די להטבות דיור מגזריות

הבשורה הטובה בתוכנית הדיור של המדינה לחרדים, שנחשפה ביום חמישי ב"כלכליסט", היא שהמדינה הבינה שהם צריכים מקומות עבודה. בניגוד לעבר, לא מציעים לשלוח אותם לנגב או לגליל בהנחה שכל מה שדרוש לגבר חרדי זה בית מדרש וספר גמרא. מבחינה זו הרעיון לרכז הרבה דיור חרדי באזור קריית גת וקריית מלאכי הוא רעיון נכון.

מלחמות השבת בירושלים ובית שמש הפכו למרבה הצער את השכונות החרדיות לנימבי (Not In My Back Yard) מבחינת ערים רבות בישראל. זה לא משנה את העובדה שמדי שנה מתווספים כ־10,000 זוגות צעירים חרדים שצריכים דירות. כאשר לא בונים לחרדים בצורה מתוכננת, זה גורם לכניסה שלהם לשכונות חילוניות, להתחרדות וללא מעט מאבקים, סבל ומצוקה לכל הנוגעים בדבר.

בנייה בבית שמש צילום: אלכס קולומויסקי

התוצאה היא שהדילמה הקלאסית של תכנון דיור חרדי היא ערים נפרדות שעלולות להפוך לגטאות מנותקים או שכונות בערים מעורבות שעלולות לגרום למתחים והתחרדות. הפתרון של מינהל התכנון, שלפיו בצורה מתוכננת יהפכו קריית גת וקריית מלאכי לערים חרדיות, הוא בלתי קביל. אי אפשר להודיע לתושבים שמהיום הערים שלהם נידונו למלחמות, לכפייה דתית ולהדרת נשים.

הניסיון מלמד שבכל מקום שמתחרד החילונים נאלצים לעזוב. החיים בסביבה שומרת שבת וצניעות אינם אפשריים לחילונים ובייחוד לנשים חילוניות. קשה שלא לצפות מראש להתנגדות נמרצת של התושבים ולמאבקים משפטיים שיבטיחו שהתוכניות יישארו על הנייר. פתרון אפשרי יכול להיות להקים על גבול קריית גת וקריית מלאכי יישובים חרדיים נפרדים שיתבססו על התשתיות והתעסוקה של היישובים וישמרו על האופי של הערים הקיימות.

ויש לסיפור הזה גם היבט כלכלי חשוב: בראשית העשור פעלו מפלגות חרדיות כדי להנהיג הנחות בהיקפי ענק ברכישת דירות באזורים חרדיים, וכנראה היו גם מצליחות לולא נשארו מחוץ לקואליציה ב־2013. נושאי דיור עלו גם במשא ומתן הקואליציוני האחרון לממשלה שלא קמה.

הממשלה הבאה צריכה להביא בחשבון שהנחה של 100 אלף שקל במחיר הדירה היא כמו קצבה נוספת של 850 שקל לחודש לאברך למשך עשר שנים, שתעודד אותו להישאר בישיבה ולא לצאת לעבודה. לפוליטיקאים החרדים ולאוצר צריך להיות ברור: עברו הימים שבהם אפשר היה לחלק הטבות דיור מגזריות. מה שיקבלו האברכים יהיה צריך לתת גם לזוגות משאר המגזרים.