די ל"געוולד" בקופות החולים

קריאת הדו"ח הכספי של קופות החולים ל־ 2018 מעוררת תחושת דז'ה־וו מאוסה: בסרט הזה הרי כבר היינו, וגם בשנה החולפת הקופות היו בגירעון. אמנם השנה מדובר "רק" בגירעון של 350 מיליון שקל, כלומר על פניו המצב פחות נורא בהשוואה לגירעונות של העשור האחרון שהאמירו למספרים בעלי שבע ספרות. אבל כאשר מנטרלים את הסיוע שמקבלות קופות החולים, באמצעות חבילות, תוכניות, תמיכות ושאר גלגלי הצלה למיניהם, מגלים כי המצב רק החמיר, והגירעון האמיתי קרוב יותר ל־3.3 מיליארד שקל — כמעט פי 10 מהנתון הרשמי.

מהדו"ח ניתן ללמוד כי היקף התמיכות זינק בשנים האחרונות והסתכם השנה בכ־3 מיליארד שקל, המהווים כמעט 6% מעלות סל הבריאות (תקציב קופות החולים שניתן במסגרת אישור תקציב המדינה בכל שנה), לעומת פחות מ־3% בשנת 2016. כלומר, שיעור התמיכות הוכפל בתוך שלוש שנים.

צילום: אוהד צויגנברג

לא בכדי מנכ"ל משרד הבריאות משה בר סימן טוב אמר בעקבות הדו"ח: "המערכת זקוקה לתוספת משאבים, והנתונים מראים זאת בבירור. חשוב שאלה יינתנו באופן מתוכנן ומראש ולא בהסכמים רטרואקטיביים שמונעים אפשרות ניהול ושיפור המערכת". בר סימן טוב לא רק מלין על היקף התמיכות, אלא

בעיקר על השיטה שמבוססת על קופות חולים גירעוניות שמוכנסות פעם בשלוש שנים לחדר טיפול נמרץ. השיטה השגויה מתמרצת את הקופות להיכנס לגירעון כמה שיותר עמוק, כזה שיאפשר להן לצרוח "געוולד" בעוצמה רבה יותר, כדי לקבל חבילת סיוע גדולות עוד יותר.

על רקע גידול האוכלוסייה ובעיקר קצב הזדקנותה שהולך ומזנק, שכלול הטיפולים והתייקרותם, והדרישות הגבוהות והמוצדקות של אזרחי ישראל לטיפול רפואי הולם, נדרשת חשיבה מחודשת ושינוי מבני. ברור שצריכים עוד כסף, אבל שינוי השיטה חשוב מהתוספת עצמה. השיטה הנוכחית לא מאפשרת פיתוח וגורמת להקצאת משאבים לא יעילה. על הממשלה הבאה לטפל בסוגיה זו בראש סדר העדיפויות, עוד לפני שהיא מחליטה על גובה התקציב.