שיימינג ברשת; בין תופעה חברתית לעוולה משפטית
מוגש מטעם DUN'S 100
המונח שיימינג – בעברית "ביוש" – מתאר תופעה חברתית במסגרתה אדם (או תאגיד) מפרסם תוכן פוגעני ומבזה בגנותו של אחר (גם כן, אדם או תאגיד). כמובן שזהו אך הבסיס העובדתי לתוצאות ההרסניות של השיימינג; אך על כך בהמשך.
למעשה, המונח "שיימינג" כתופעה חברתית, כמעט חופף להגדרה המשפטית של העוולה האזרחית לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע"). אפוא לצורך הדיון, ניתן לצאת מנקודת הנחה כי שיימינג הוא הראי החברתי לאיסור פרסום לשון הרע הקבוע בדין. אך לא השיימינג לבדו מעניין, כי אם השיימינג ברשת ותוצאותיו המבעיתות.
כאשר מדובר בשיימינג ברשת, נוסף ממד חדש ומפחיד: חוסר היכולת להגיב ואבדן השליטה על האמת. ומדוע? כאשר מבצע השיימינג מפרסם את הביטוי המשפיל (במטרה לפגוע במושא הביטוי), אין לו סיבה להציג את הסיטואציה בצורה מאוזנת. ההיפך. קרוב לוודאי שהדברים יוצגו בצורה מוגזמת, מגמתית וחד-צדדית. ובנקודה זו נוצרת הסכנה שמא הפרסום המשפיל יצבור תאוצה.
במה דברים אמורים? כאמור, פרסומים שניתן לזהות בהם "פוטנציאל ויראליות", מאופיינים בהגזמה ובהוצאת דברים מהקשרם הטבעי. הניסיון (וההיגיון) מלמד: ככל שהתוכן יהיה קיצוני יותר, הפרסום יעורר רגשות שליליים אצל ציבור רחב יותר, וימשוך גולשים רבים יותר להשתתף (להגיב, לחבב או לשתף). כך, ניתן לדבר על יחס תיאורטי ישר בין חומרת הפרסום וקיצוניות הצגת הדברים, לבין הסיכוי שהפרסום יהפוך "ויראלי".
עו"ד בן קרפל צילום: אלעד גרשגורן
קל לחשוב על התופעה כמעין "כדור שלג". הפרסום המקורי (שממילא בדרך כלל חוטא בהגזמה מסוימת) הוא גרעין הכדור. וסביב הגרעין נוספות תגובות שונות, אשר ברובן מפורסמות בידי מי שאין לו שמץ ידיעה על נושא הפרסום; וככל שהפרסום קיצוני, כך גם התגובות עתידות להיות קיצוניות (עד כדי שפעמים רבות התגובות חמורות פי כמה מהפרסום עצמו). כך, איש מגיב ומתבטא על-בסיס התבטאות קודמו, והמרחק מן המציאות שהתרחשה באמת רק הולך וגדל.
התוצאה הישירה: אדם שנפל קורבן לשיימינג ברשת, עלול למצוא עצמו – כרעם ביום בהיר – מול התבטאויות קיצוניות, מכפישות ועמוסות תגובות שמלהיטות את היצרים. והתסכול העמוק ביותר, נעוץ בעובדה שגם אם בפרסום המקורי יש שמץ אמת, התגובות כל כך רחוקות מן המציאות שפשוט קשה להבין כיצד להתחיל להתמודד עמן. וכאשר הנפגע המושפל ירצה להגיב ולהציג את עמדתו הנוגדת, אזי תגובתו תהא בסך-הכל עוד אחת מיני עשרות או מאות תגובות שניזונות מהלך הרוח המתסיס. זו בדיוק הדרך בה פרסום דיבתי "סתם" יוצא מכלל שליטה והופך לשיימינג אינטרנטי מסוכן; זו בדיוק חוסר היכולת להגיב ואבדן השליטה על האמת.
תוצאות השיימינג עלולות להיות הרסניות. עד כדי פגיעות נפשיות קשות; ולמרבה הצער, תופעת השיימינג כבר גבתה (לכאורה, רק לכאורה) קורבנות בנפש.
אז התופעה ברורה וברור מהן הסכנות הצפויות; איך מתמודדים עם שיימינג?
היום ברור כי חוק איסור לשון הרע חל בפירוש על פרסומים באינטרנט; בפייסבוק, בגוגל, בווטס-אפ, או בכל פלטפורמה אחרת. לכן, ההתמודדות עם תופעת השיימינג ברשת, דומה להתמודדות עם פרסומי לשון הרע אחרים. אולם כאשר מדובר בשיימינג אינטרנטי אגרסיבי לנפגע יש (במובנים רבים) "כדור אחד בקנה", פעולה אחת שגויה עלולה לחרב גורלו של תיק שלם. לכן, אמליץ: (א) לא להשתהות, כל דקה קריטית. (ב) מומלץ לבחור עורך-דין שעוסק בלשון הרע ומכיר את הרשת מעולה; מבין את התהליכים, מכיר את משטרי האחריות ואת הגורמים הרלוונטיים בתחום.
אז איך מתמודדים? קודם כל, מהר. מנועי החיפוש והרשתות החברתיות (כמו גם אתרי תוכן מובילים) אינם זרים אלו לאלו. בתוך פרק זמן די קצר התבטאויות ויראליות ברשת זוכות למקום של "כבוד" בתוצאות החיפוש המובילות. מדובר בתוצאה הרסנית. שכן בהינתן שזה המצב, גם הסרת הפרסום מן הרשת החברתית לא תסיר את הכותרת הפוגענית במנוע החיפוש. ככל שהפרסומים יישארו יותר זמן ברשת הנזק יגדל, ולעיתים לא ניתן יהיה לתקנו. ומן העבר השני, סביר להניח כי פוסט שנמחק עוד ביום פרסומו – חמור ככל שיהיה – תוצאותיו בעתיד לא תהיינה בלתי-הפיכות לחלוטין.
חלק שני בהמלצה כאמור, הוא למסור את הטיפול במאורע לגורם מקצועי בתחום. המלצה זו אינה מכוונת רק לפן המשפטי (שכמובן יטופל טוב יותר אצל עורך-דין שעוסק בתחום) אלא גם לפן המנטאלי.
ההתמודדות עם שיימינג אגרסיבי ברשת טעונה חוסן מנטאלי. מדובר בהתמודדות קשה בעבור ידוענים שמורגלים בחיטוט בחייהם, אזי קל וחומר שבעבור אנשים פרטיים שחווים את עצמת הרשת על בשרם לראשונה מדובר בהתמודדות מנטאלית לא פשוטה כלל.
אם כן, לא מומלץ להתנהל לבדך. לעיתים, הפתרון פשוט בהרבה מכפי שניתן לדמיין, ולעיתים לא ניתן להעלות על הדעת עד כמה הפתרון מורכב; לכל מקרה חיים ייחודיים משלו.
מאת: עו"ד בן קרפל, בן קרפל, משרד עורכי דין
