איך קרה שבימין נזכרו פתאום בדגל החברתי

מערכת הבחירות הקודמת היתה תקופה קשה למצע החברתי: נדמה היה שהבוחרים איבדו עניין, וגל הקפיטליזם הקיצוני מבית מדרשו של משה פייגלין שטף את המערכת הפוליטית. אבל בימים האחרונים היתה לחברתיות הפוליטית עדנה. אתמול הכריז יו"ר ש"ס אריה דרעי כי ש"ס תרוץ בבחירות תחת הסיסמה "הכוח החברתי בממשלה"; פרט אליו, איחוד מפלגות הימין קיים בערב בלוד כנס תחת הכותרת "מרימים את הדגל החברתי". כל זה בא לאחר שיו"ר העבודה ח"כ עמיר פרץ העדיף ברית חברתית עם אורלי לוי־אבקסיס על פני הקמת מפלגת שמאל גדולה.

כנראה עדיין מוקדם מדי להכריז על קאמבק של הרגישות החברתית, אך אין ספק שמדד החברתיות בעלייה.

הבחירה של ש"ס בדגל החברתי אינה מובנת מאליה: קמפיין השקופים של המפלגה ב־2015 הניב רק שבעה מנדטים - הציבור העדיף לתת לכחלון לדאוג לחלשים, ולא לדרעי. לעומת זאת, הקמפיין של ש"ס בבחירות האחרונות שהבליט יותר את השותפות עם הליכוד, עם הסיסמה "ביבי צריך אריה חזק", הביא שמונה מנדטים מפתיעים.

סביר להניח שהסיבה העיקרית לגל החברתיות הפוליטית אינה שהפוליטיקאים מצאו פתאום את המצפון החברתי והחמלה, אלא סיבה מעשית הרבה יותר: מדובר בארבעת המנדטים החברתיים של מפלגת כולנו בראשות שר האוצר משה כחלון שנותרו ללא אלטרנטיבה מפלגתית, בעקבות האיחוד של כחלון עם הליכוד. דרעי אמר באירוע השקת הקמפיין של ש"ס ש"כולנו לא תרוץ בבחירות הקרובות, ואנחנו נהיה המפלגה החברתית היחידה".

אריה דרעי. ב־2015 קמפיין “השקופים” לא הביא את התוצאות הרצויות צילום: אלכס קולומויסקי

יכול מאוד להיות שדרעי הושפע גם מהרצון להתחרות במפלגה של פרץ ולוי־אבקסיס על מצביעי הימין המזרחיים. בסופו של דבר גם בש"ס מבינים שהשאלה האמיתית מבחינתם היא האם גוש השמאל יצליח לקחת מצביעי ימין. שאלה שמשמעותה היא האם תקום ממשלת ימין בראשות נתניהו שבה ש"ס תהיה שחקן מרכזי, או ממשלת אחדות של עידן פוסט נתניהו, שבה ש"ס תהיה בשוליים או אף לא תהיה חלק ממנה בכלל.

דרעי מתעלם מהקיצוץ ומבטיח עשרות מיליארדים

הממשלה שדרעי היה שר הפנים שלה השאירה חור ענק בתקציב, אך נראה שבמערכת הבחירות הקרובה הפוליטיקאים נחושים להתנהג כאילו לא יהיה קיצוץ רוחבי ענק בתקציב 2020. וכך הכריז דרעי אתמול על תוכנית נדיבה במיוחד: "התוכנית הלאומית לחיים בכבוד".

דרעי מתחייב להעלות בקדנציה הקרובה את שכר המינימום בהדרגה ב־1,000 שקל: מ־5,300 שקל בחודש ל־6,300 שקל בחודש. בשוק שיש בו 650 אלף עובדים בשכר מינימום, התוכנית צפויה לעלות למעסיקים השונים - ביניהם הממשלה - 10 מיליארד שקל בשנה, כולל עלויות שכר.

עמיר פרץ ואורלי לוי. חברו בצוותא במקום מפלגת שמאל גדולה צילום: מוטי קמחי

התחייבות אחרת של דרעי היא חינוך חינם מגיל 0. תוספת התקציב השנתית שתידרש להפעלת המעונות בלבד היא כ־10 מיליארד שקל - לא כולל מיליארדים רבים להקמת אותם מעונות.

דרעי גם מתכנן פטור מלא מארנונה לתושבי שכונות הפריפריה והנחה משמעותית עבור צריכה בסיסית של חשמל ומים. כל זאת תחת הסיסמה "לכל משפחה בישראל מגיעים חיים בכבוד".

שלא במפתיע אין בתוכנית של ש"ס שום התייחסות לתוספת מקומות עבודה או שיפור איכות החינוך. ש"ס תמיד האמינה בלתת לבוחרים שלה דגים ולא חכות, אחרת למה הם צריכים אותה?

הבית היהודי מתבשמים בדגל החברתי - עד ששקד תחזור

מפלגות הימין הדתי-לאומי נודעות בזכות סדר יום מדיני ובעת האחרונה גם משפטי שדוחק לתחתית השרימה את הנושא החברתי. בסדר עדיפויות שמעמיד את ההתנחלויות והחינוך הדתי לאומי בראש, פשוט לא נשאר די מקום לנושאים חברתיים, מה גם שהפריפריה מתחרה עם יו"ש על המשאבים. אבל אתמול בערב הפתיעו הבית היהודי והאיחוד הלאומי כשבכנס שקיימו דנו בנושאים חברתיים. בין הנושאים שנדונו: הגיל הרך, ילדים ונוער בסיכון, עלייה וקליטה, הפריפריה, שירותי הרווחה, פגיעות מיניות ונכים.

ח"כ מוטי יוגב מהבית היהודי אמר אתמול: "בעיני הדגל החברתי הוא הראשון, ראוי ונכון שהבית היהודי והאיחוד הלאומי ירימו את הדגלים החברתיים, היינו שם בעבר". ייתכן שהוא צודק, אלא שהעבר שאליו הוא מתייחס, של ימי "הפועל המזרחי", רחוק מאוד. יוגב הבהיר שהכנס נוכד בין היתר לגבש דרישות קואליציוניות בתחומים החברתיים.

עכשיו רק נותר לראות אין בדיוק הרנסנס החברתי של הבית היהודי ישתלב עם התפיסות הקפיטליסטיות עד מאוד של משק חופשי, של שרת המשפטים לשעבר איילת שקד, שכנראה תעמוד בראש הרשימה.

סביר להניח שאיחוד עם שקד יידחק את הרעיונות החברתיים הצידה, ויותיר בשדה המפלגות שמציגות את עצמן לציבור הבוחרים כחברתיות את מפלגת העבודה וש"ס.