מחלה ממארת ושמה מכרזים תפורים

הציבור נחשף לאחרונה לפרשות המכרזים התפורים במשרדי האוצר והמשפטים, ולרגע הארץ רעשה וגעשה כאילו מדובר בתופעה חריגה. אבל לא כך הדבר. מדובר במחלה ממארת המקיפה את רוב מכרזי השירות הציבורי והממשלתי, בוועדות מינויים למיניהן, שלא לדבר על ועדות איתור, ההופכים את תהליך בחירת המועמד המתאים ביותר לתפקיד לכתב פלסתר ותו לו.

להלן כמה אפיזודות על מכרזים בהם זכיתי למרות ש"נתפרו" לאחרים:

ניגשתי למכרז לתפקיד יועץ כלכלי בגרמניה, זאת לאחר שכיהנתי 5 שנים כנספח במדינה. ליו"ר הוועדה שלא היה בדיוק מאוהבי היה מועמד אחר, שלא הכיר את גרמניה והשליטה שלו בשפה הגרמנית הסתכמה במלים בודדות, דבר שלא הפריע לו להיבחר לתפקיד בתמיכתו של נציג האוצר. למזלי נציג הציבור בוועדה נעמד על רגליו האחוריות ונמצאה פשרה - נשלחתי כיועץ להולנד.

אילוסטרציה. יותר מדי מכרזים תפורים צילום: שאטרסטוק

לימים כיו"ר ועדת מכרזים נחשפתי לתופעת "הישראבלוף" במלוא הדרה ומערומיה: לרכז תחום הבריאות והרווחה באגף התקציבים באוצר ניגשה מועמדת שלא ענתה לשאלות בסיסיות כמו מהי נוסחת התמ"ג, גודלו של התמ"ג הישראלי ואפילו לא גודלו של תקציב המדינה (ידעה רק את תקציב הבריאות והרווחה). למרות זאת, לא התאפשר לי לפסול אותה, כיוון שנציג משרד אחר שיתף פעולה עם סגן הממונה על התקציבים - כלכלן מעולה, שהפך למנהל האגף וכיום מכהן בתפקיד בכיר מאד בסקטור הפרטי. לשאלתי, "מדוע יש מועמדת אחת וכ"כ עלובה" נעניתי במשיכת כתפיים, ובלית ברירה הגברת אושרה. תשובתו של האחרון ניתנה לי במכרז הבא לתפקיד רכז אחר באגפו, כששוב היה רק מועמד אחד שקיבל תדרוך מוקדם על אופי שאלותי והפעם - הוא ידע לזמזם תשובות כציפור שיר.

למכרז למנהל אזורי על מע"מ ניגשה שוב מועמדת אחת, ללא תעודת בגרות מלאה, אבל עם תעודת כבוד של מרכז מפלגה מסוימת, ושוב ללא סיכוי מול סמנכ"ל המכס והמע"מ ושותפו ממשרד אחר - הנ"ל נבחרה. חבר טוב שנחרד ממה שקורה פנה אישית לנציב שירות המדינה והתוצאה לא איחרה לבוא - הנ"ל לא זומן יותר כחבר בוועדה, ובמקביל גם זימוני כיו"ר ועדה הלך ופחת. קרן האור היחידה שלי היתה במכרזי מס ההכנסה - שם התייצבו בד"כ 2-3 מועמדים צעירים, מוכשרים בעלי תואר רו"ח, שמהם נבחרו באמת הטובים ביותר. הבדיחה העצובה האמיתית במשה"ח קרויה "שניצל אטינגר" ע"ש המינוי הפוליטי של הקונסול הכללי בטקסס, שתמורת מינויו קיבל ועד העובדים ארוחת שניצל מסובסדת במזנון במחיר של 3 שקלים.

מחלת המכרזים התפורים אוכלת כל חלקה טובה בשירות הצבורי. היא גורמת מחד לחוסר אמון משווע של העובדים הטובים והמוכשרים במערכת ומאידך להתפשטות תופעת ה"יסמנים" בו חלק הולך וגדל מהעובדים מבין כי הדרך היעילה והקצרה לקידומם המקצועי היא חנופה והרכנת ראש בפני מנהליהם הבכירים, השרים ועוזריהם.

כך מתמודדים עם "המחלה"

את המחלה הממארת הזאת ניתן לחסל רק ע"י טיפולי שורש דרסטיים. בראש וראשונה מינוי נציב שירות מדינה עצמאי וחזק המסוגל לעמוד מול שרים. זכור לטובה הנציב ד"ר גבאי אשר יחד עם ועד עובדי התמ"ס עמדו כחומה בצורה, כולל שני בג"צים מול המינויים ההזויים של אריק שרון מהצבא וממרכז המפלגה כנספחים בחו"ל, כולל אחד שהתגולל שיכור בסימטאות איסטנבול, וכפשרה עם השב"כ נשלח לשטוקהולם שם המשיך להתגולל הלום יין ברחובותיה. בכל מכרז נוכח נציג שירות המדינה ללא זכות בחירה - יש לחייבו לדווח מיידית לנציב על כל תקלה ו"תרגיל" אסור, בכדי לפסול מיידית את המכרז.

יש למנות בכל מכרז שופט בדימוס כיו"ר הוועדה ולדאוג שבוועדה יהיה תמיד מספר זוגי של נציגים, כדי שלשופט יהיה קול נוסף במקרה של תיקו. במקביל על הנציבות לשמור בסוד עד למכרז את שמות המשרדים האחרים, כדי למנוע "דילים" בין המשרדים בחזקת "אל תפריע לי ולא אפריע לך".

יש להקליט ולצלם את ההתנהלות בוועדת המכרזים, כדי לאפשר למי שחפץ בכך לבקר או לערער על תוצאות המכרז.

הטיעון הנפוץ של המנהלים הנזקקים למכרזים תפורים היא שהם מכירים היטב את כל המועמדים לטוב ולרע, ולכן 15-20 דקות במכרז לא מאפשר לאחרים לעמוד על טיבו של המועמד, מה עוד שלפעמים מועמד גרוע בעל כושר רטורי יכול להרשים את חברי הוועדה. יש ממש בטענה זו, אולם ניתן להתגבר עליה בשני מהלכים - האחד לחייב את כל המועמדים לגשת למבחני התאמה של מכונים מתמחים דוגמת "פילת", והשני לחייב את הוועדות להקציב לפחות 45 דקות לכל מועמד.

שלל הצעדים הנ"ל הכוללים מכונים, שופטים בדימוס, הקלטות וצילומים עולים לא מעט כסף, אבל הם בחזקת חובה במיוחד היום על רקע טענות של "משילות" ומינוי משנה למנכ"ל ע"י השרים, באם אנו חפצים לטייב את משרתי הציבור ולבחור אחד אחד בפינצטה של אופנת עילית, ולא ע"י מכרזים תפורים המדרדרים אותנו מעל פי תהום.

הכותב הוא סמנכ"ל לשעבר לכלכלה ותכנון במשרד הכלכלה.