פרשת השוחד מסימנס: נותרים באפלה
השופט מיהר לאשר חיסיון, אבל חשוב מאוד שנדע עד כמה התפשרה החברה עם נושא המשרה שסרח
קשה לחשוב על מקרה שבו האינטרס הציבורי לחשוף את פרטי הפשרה בתביעה אזרחית הוא כל כך מובהק כמו במקרה של דן כהן. שופט לשעבר, דירקטור ויו"ר ועדת המכרזים העליונה לשעבר בחברה הממשלתית הגדולה בישראל, שממונת מכספי ציבור ושבה מושקעים כספי החסכונות של הציבור, סרח והִטה מכרז ענק לרכישת טורבינות. זכותו המלאה של הציבור לדעת מה המחיר שהסכימה החברה, שפועלת בשמו ובכספו, לקבל כפשרה מנושא המשרה המושחת שרמס את האמון שניתן בו.
דן כהן כשהשתחרר מהכלא צילום: אוראל כהן
האינטרס של כהן לשמור על החיסיון ברור. הוא כבר הוכיח שהציבור לא מעניין אותו. אבל מדוע שחברת החשמל תסכים לכך? בהודעה שפרסמה אתמול היא טענה שהיא "ממשיכה לממש את המדיניות של אפס סובלנות כלפי פגיעה בטוהר המידות ו'סוגרת חשבון' עם אנשי פרשת סימנס". אבל מה החשבון? גבוה או נמוך ביחס למיליוני הדולרים שקיבל כהן כשוחד? את זה החברה משאירה לנו לנחש.
ומילא חברת החשמל. אתמול מיהר השופט עוז ניר נאוי לקבל את הבקשה ולקבוע, בהחלטה לא מנומקת, שהסכם הפשרה יישאר חסוי וסודי. האם זהו המקרה שבו סיום ההליכים בהליך הגישור גובר על עיקרון מרכזי וחשוב בשיטת המשפט הישראלית - פומביות הדיון?
חשיפת הסכם הפשרה היא לא מציצנות ולא רכילות. מטרתה לאפשר לציבור להתרשם ולבקר את הפער בין הסכומים שקיבל כהן מסימנס לסכום שהוא ישיב לקופת חברת החשמל. זאת זכותו המלאה, וחבל שכרגע חברת החשמל ובית המשפט מונעים זאת ממנו.
