להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה
2. כשא־סיסי התמנה לנשיא, הוא נתפס כאפיזודה חולפת. רבים האמינו ששר ההגנה לשעבר ישמש כבובה של צמרת הצבא, ושאין לו את התכונות הדרושות להנהיג את מצרים בכוחות עצמו. הם טעו. בשנים האחרונות ביסס א־סיסי את מעמדו כאחד המנהיגים החזקים והיציבים באזור, ואף הצליח לחזק את כוחה של מצרים בעולם הערבי. הוא עשה זאת תוך שהוא מוציא לפועל כמה מהלכים נועזים, כמו ביטול הסובסידיות על מוצרי יסוד, צעד שבעבר נחשב להתאבדות פוליטית במצרים והצית מחאות המוניות. ובכל זאת, לפחות לפי התוצאות שמפרסמת הממשלה, העם תומך ב"פרעה החדש", ורק לאחרונה משאל עם קבע כי הוא יוכל להישאר בכיסאו עוד כ־15 שנים.
באופוזיציה מכנים את העיר "התנחלות" לאחר שנפוצו תמונות של "חומת ההפרדה" צילום: איי אף פי
3. ובכל זאת א־סיסי אינו תמים. לנוכח האתגרים העצומים במדינה, ברור לכל כי גל מחאות עממי בשנים הקרובות הוא רק שאלה של זמן. לכן, כדי להגן על שלטונו, החליט להוציא את ארמונו, הפרלמנט, משרדי הממשלה והשגרירויות לסביבה בטוחה ומוגנת יותר. בארבע השנים האחרונות א־סיסי מקים במדבר, כ־60 ק"מ מזרחה מקהיר, את עיר הבירה המינהלית החדשה. העלות נאמדת בכ־58 מיליארד דולר— סכום אדיר במונחי המשק המצרי. לשם השוואה, תקציב מצרים הכולל ל־2019 עומד על 96 מיליארד דולר.
4. הצידוק הרשמי למהלך הוא פיצוץ האוכלוסין שממנו סובלת קהיר. נכון להיום כמחצית מ־100 מיליון תושבי המדינה מתרכזים בשטח שלא עולה על כ־80 קמ"ר בסביבות הבירה. במרכז העיר הצפוף נותרה אוכלוסייה מבוגרת, ואילו בפרברים — רובם תוצר של שכונות בלתי מתוכננות שקמו עם גלי ההגירה — אין תשתיות מתאימות ואספקת שירותים בסיסיים כמו חינוך ובריאות. אחד מכל חמישה תושבים בשכונות הקשות הוא ילד מתחת לגיל 10, כך שהן "פצצה מתקתקת" מבחינת השלטונות.
לדעת מומחים רבים, מוטב היה להשקיע את תקציב המיזם המגלומני במספר פרויקטים נפרדים, שהיו מקלים על מצוקותיה של קהיר בצורה יותר יעילה ובמגוון תחומים. החשיבות שהנשיא מייחס לפרויקט, המתבטאת בין השאר בביקוריו התכופים באתר הבנייה, מחזקת את ההשערה כי הדאגה לרווחתם הכלכלית והסביבתית של תושבי קהיר אינה בהכרח בראש מעייניו.
5. לפי התוכניות, הבירה החדשה לא רק תספק סביבת עבודה סטרילית למוסדות המדינה, אלא תיושב באוכלוסייה ידידותית לשלטון הקיים, כזה שלא ייצא לרחובות ויסתער על ארמון הנשיאות. 50 אלף מבכירי המועסקים במגזר הציבורי אמורים לעבור לעיר המינהלית החדשה כבר בקיץ הבא. זהו גרעין התמיכה בשלטונו של הנשיא המצרי כיום. אלו פקידים בדרגות גבוהות וברמת שכר גבוהה יחסית, שהאינטרס שלהם הוא שימור המצב הקיים.
גם מחירי הדירות המוצעות בעיר החדשה מבטיחים להרחיק מהעיר את המעמדות הנמוכים - למרות הצהרות יזמי הפרויקט. עד כה כבר הושלמה בניית שכונת מגורים אחת על שטח של כ־4,000 דונם ובה 25 אלף יחידות דיור. כל דירה משתרעת על שטח הנע בין 100 ל־185 מ"ר כשמחיר מ"ר ינוע בין 200 ל־300 דולר, ובחלק מהפרויקטים צפוי להרקיע עד כ־1,000 דולר.
הקתדלה הקופטית בעיר הבירה החדשה. מחירי הדירות הגבוהים מבטיחים להרחיק את המעמדות הנמוכים צילום: איי אף פי
עבור ישראלים דירה במחיר של 20–55 אלף דולר היא מציאה לא קיימת, אולם משפחה ממוצעת במצרים משתכרת כ־200 דולר בחודש, כך שהמחירים הללו הם הרחק ממה שידה משגת.
לדברי ד"ר סאמח אלעלאילי, המנהל לשעבר של הפקולטה לתכנון הבנייה באוניברסיטת קהיר, רמת המחירים בפרויקטים מעידה כי הם ל"עשירים בלבד". זו הסיבה שממשלת מצרים מפעילה לחץ כבד על הבנקים שיספקו לשכבות החזקות אשראי בתנאים נוחים לרכישת הדירות בפרויקט.
6. סביבה נייטרלית ואוכלוסייה נוחה אינן מספיקות כדי להבטיח את האחיזה בשלטון. לשם כך נדרש גם פיקוח מסיבי. לכן העיר החדשה תהיה "עיר חכמה", ותשלב את הטכנולוגיה המתקדמת ביותר לניטור החיים העירוניים ושמירה על הסדר הטוב. גולת הכותרת תהיה 6,000 מצלמות שייפרשו בכל פינה. הן ישדרו תמונת מצב בזמן אמת למרכז שליטה ובקרה שיצויד, בין היתר, באמצעי ניתוח וידיאו, מעקב אחר חשודים ומערכת אוטומטית לתגובת חירום.
חוגי האופוזיציה במצרים כבר מכנים את העיר החדשה במילת הגנאי "התנחלות". כינוי זה הודבק לפרויקט בעקבות סערה שהתחוללה באחרונה ברשתות החברתיות, לאחר שבלוגרים הפיצו תמונות מאתר הבנייה המראות כי מסביב לעיר נבנית כביכול חומה, בדומה לחומת ההפרדה שהקימה ישראל בגדה המערבית. אנשי הנשיא הכחישו את כל הדיווחים לגבי החומות וגרסו כי הן יוקמו רק מסביב לאתרים חיוניים בעיר החדשה כמו תחנות כוח. אבל כתב עיתון מקומי שסייר בפרויקט אישר כי מוקמת חומה באורך של כ־80 ק"מ מסביב לעיר ובגובה של שבעה מטרים.
לפי כמה בלוגרים מצריים, בחומה מתוכננים 15 שערים שיאפשרו גישה לעיר, אך במקרה הצורך יוכלו להיסגר והעיר תיאטם למבצר מבודד. אין יוצא ואין בא.
7. הדבר היחיד שיכול לעצור את א־סיסי בדרך ליעד שלו הוא הקושי בהשגת מימון. התכנון המקורי שלו היה להתבסס על משקיע אסטרטגי, והיה ניסיון להשיג משקיע כזה מהאמירויות, שהשתבש בעקבות מחלוקת בין הצדדים. מצרים לבדה אינה יכולה לגייס סכום כזה וגם החוב החיצוני המאמיר שלה עומד כאבן נגף לגיוס הסכומים האדירים. רשמית הממשלה טוענת שלא יהיה מימון לפרויקט ישירות מקופת המדינה, והתרומה היחידה שלה תהיה מכירת הקרקעות למשקיעים וליזמים. אלא שעד כה החברה המנהלת את הפרויקט הכניסה לקופתה רק קצת יותר ממיליארד דולר ממכירת הקרקעות - סכום זניח בהשוואה לעלות הפרויקט. גם הידיעות שהתפרסמו בתקשורת כי הסינים הזרימו לפחות 3 מיליארד דולר לפרויקט לא מכסות את הפער.
8. אז איך בכל זאת הוא ממומן? הממשלה אכן מזרימה מיליארדים, אך בצורה עקיפה. לדוגמה, הצבא המצרי שהוא כוח כלכלי משמעותי, מעורב עד הצוואר בפרויקט ומזרים לו כספים מתקציבו הלא שקוף והלא מפוקח. דרך נוספת להזרמת כסף ממשלתי באופן לא ישיר היא מתקציבה של "הרשות לערים חדשות", שאחראית בין השאר על מימון פרויקטי המים והביוב בעיר המינהלית החדשה.
הכתבות והמדורים של מוסף כלכליסט
גם כל זה לא מספיק. בחודשים האחרונים התרבו הדיווחים על הפסקת עבודות הבנייה בעיר החדשה או האטתן, בשל מחסור במימון ובכוח אדם מתאים. החשש הממשי לגורל הפרויקט הוביל את הממשלה המצרית לחשוב על צעדים מרחיקי לכת, ובהן הפרטת תעלת סואץ. אלא שדי היה בשמועות על העברה לידיים פרטיות של אחד מנכסיה וסמליה הגדולים של מצרים כדי לעורר זעם גדול, והרעיון כנראה נגנז. בכל זאת, הדבר האחרון שא־סיסי רוצה עכשיו זה המון זועם.
הכותב הוא מנהל חברת קונקורד מזה"ת
