1.4 מיליון צפיות בלינקדאין לא מספיקות כדי למצוא עבודה
תהליך גיוס העובדים מתמקד בכמות על פני רלוונטיות. מועמדים מגישים מאות מועמדויות לכל משרה שנשמעת מעניינת ומגייסים עוברים על אלפי קורות חיים לא רלוונטיים - כך הופך חיפוש העבודה למאבק מתסכל
- לא התכוננתם מספיק - הסיבות שבגללן לא התקבלתם לעבודה
- 40% מהחברות לא מגייסות ג'וניורים – לבוגרי הנדסה חסרי ניסיון קשה מאוד למצוא עבודה
- מחפשים עבודה? השאלות שכדאי לכם לשאול בראיון
זה נהדר שלזק יש כמה אפשרויות, אבל הסיפור האמיתי פה, הור שגם אחרי כל תשומת הלב שהפוסט של זק קיבל, הוא עדיין לא מצא עבודה. למעשה זק אומר שהוא קיבל כל כך הרבה הודעות לא רלוונטיות עד שנאלץ להפסיק להגיב. הוא נדהם מכל החוויה. וכיוון שלא הייתה לו דרך לארגן את כל ההערות וההודעות, הוא ממש החל לדאוג שהוא מפספס משהו רלוונטי שקבור מתחת לכל המלל. החוויה של זק היא דבר שכיח, והיא תוצאתה של מערכת שבורה שמתעדפת כמות על פני רלוונטיות. מחפשי עבודה מוצאים עצמם מגישים מועמדות למאות משרות, והמגייסים מוצאים עצמם עוברים על מאות קורות חיים לא רלוונטיות. וכך שני הצדדים מרגישים שהם מחפשים מחט בערימת שחת. הבעיה הזאת נובעת משני דברים: קורות חיים ותיאורי משרה. אף אחד מהשניים לא עוזר למחפשים למצוא את המשרות שהם רוצים, ובסוף הם עושים כאב ראש לשני הצדדים. למרות כל הזמן והמאמץ שהמחפשים משקיעים, משך חיפוש העבודה בד"כ ארוך מדי, מתסכל, ומייאש. אז באתר TheLadders פרסמו את הסיבה להיותו של החיפוש כזה מאבק, ומה שניתן לשנות בו כדי לשפרו.
זאק בראג צילום: Linkedin, Zachary Bragg
קחו לדוגמא את זאק – 1.4 מיליון איש ראו את קורות החיים שלו, ובסוף הוא נשאר עם 40 שיחות טלפון, שפחות ממחציתן הובילו לראיון. כלומר שהוא הצליח להמיר בערך 0.001% אחוז מהצפיות לראיונות ממשיים. ברמה מסוימת, רוב המחפשים מבינים שהם עומדים בפני אתגר קשה. על פי דוח של Jobvite, רק אחד מכל שמונה מחפשי עבודה שהגיש מועמדות ב-2017, הגיע לראיון. ועדיין, הגעה לראיון לא אומרת כלום. שיעור המעבר מראיון לקבלה לעבודה עמד על 28% בלבד ב-2017. עם שיעור כה נמוך, הגיוני שהמועמדים יגישו את קורות החיים שלהם לכמה מקומות שרק אפשר. לרוע המזל, כל המועמדים נאלצים לסמוך על תיאור המשרה. הבעיה היא שהתיאורים האלה לא טובים בלהסביר במה באמת מדובר. זו הייתה חלק מהסיבה ש-40 שיחות הטלפון של זאק הובילו רק ל-15 ראיונות. אחרי שדיבר בטלפון עם כל כך הרבה אנשים שיצרו איתו קשר, הוא הבין שהמשרות לא באמת מתאימות לתיאורי המשרה שהוא קרא.
לינקדאין, מסתבר שגם 1.4 צפיות בקורות החיים שלכם לא מספיקות כדי למצוא עבודה
רוב האנשים מגישים מועמדות לכל משרה שנשמעת טובה, ולא למשרה שתהיה טובה עבורם. הגישה הזאת נשמעת הגיונית, אבל היא למעשה מתדלקת את הנתק שבין המחפשים והחברות המעסיקות. כי ככל שמספר מגישי המועמדות עולה, נעשה קשה יותר למגייסים להבין מי באמת יכול להתאים למשרה.
למגייסים גם יש בעיה עם כמות. מגייס סטנדרטי יקבל כ-250 מועמדויות למשרה פנויה. ריאליסטית, אדם יחיד לא יכול לעבור על 250 מועמדויות ולבחור מועמדים שיהיו מושלמים לתפקיד. אפילו כשהם מנסים להיות יסודיים, מגייסים מבלים כשש שניות בממוצע על כל מועמדות. שש שניות להחליט מי ייכנס ומי "יחתך". רוב החברות מנסות להתמודד עם כך באמצעות טכנולוגיה, אבל הכלים בהם הן משתמשות אינם מתאימים כיום לעיבוד ביג דאטה.
קורות חיים הן כביכול דרך עבור המחפשים להציג את יכולותיהם ונסיונם, אבל כיום כל אחד למעשה מודע לכך שקורות חיים צריכות להיות "אופטימליות" מבחינת מילות המפתח שיגרמו להן לעבור את הסינון של החברות. במקום להציג התנהגויות עבודה, רוב קורות החיים רק מדגישות כמה מילות מפתח. והתוצאה היא שהמחפשים והחברות משתמשים בביג דאטא כדי להעריך אלה את אלה, ולא אלה לא אלה מבינים באמת את החוזקות והחולשות איש של רעהו.
חיפוש העבודה הוא מאבק כיוון שתעשיית הגיוס וההשמה עדיין משתמשת בכלים שמקדמים כמות על פני איכות, ונפח על פני רלוונטיות. יש כיום צורך בטכנולוגיה שלא מסתמכת על תיאורי משרה או קורות חיים. קורות חיים אינן דרך טובה לנסח את חוזקותיו ומיומנויותיו של אדם. הן לא מצביעות על תחומי העניין שלו או התנהגויותיו במקום העבודה. הן לא עוזרות לחברה להבין איזה עובד ימלא את תפקידו באופן הכי טוב.
רוב מחפשי העבודה לא יתקרבו ל-1.4 מיליון צפיות בקורות החיים שלהם, אבל האמת היא שהמספר הזה לא משנה כשהצפיות האלה לא מובילות לדבר. אך עם הטכנולוגיה הנכונה, ניתו לזהות ביעילות את ערכו של המועמד והתאמתו למשרה מסוימת, וכך ליצור מצב שבו כולם מרוויחים.
