אסור לוותר על הסודיות הבנקאית

השבוע נחשף ב"כלכליסט" כי הפועלים, דיסקונט ולאומי לא העבירו לרשות המסים את המידע שדרשה מהם להעביר עד ה-4.7, בדבר משתמשים כבדים באפליקציות התשלום של הבנקים - ביט של פועלים, פיי של לאומי ופייבוקס של דיסקונט.

מהפרסום עולה כי לפני חודש כבר פנתה רשות המסים בדרישה לבנקים להעביר לה מידע על משתמשים באפליקציות, שקיבלו מעל 50 אלף שקל דרכה ב-2018, או מעל 500 העברות באותה שנה, וזאת כדי להתחקות על מעלימי מס. בתגובה טענו בבנקים כי לא ניתן להעביר את הנתונים בשל סודיות בנקאית.

האם הפניה לבנקים לקבלת המידע היא חוקית? על אף ההתרופפות בתחושת חובת הסודיות של הבנקים בשנים האחרונות, הרי שעל הבנקים חלה בהחלט חובה לשמור על סודיות לקוחותיהם.

סודיות זו מעוגנת בחוק ובפסיקה שאף קבעה, לא פעם, כי לקוחות הבנקים נותנים בהם אמון כי לא ידווחו על פעולותיהם ומצבם הכספי צד ג', וכי מערכת היחסים הזו בין הצדדים, המושתתת על אמון, היא זו המאפשרת את קיומה של המערכת הבנקאית.

מנגד, כפי שטוענת רשות המסים, נוכח כניסתו לתוקף של חוק הגבלת השימוש במזומנים, ישנה סכנה הולכת ומתגברת כי אפליקציות התשלומים יהפכו למלבנת כספים שתהפוך לכדור שלג שקשה יהיה לעצרו ללא פיקוח מתאים.

לעת עתה, הבנקים מסרבים למסור את המידע תוך הסבר שמדובר במידע חסוי. וזאת בניגוד לעמדת רשות המיסים אשר עומדת בדרישתה תוך טענה שמדובר באפשרות ביקורת ואכיפה וכמובן מלחמה בהלבנת הון תוך הימנעות מיצירת "מזומן חדש".

כרגע, מתנגדים הבנקים לדרישה, ולא רק בשל כך. בין יתר הסיבות אשר פורטו לעיל, היות והדבר יגרור, סביר להניח, לצמצום בשימוש באפליקציות השונות אשר הפכו ל"להיט" ויעלה חשש מהאוכלוסיה ואף מאוכלוסיית העוסקים שעושים שימוש כפול באפליקצה.

נראה אם בשלב הבא הדבר יגיע להתדיינויות משפטיות אשר יכריעו בסוגיות מעניינות של חיסיון הבנק לעומת חשיפת מידע לצורך ביקורת ואכיפה – מאבק משפטי מרתק אשר עלול להשליך על כלל האוכלוסייה.

הצדק עומד לצידם של הבנקים

לא מדובר בהכרעה קלה, ואולם דומה כי לאחר שקילת השיקולים השונים, הצדק עומד לצידם של הבנקים. חשיפת הנתונים המועברים באפליקציות השונות בפני רשות המסים תגרום להידרדרות אדירה בחובת הסודיות הבנקאית המוטלת על הבנקים ותשפיע על כל הציבור.

חשיפה כזו תגרום למדרון חלקלק אשר יאפשר ואף יחייב חשיפת מידע בנקאי חסוי, במגוון תרחישים. עד מהרה ידרשו גורמים ממשלתיים נוספים לקבל מידע אודותינו מהבנקים – כל אחד וסיבותיו החשובות עימו. ואם לרשות המסים מותר, מדוע לגורמים אחרים אסור?

מידע ששווה הרבה כסף

חשוב להבין כי לבנקים מידע אדיר על כלל האוכלוסייה (גם לגבי עסקים וגם לגבי משקי בית ואנשים פרטיים) אשר בשוק העסקי שווה הרבה מאוד כסף. כל המידע הזה נשמר ומקוטלג לגבי כל לקוח ולקוח של הבנק.

באפשרות הבנק לבצע הערכות ולגלות סימנים של מצוקות כלכליות, יכולת לצפות בעיות, יכולת לדעת מגוון רחב של נתונים אישיים פרטיים וכו'. לבנקים אפשרות לזהות סימנים המתריעים על אי יכולת לעמוד בהתחייבויות, יכולת לראות את העדפות הצריכה של אנשים וחברות, את צרכי האנשים והחברות ועוד. הבנקים יכולים לזהות קשרים פרטיים ועסקיים והיד עוד נטויה לגבי המידע אשר יכול להתקבל אצל הבנקים.

דוגמאות למדרון חלקלק: גורמי ביטחון ידרשו מידע לצורך בחינת פעילויות בנקאיות לצורכי מעקב ובקרה אחר חשודים ללא כל צורך בפניה לקבלת צווים; רשות המסים תוכל לקבל מידע חסוי בכל פניה פשוטה לבנקים; גורמים עסקיים יוכלו לקבל מידע ("לכאורה"  כללי) לגבי נתונים ומידע אשר נאסף על ידי הבנקים – למשל, הכנסות והרגלי צריכה, רכישות של מוצרים, היקפם, סכומים אשר משלמים על שירותים, מועדים לגבי סכומי כסף גדולים אשר פנויים לצורך ביצוע רכישות – מידע ששווה המון כסף לעסקים כדי להגיע ללקוחות תוך קבלת קהל יעד מטורגט.

לאור ההתרופפות הכללית הקיימת גם כך במוסד הסודיות הבנקאית, אשר מקורה בפעולות של בנקאים עצמם, הסכמים בינלאומיים, שיתוף מידע פיננסי עם צדדים שלישיים לצורך מכירה של שירותים פיננסיים ועוד - ראוי להגן על מוסד חשוב זה מכרסום נוסף. ככל שמידע על הכספים המועברים באפליקציות ייחשף על ידי הבנקים, הדבר יביא לפריצה משמעותית בסודיות הבנקאית המידרדרת ואסור לאפשר זאת.

הכותב עומד בראש משרד עורכי הדין אבי מורה, המתמחה במשפט מסחרי