הוושינגטון פוסט, למשל, גילה שמאז שטראמפ נכנס לתפקידו בבית הלבן, הוא השמיע 6,000 הצהרות מוטעות או שגויות. בנאום בחודש מאי 2018, טראמפ יצא ב-98 הצהרות, 76 אחוזים מתוכן היו שקריות, מוטעות או לא מגובות בעובדות"; והטקסט בתרגום חופשי מרוסית ממשיך: "בתגובה, טראמפ ותומכיו מכנים בקביעות את הוושינגטון פוסט, הניו יורק טיימס, ה-CNN וגופי מדיה אחרים 'שקרנים', ומאשימים אותם בהפצת חדשות כוזבות שמטרתן להכפיש את כהונת טראמפ".

עטיפת הספר "21 מחשבות על המאה ה-21"

שינויי גרסה נוספים מופיעים בפרק שנקרא "מלחמה: לעולם אל תמעיטו בערכה של הטיפשות האנושית", בקטע שכותרתו "הנוף מהקרמלין". במעבר לרוסית, שונתה צורת ההתייחסות למעשי רוסיה באזור חצי האי קרים. במקור העברי נכתב: "עד כה אנו מכירים רק דוגמה אחת מן המאה ה-21 למעצמה שמנהלת מלחמה מוצלחת: כיבוש קרים בידי רוסיה. בפברואר 2014 פלשו כוחות רוסיים לאוקראינה וכבשו את חצי האי קרים, שלאחר מכן סופח לרוסיה. הרוסים השתלטו על אזור בעל חשיבות אסטרטגית גדולה, הטילו פחד על כל שכניהם, וביססו מחדש את מעמדם כמעצמה גדולה בלי לאבד כמעט אף חייל. אולם הצלחה ייחודית זו נבעה מתנאים ייחודים. הצבא האוקראיני, כמו גם האוכולוסייה המקומית, כמעט שלא התנגדו לפלישה הרוסית, ואילו מעצמות אחרות נמנעו מלהתערב ישירות בסכסוך. יהיה קשה לשחזר את הנסיבות הללו במקומות אחרים".

הטקסט במהדורה העברית נמשך: "אם תנאי הכרחי למלחמה מוצלחת הוא שאף אחד לא יגלה התנגדות, זה מגביל מאוד את ההזדמנויות לנהל מלחמה כזו. למעשה, כשהרוסים עצמם ניסו לשחזר את ההישג שלהם בקרים בחלקים אחרים של אוקראינה, הם נתקלו בהתנגדות עיקשת בהרבה, והמלחמה במזרח אוקראינה הביאה להם הישגים מעטים. גרוע מכך (מנקודת המבט של מוסקבה), המלחמה עוררה רגשות אנטי-רוסיים עזים באוקראינה, והפכה את המדינה מבעלת ברית קרובה של רוסיה לאויבת מושבעת".

פרופ' יובל נח הררי צילום: אימג'בנק, Gettyimages

בתרגום הרוסי, ההתייחסות לאירועים, כאמור, שונה. כך זה נראה שם: "עד כה, הפלישה המוצלחת היחידה במאה ה-21, שבוצעה על ידי כוח גדול, הייתה הסיפוח של חצי האי קרים בידי רוסיה. אבל אפילו המקרה החריג הזה מעיד על הכלל. רוסיה כשלעצמה לא מחשיבה את הסיפוח של חצי האי קרים כפלישה למדינה זרה, והחיילים הרוסים למעשה לא נתקלו בהתנגדות מצד האוכלוסייה המקומית או הצבא האוקראיני". הטקסט נמשך: "יתר על כן, כתוצאה מסיפוח קרים והמעורבות במספר סכסוכים במזרח אוקראינה, רוסיה צברה נכסים חשובים מבחינה אסטרטגית והגדילה את יוקרתה הבינלאומית. התמורה הכלכלית הייתה קטנה בהרבה".

בירור עם אנשיו של יובל נח הררי העלה כי השינויים נעשו בהסכמתו של המחבר. מטעמו נמסר: "הספר '21 מחשבות על המאה ה-21' מתמקד בסכנות של דיקטטורה, הקצנה וקנאות, ואני מאוד מקווה שהרעיונות של הספר יגיעו לקהלים מגוונים ברחבי העולם, כולל לקהלים שחיים תחת משטרים לא-דמוקרטיים. במהדורה האנגלית של הספר יש דוגמאות שיכולות להרחיק קהלים מסויימים או להוביל לצנזורה של הטקסט על ידי משטרים מסויימים. לכן אני לעיתים מאשר התאמה מקומית של דוגמאות - אך לעולם איני מאשר לשנות את הרעיונות המהותיים של הספר".

מהוצאת הספרים "סינדבד" טרם התקבלה תגובה נכון למועד פרסום הידיעה.